ידעתם שכ-18% מאזרחי מדינת ישראל בעלי מוגבלות כלשהי? בעצם, הם מהווים כמעט חמישית מהאוכלוסייה בישראל.  אז למה רגע לפני שאנחנו מסיימים את העשור השני של המאה ה-21, בתקופה בה קבלת האחר וחופש הביטוי מקבלים משמעות כה גדולה, יש שימוש בסוגי המוגבלויות השונות כמילות גנאי?

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• אצל הדודה והדוד: מילון קרובי המשפחה שחובה להכיר
• הסוד נחשף: רג'ינה ג'ורג' פיצחה את הנוסחא לפופולאריות
• נעצרו בחשד: בני 17/30 בהפצת סרטונים ותמונות עירום בטלגרם

אני אספר לכם משהו על עצמי - עוד מעט אחגוג 16, אני מתנדבת במד"א כמגישת עזרה ראשונה. ובנוסף מתנדבת בבית ספר לילדים בעלי צרכים מיוחדים כחונכת. 

בבית הספר הזה קיבלתי את אחד השיעורים החשובים ביותר שככל הנראה אלמד בכל החיים- אם רוצים, הכל אפשרי ובעזרת תקווה, אמונה וכוח רצון שום דבר לא יכול לעצור אותנו. בעצם אני יכולה לומר בצורה ברורה וחד משמעית, שקבוצת אנשים מדהימים בגילאי 6-21 הכניסה לי פרופורציות, השראה. הכלה ותקווה- שהכל אפשרי.

ועכשיו, אני יושבת וחושבת לעצמי למה מצבם של האנשים האלה שאנחנו יכולים וצריכים ללמוד מהם כל כך הרבה על החיים הפך למילת גנאי? למה במקום לשבח אותם ולחזק אותם אנחנו מבזים את שמם?

© adobestock

יצא לי לשמוע פעמים רבות אנשים במהלך ויכוחים כאלה ואחרים זורקים לצד השני מילים כמו "אוטיסט" ו"נכה" בקונוטציה שלילית, וזה הכאיב לי והפריע לי. כי בסופו של דבר ובסופו של יום אנחנו והם בדיוק אותו דבר. בני אדם עם עור, עצמות ונשמה. היופי בעולם שלנו הוא שכולנו שונים וזה מה שמייחד כל אחד ואחת מאיתנו בדרך שלו וכדי שנוכל לחיות בהרמוניה ובאהבה הצעד הראשון שעלינו לעשות הוא לקחת אחריות על הפה שלנו ולשמור על כבוד האדם וכבוד חברנו באשר הוא.

אנחנו דור ההמשך - העתיד והכוח בידיים שלנו! זה המקום שלנו לשנות ולהפוך לאנשים טובים יותר.

מרגע זה והילך אני לוקחת על עצמי את הצעד הזה ומתכוונת ליישם אותו בצורה הכי טובה שאוכל ומבקשת מכם הקוראים - תצטרפו אליי ויחד נוכל לשנות וליצור עולם טוב יותר וחברה סבלנית וסובלנית יותר. השינוי מתחיל ונגמר אך ורק בנו.