היום מציינים ברחבי העולם את היום הבינלאומי ללא אלימות, אך זה לא הדבר היחידי שמציינים ביום הזה. ה-2 באוקטובר הוא תאריך לידתו של מהאטמה גנדי. למי שהשם טרם מוכר לו - מדובר באחד הפעילים הפוליטיים הגדולים בכל הזמנים שהיה ידוע במאבקו הפוליטי, אך כזה שהוא אינו אלים, לשחרור הודו מהשלטון הבריטי. 

אבל גנדי לא היה רק פעיל פוליטי, הוא היה גם מנהיג רוחני שקרא לשלווה, אחדות ואהבת חינם והוא נחשב באופן רשמי לאבי האומה ההודית. גנדי הטיף ויישם פעילות שהיא ללא אלימות ודובקת באמירת אמת.  בנוסף, הוא הנהיג קמפיינים כלל-לאומיים להקלת העוני, לשחרור הנשים, לאחווה בין דתות וקבוצות אתניות שונות, להפסקת האפליה נגד קבוצות שונות בחברה ועוד. 

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• שחקו וגלו: איזה חלום תגשימו השנה?
• לא רק תפוח בדבש: כך חוגגים את תחילת השנה בעולם
• שלוש הבטחות: "היעדים שלי לשנה החדשה"

גנדי, פעל ללא אלימות © gettyimages_IL/Hulton Archive

היום הזה, משתלב השנה בצורה יפה עם לוח השנה העברי ואנו מציינים אותו בתקופת עשרת ימי תשובה - עשרת הימים הראשונית של חודש תשרי שלפי היהדות מוקדשים לחשבון נפש של האדם עם עצמו, לבקשת מחילה ולתיקון הדרכים הרעות.

לכן עלינו לזכור, דווקא היום שאלימות היא לא הפתרון - לא אלימות מילולית, לא פיזית, לא חרם, לא שיימינג או כל סוג אחר של אלימות. אף אחד מאיתנו אינו מושלם וכדי להגיע לשלוות נפש כמו של גנדי עלינו לתרגל ולהתאמן שנים. אבל, אנחנו כן יצורים שלומדים - לומדים מהעבר שלנו, מסיטואציות שונות מחיי היומיום שלנו. הלוואי והשנה נצליח טיפה יותר ללמוד ולהבין איך להתנהל במצבי כעס, עצבים ואפילו עצבות ובמקום לפנות באופן כמעט אוטומטי לאלימות, קטנה כגדולה, ננסה לאמץ גישה של אהבת חינם וקבלת האחר.

בואו ניקח את שנאת החינם ונהפוך אותה לאהבת חינם © Fotolia

נחזור רגע לגנדי שאמר "במקום שבו קיימת אהבה - קיימים חיים". הפכנו בשנים האחרונות לחברה אגואיסטית שרואה רק את עצמה וטובתה. אני לא אומרת שכולם כאלו כל הזמן, אבל כן יש לנו נטייה להסתכל יותר על עצמו, רק על הרגשות והרצונות שלנו ופחות לראות את האחר. אנחנו פחות אדיבים, פחות מתחשבים, פחות סבלנים וסובלניים. אנחנו מתעצבנים בקלות, עוקפים בתור בקלות, דוהרים עם אופניים חשמליים על המדרכה בלי להתחשב בהולכי הרגל, מקללים ומגדפים כי קל לעשות זאת מאחורי המקלדת, מארגנים חרמות, לא מתחשבים בילדים אלרגנים והרשימה עוד ארוכה. לאן נגיע אם נמשיך לנהוג כך אחד כלפי השני? בואו ניקח את שנאת החינם ונהפוך אותה לאהבת חינם, כדי שנמשיך להתקיים ולחיות בהרמוניה זה לצד זה.

חלק מהיעדים שהצבתי לעצמי לקראת השנה החדשה הם לתרגל יותר את תגובותיי במצבי קיצון, לחשוב לפני פעולה ולהגיב בצורה מתונה, לאהוב יותר את האחר והשונה ממני ולהיות אדיבה יותר כלפי האחר. אולי זה נשמע לכם קצת כמו סינית, אבל כל אלו יכולים לבוא לידי ביטוי בפעולות מאוד פשוטות בחיי היומיום שלי כמו לתת למבוגרים ממני לשבת באוטובוס או "לעקוף" אותי בתור בסופר, לעזור לחלש ממני, לכבד יותר את הוריי, להיות סבלנית וחייכנית לסביבה שלי ועוד.  

גם אתם יכולים וזה באמת לא מצריך מכם יותר מדי - פשוט תחייכו, חייכו לאנשים ברחוב, תגידו שלום לשומר בית הספר, נסו להיות מעט יותר סבלניים כלפי הילד או הילדה שמתקשים בכיתה ושואלים המון שאלות ללא הרף וחשבו פעמיים לפני כל תגובה רעה או קללה ברשתות החברתיות.

מה שאנחנו נשדר לסביבה שלנו, זה מה שהיא תשדר לנו בחזרה. תחייכו לעולם יחייך אליכם. אלו לא קלישאות, אלו אמיתות. מוזמנים לנסות...