יום התודה הוא יום אליו אני מתחברת ברמה האישית, ליום הזה כיוונו את השעון המעורר להזכיר לי ולכל אחד לעשות את האקט הפשוט החיוני הזה של להגיד תודה. תודה להורים ולמשפחה שלי על כל מה שהם עושים בשבילי כל יום ויום, תודה לחברים, למורים, תודה לכל אחד שנותן לי משהו מעצמו וגם לפעמים תודה לעצמי. בעיני חשוב לחשוף את התלמידים בתחילת גיל ההתבגרות לימים מאין אלו, זה בדיוק השלב בחיים בו הם מפתחים את האישיות שלהם. החשיפה להרגל נפלא של הוקרת תודה לאנשים שלא תמיד שומעים אפילו שלום, יכולה לשנות את ההרגלים של דור המחר להרגלים שלא בהכרח "מדביקים" על הדור הזה. 

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• קידה, חיכוך אפים או בכלל לחיצת יד: איך אומרים שלום בעולם?
• ראיון ווטסאפ: יו"ר מועצת התלמידים והנוער החדש
• אמ;לק: הנוער מגיב לאמירותיו של שר החינוך ושחרורה של נעמה יששכר קרוב מתמיד

על רוב הדור שלנו, דור ה-Z, נאמרות אמירות קשות, שאנחנו לא כמו הנוער של "פעם", שאנחנו הרבה יותר אנוכיים ואדישים, בעיקר למה שקורה בסביבה שלנו. תמיד קל להאשים, אך לא נשאלת השאלה המתבקשת: מה ההבדל בעצם בין הנוער של פעם לזה של היום? אם תשאלו את דעתי, כמו בכל דור, יש חלק קשוב ותורם, ויש את אלו שלא. בתור נערה שמחשיבה את עצמה ככזאת שנמצאת בתוך "החלק הקשוב" (כך אני רוצה להאמין לפחות), אני רואה, שומעת ומתיידדת עם אלפי בני נוער שהם בדיוק כמוני, בני נוער שגדלו בתוך תנועות נוער וגם פשוט גדלו בסביבה בעלת ערכים מגוונים. 

חינוך לערכים, זו הדרך לשינוי הרצוי - הצטרפו לתנועות נוער, אבל אם זה לא בקטע שלכם, אז תהיו פעילים בחברה, תדריכו, זה כיף ומחמם את הלב. המון אמרו עליי שלהתנדב לא יביא אותי לשום מקום בחיים, אבל זה לא נכון,כי אני ממש ברגעים אלו כותבת כתבה על יום נפלא שעבר עליי. לתת תודה הוא יום מיוחד שנוצר כיוזמה והפך למיזם ייחודי לחברה כולה מעבר לעזרה לקהילות המוחלשות בכל איזור שבו אנחנו נמצאים. היום הזה גורם לאווירה טובה ומייצר סביבה שאפשר להיבנות בה. אתמול בתחנת הרכבת במסגרת הפעילות, אמרנו תודה להמון נהגים, קטרים ופקחים,החיוך שעלה על פניהם ברגע שהחניכים נתנו להם את סיכת התודה והצמיד אמר הכל, גם אם זה הדבר הכי קטן שיש. הוקרת תודה זה ערך עליון מבחינתי, מן הסתם שנגיד תודה לחבר שהשאילו לנו עט, או לאמא שנתנה לנו תוספת לאוכל, אז למה שלא נגיד תודה לשומר בכניסה לבית הספר שפותח לנו את השער?

© באדיבות יח"צ

בתור תלמידה בכיתה י"ב, כבר 12 שנים שאני מחייכת לשומר בכניסה, מאז 'יום התודה' לפני שלוש שנים פיתחתי גם אצלי הרגל חדש-להגיד תודה. עדיין אין לי רשיון, אז אני פוגשת המון אנשים בדרך שלי לערים מסוימות כמו המאבטח בכניסה לרכבת, המוכר או המוכרת בחנויות של "עלית" בתחנות הרכבת, המנקים ועוד המון בעלי תפקידים. הנסיעות שלי ארוכות ומתישות, אז שיחה עם הפקח לגמרי מעבירה את הנסיעה ואמירת תודה על פועלו, תאמינו או לא עושה גם לו תחושה נעימה.

לי חשוב לשמוע תודה בכל פעם שאני עושה משהו נחמד לאנשים, מעבר לכך להגיד תודה זה משהו שצריך להיעשות מתוך נימוס, המון פעמים אנחנו תופסים את מה שעושים בשבילנו כמובן מאליו, אבל האנשים הללו מביאים אותנו ממקום למקום, דואגים שנשהה במקום נקי והיגייני, רובם אפילו מצילים חיים. בלעדיהם החיים שלנו היו נראים אחרת לגמרי וזה המעט שאפשר לעשות, מעבר לכך, להגיד תודה ולחייך למישהו תמיד נותן הרגשה טובה, וזה מה שאני מזמינה את כולכם לעשות, ולא רק ביום התודה, יום התודה הוא תזכורת לעצמנו במהלך השנה לוודא שלא שכחנו לעשות את הפעולה ברמה היומיומית. ולביישנים מבינכם, בתור ביישנית לשעבר יכולה להגיד שזה עובר,  בדיוק בשיטה הזאת לאט לאט, מניסיון.