כמו כל תלמידי י"ב במגמת אלקטרוניקה, גם תלמידי אורט רחובות, היו צריכים לעשות פרויקט גמר שיחשב כחלק מהציון הסופי שלהם, אך המורה שלהם החליט להוסיף ערך מוסף לפרויקט ולתת לתלמידים לתכנן מיזמים שונים שיעזרו לילדים עם צרכים מיוחדים. שוחחנו עם רן בינר, מורה מגמת האלקטרוניקה ויוזם הרעיון ועם אור אלטרס, תלמיד הכיתה.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• למען כדור הארץ: "משבר האקלים רק יילך ויחריף"
• אמ;לק: וירוס מסתורי בסין ומזג האוויר החריג ממשיך
• מנצלים את הכוח: בני הנוער שמשנים את התודעה

"רציתי לעשות משהו לא סטנדרטי", התחיל להסביר לנו בינר על מקור היוזמה, "מאוד רציתי לתרום ולעזור לילדים עם צרכים מיוחדים. חיפשתי גנים עם ילדים עם צרכים מיוחדים ברחובות ומצאתי את מרכז 'גני לימן' שכולל ארבעה גנים לילדים עם צרכים מיוחדים ברמות תפקוד שונות. נפגשתי עם מנהלת הגן ואחר כך באתי עם התלמידים לביקור בגן על מנת לראות את הכיתות השונות והתלמידים השונים".

רצו לעשות משהו לא סטנדרטי © באדיבות יחסי ציבור

התלמידים, המורה ומנהלת הגן שוחחו ארוכות על התנהלות הילדים והגננות, והעלו ביחד רעיונות כיצד ניתן לעזור לילדים, איך אפשר לשפר את חיי היומיום שלהם. "דברים שהם עושים אולי בצורה ידנית, בדקנו איך אנחנו הופכים את זה לממוחשב ואוטומטי" - מסביר לנו בינר. 

אלטרס הצעיר גם משתף אותנו בחוויה: "בשיתוף פעולה עם הגן הגענו לגן ושאלנו את הגננות, והן ענו לנו מה הצרכים של הילדים ובהתאם אנחנו בנינו להם משחקים ופעילויות יומיומיות".

איך היה המפגש עם הילדים בגנים?

אלטרס: "היו תלמידים שהיו קצת בצד, כי באמת היה להם קצת קשה", ואילו בינר מוסיף: "רובם היו בסדר. בגן יש כיתות עם דרגות קושי שונות. לחלק מהתלמידות שהיו בכיתה של הילדים ברמת תפקוד יותר נמוכה, היה יותר קשה, אבל לתלמידים שהיו בכיתות עם הילדים שנמצאים בתפקוד יותר גבוה, היה יותר קל והם אפילו שיחקו עם הילדים".  

תלמידי המגמה עם ילדי הגן © באדיבות יחסי ציבור

"אני בונה שעון נוכחות", מסביר לנו אלטרס על הפרויקט שלו, "נכון להיום, כשהילידים מגיעים לגן בבוקר הם צריכים להצמיד את התמונה שלהם ללוח הנוכחות. אני הופך את הלוח הזה לאלקטרוני. כך שהילדים יגיעו בבוקר, הם ילחצו על כפתור, ואז הלוח ילדק באורות צבעוניים וישמע קול שיברך אותם בברכת בוקר טוב ואף יגיד בקול איזה יום זה, וכך גם בסיום היום - הילדים צריכים ללחוץ על הלחצן ואז אומרים להם 'להתראות'. זה עוזר לשעון הנוכחות להיות יותר יעיל ויותר חווייתי עבור הילדים ואפילו מלמד אותם על ימות השבוע".

בינר מספר לנו על פרויקט נוסף: "יש פרויקט שאמור לעודד זחילה של ילדים. בעזרת הפרויקט ניתן למדוד את המרחק של הילד ביחס לפרויקט עצמו והוא מעודד אותו לזחול, הוא משמיע לו כל מיני צלילים ומנגינות. ככל שהילד זוחל ומתקרב, אז מושמעים צלילים שמעודדים אותו להתקרב יותר, ידלקו אורות בצבעים שונים. בסוף כשהוא ממש מגיע למבנה יהיה לו לחצן שהוא יוכל ללחוץ עליו. חלק מהילדים רואים פחות טוב, אז הם רוצים גם להריג ולא רק לראות. כרגע יש בפרויקט משאבות מים שיוצרות את רטט ברצפה, כך שהילד מגיע לאובייקט הוא לא רק יכול לראות אותו, אלא גם להרגיש".

מה הייחודיות של הפרויקט שלכם?

אלטרס: "התחלנו לחשוב על פרויקטי הגמר כבר בשנה שעברה ובהתחלה חשבנו על פרויקטים שישמשו אותנו ביומיום, כמו שתמיד עושים.  אבל כשהמורה הציע את הרעיון לעשות את הפרויקט בשיתוף פעולה עם הגן הזה, שמחנו לעשות את זה כי בסופו של דבר יש פה שני צדדים שמרוויחים. אנחנו, התלמידים, מרוויחים כי גם יש לנו פרויקט גמר, וגם אנחנו לומדים תוך כדי העבודה על הצרכים המיוחדים של הילדים ועל דברים בתחום האלקטרוניקה. מעבר לזה בסוף השנה, אנחנו תורמים את הפרויקט עצמו לגן שיהיה להם לשימושם. השוני פה לדעתי הוא בתרומה לקהילה כי בבתי ספר אחרים עושים פרויקט ומגישים וזה פרויקט שאף אחד לא יסתכל עליו יותר. פה זה משהו שאפשר להשתמש בו הלאה ולתת לאנשים שבאמת צריכים אותו".

© באדיבות יחסי ציבור

בינר מוסיף: "זה לא פרויקט לצורך פרויקט וציון, אלא אנחנו באמת משפרים את החיים של ילדי הגן ושל הגננות. בבתי ספר אחרים, רוב הפרויקטים הם לצורך בחינת הבגרות של חמש יחידות אלקטרוניקה שהפרויקט בסוף נשאר לתצוגה בבית הספר או נלקח לבית התלמיד,אבל אין כאן סוג של תרומה לקהילה "

האם הייתם ממליצים לכיתות אחרות לעשות כמוכם?

אלטרס: "כן, אני משתדל לעזור גם באופן אישי כמה שיותר בקהילה וגם מעבר. יש פרויקט מחויבות אישית שחייבים להתנדב בקהילה ואני עושה את זה בלי קשר וזה נותן לי סיפוק עצום ואני ממליץ לכולם".
בינר: "אני מאוד ממליץ כי הערך המוסף של הפרויקט הזה בעצם נותן מהות חשובה שהתלמיד לא רק עושה את הבגרות שלו, אלא גם עצם הבגרות של לתת תרומה מהותית לקהילה".