אנחנו משפחה של שמונה נפשות. אבא יוסי, אמא מורן, אני, האחות הבכורה ואחרי עוד ארבעה אחים, שתי אחיות, תאומים בנים וכלב. אמא, מילה אחת עם שלוש אותיות ומשמעות אחת גדולה, האישה שיצרה אותנו, סחבה אותנו תשעה חודשים בבטן, דאגה לנו מהשנייה הראשונה שלנו בעולם ונמצאת שם תמיד ואבא, שהיה שם בשבילה במשך כל המסע הזה ודואג לנו בכל שנייה ביום. היום אנחנו מציינים את יום המשפחה, אבל מהי משפחה בלי שני האנשים שיצרו אותה? 

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• טור אישי: מסכמים מחצית ראשונה
• בגלל הקורונה: משרד החינוך משעה את המסעות לפולין
• תלמיד בבידוד: "אם הדבקנו כבר מישהו בקורונה / אין איך למנוע"

שתי טיפות מים

למי שלא יודע, לפני שהיום הזה הפך ליום המשפחה, הוא היה בכלל יום האם. היום שלנו לומר תודה לאישה ששומרת עלינו מכל משמר, נמצאת איתנו תמיד ושומרת עלינו בכל רגע נתון, אמא שלנו. מאז שאני זוכרת את עצמי ועד היום, כל פעם שמישהו רואה אותי ואת אמא שלי, תמיד המשפט הראשון שאשמע יהיה בסגנון "וואו, את שתי טיפות אמא שלך", אני תמיד מחייכת, לפעמים גם מסמיקה ועונה בצחקוק קל, שאני יודעת, אבל בתוך תוכי, מתמלאת בתחושת אושר ושמחה, שהרגע החמיאו לי ואמרו לי שאני דומה לבן אדם הכי יפה, חזק ומשמעותי עבורי בעולם.

"ואבא שלי הוא הכי בעולם!"

אבא שלי, הוא הבן אדם עם ההשפעה הכי גדולה עליי. הוא היחיד שמצליח להצחיק אותי שאני עצובה ואני מרגישה בטוחה לדבר איתו על כל דבר בעולם, הוא נמצא שם בשבילי בל סיטואציה. הוא חד ורגיש ואלו התכונות שאני הכי מעריכה בו. הוא ישר וכנה ובגלל זה אני תמיד יכולה לפנות אליו לעזרה בידיעה שהדעה שלו תהיה נקייה ואמיתית.

מסתכלת ולומדת

ההורים שלי הם המודל לחיקוי שלי בכל צעד שאני עושה. כל החלטה שאני לוקחת, אני תמיד חושבת איך הם היו מתנהלים בה. בגלל שאני האחות הבכורה ופני אין דמות בוגרת אחרת, תמיד חיקיתי את ההורים שלי והם היו הדמות לחיקוי עבורי בכל דבר. בדיבור, במימיקה, בהתנהגות, ולפעמים גם בדעות. אני יכולה לספר לכם, שהמון פעמים אני נתקלת בסיואציות שבהן אני צריכה להגיע להחלטה כלשהי שאין לי תשובה עליה ולא משנה כמה אנסה, לא אצליח להחליט לבד. הדבר הראשון שאני עושה זה להתקשר להורים שלי.

"לפעמים הם כועסים, אבל בסופו של דבר הם תמיד צודקים"

כמו כל בת נוער מתבגרת, גם לי יש ויכוחים לפעמים עם ההורים שלי, שלפעמים נגמרים בכעס ועצבים. דברים שלא תמיד נסכים עליהם ובהתחלה נראה כאילו הם עושים לי דווקא אבל בסופו של דבר, הם רוצים את הכי טוב עבורי, את מה שישמור עליי בטוחה ושמחה, גם אם בהתחלה זה לא נראה לי צודק. 

חשוב לזכור שאחרי הכל ההורים שלנו נמצאים בעולם קצת יותר זמן ממנו וחשוב להעריך את הדעה שלהם ולקחת אותה בחשבון, גם אם בסופו של דבר החלטנו ללכת עם הדעה שלנו ולא לקחת את שלהם, לחשוב עליה ולקחת אותה לתשומת ליבנו, כי בסופו של יום, הם יודעים מה הם עושים.

רגע של תודה

רגע לפני סיום, אני אנצל את ההזדמנות הזאת, לומר לאמא שלי, מורן, ולאבא שלי - יוסי, תודה. תודה שאתם שם בשבילי, בכל שעה, דקה ורגע ביום. נמצאים שם גם שאני צוחקת, גם שאני בוכה, גם שאני חופרת וגם שאני שותקת. דואגים לי עוד מהימים שהייתי בבטן ועד עכשיו, כעמט 16 ולנצח. מעולם לא החסרתם ממני שום דבר, תמיד הייתם ותהיו הכתף התומכת שלי, האנשים שהכי קרובים אליי והחיבוק החם שתמיד יחכה לי בזרועות פתוחות ויקבל אותי כמו שאני תמיד, בלי לשפוט. אלה שנתנו לי את החיים ויצרו לי משפחה מדהימה ואוהבת והביאו לי את ארבע מתנות הכי טובות שיכולתי לבקש! יום משפחה שמח.