אפליקציית הטיק-טוק היא כבר חלק כמעט בלתי נפרד מהחיים של נערים ונערות בישראל ובעולם כולו. האפליקציה גדלה להיות רשת חברתית בפני עצמה, כמו אינסטגרם והסנאפצ'ט. במספר בתי ספר בארצות הברית החליטו לא להילחם בתופעה, אלא לאמץ אותה ולהשתמש בה בתוך שגרת בית הספר – וכך נולד מועדון הטיק-טוק.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• בגלל חוב לבית הספר: תלמידים לא הורשו ללכת לנשף
• כבוד: בן 18 זכה בפרס על עבודתו בתחום הרפואה
• פשוט וקל: חמש פעולות שישנו את חייכם לטובה

לפי מגזין "הניו-יורק טיימס" מדובר במועדון כחלק מפעילויות ההעשרה שמציעים בתי הספר לתלמידים (כמו מועדון דרה ושח-מט). במועדון הטיק-טוק, לומדים הצעירים לעבוד בצוות וליצור סרטונים לאפליקציה ביחד ואפילו יש פרסים. הצעד הזה יכול לקדם את הנוער בבית הספר – לתת להם לעסוק בדברים שהם אוהבים, גם אם הם קצת שונים ממה שבית ספר בדרך כלל עוסק בהם ולהשתמש בזה כדי לתרגל עבודת צוות ומשימות לימודיות.  

יש כאלה שיטענו, שזה רק יגרום לתלמידים להיות עוד יותר שקועים בטלפון – ולא בלימודים. אבל לא משנה לאן נלך ומה נעשה, תמיד נהיה מוקפים בעולם הרשתות החברתיות שנמצאות אצלנו בנייד הקטן, זה נגיש ומוכר. בתי הספר האלו לקחו מה שכבר נמצא בתוך שגרת היום יום של תלמידים, וגרמו להם ליהנות וללמוד מזה בשטח בית הספר.

כך לדוגמא, בתיכון "ווסט אורנג'" שבפלורידה, החברים במועדון נפגשים כל יום שני אחרי שעות הלימודים עם היועץ של בית הספר. היועץ מוודא שלכל פגישה יש רעיון והתלמידים מקבלים משימת צילום בהתאם. יש לזה פוטנציאל להוכיח את עצמו כמועיל ומתקדם, להיבנות כמשהו שתלמידים משתמשים בו כמקום ביטוי עצמי.

כשחושבים על זה, זה לא מאוד רחוק ממועדון תיאטרון או אפילו מקולנוע. אולם מדובר בסרטונים מאוד קצרים, אבל יש להם השפעה גדולה וטווח צפייה פוטנציאלי של מגוון רחב של אנשים. הרבה אנשים בישראל (בניהם גם הרבה בני נוער) באמת משיגים השפעה ואהדה באמצעות הטיק-טוק ומשתמשים לטובה בכישרון שלהם. חשוב לזכור שלכל דבר יש טוב ורע, וגם לאפליקציה הזו יש כמה סיכונים שחשוב להיזהר מהם, בעיקר החשיפה הגדולה לעולם, אבל אני עוד אגיע לזה.

מועדון טיק טוק הוא קצת כמו מועדון דרמה © fotolia

הרעיון של מועדון טיק טוק ביסודו הוא טוב, לימודי, מגבש ואף יכול לחבר בין תלמידים מקבוצות שונות. הוא גם לוקח נושא שתלמידים כבר מתמצאים בו ואוהבים (לא כולם כמובן, אבל הרבה). כשמתחילים לדבר על הנושא, עולה שאלה אחרת, האם כדאי לתת לתלמידים להיחשף ככה לרשת החברתית? כשכל בן אדם יכול לצפות? כאן התשובה טיפה יותר מורכבת, אבל גם לשאלה הזו יש פתרון. באפליקציה (וכמו כל פרופיל ברשת חברתית) ישנה אפשרות לבחור מי יראה אותך ואת הפוסטים שלך ומי לא – וכאשר זה במסגרת בית הספר יש אפשרות יותר טובה לפקח על זה, להחליט החלטות כאלה ביחד עם התלמידים ולבקש אישור מההורים באופן מסודר. כך גם לוודא שהתלמידים מודעים יותר לדברים שהם מעלים לרשת, נושא שמאוד חשוב ללמוד וללמד בפניעצמו, וגם לסכנות ברשת. 

אז אחרי שעברתי על כל היתרונות והחסרונות נותרה שאלה אחת אחרונה, כדאי לעשות את זה גם בישראל?  אני לא רואה למה לא. לכל נער ונערה, תלמיד ותלמידה, יש את החופש לבחור האם הוא רוצה לקחת חלק באפליקציות השונות, אז למה לא לפתוח את האפשרות לתלמידים שרוצים ומסוגלים לשלב את זה יחד עם שאר הלימודים? אפשר לאמץ את זה אצלנו גם בישראל ולהשתמש בזה כדי לעזור לתלמידים ליהנות ממה שהם עושים בבית הספר, לפקח על הפעילות שלהם ולאפשר להם להשיג עוד דרך לביטוי אומנותי בבית הספר.