אם ילד בן ארבע היה אומר לך שהוא מפחד ממשהו, הייתם מתחילים לפחד יחד איתו או מרגיעים אותו? מבלי לדעת, רובנו מתמודדים עם המצב הזה יום-יום, רק שבמקום להרגיע את הילד הקטן, אנחנו נותנים לו לנהל אותנו.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• בית ספר שלם הוכנס לבידוד בעקבות חולה קורונה בכיתה ג'
• נפצים בפורים: לא כזה מגניב כמו שחשבתם
• כל התשובות לשאלות הנפוצות על הקורנה והבידוד

מדובר בתת המודע של כל אחד מאיתנו, שנבנה ברובו מגיל 0 ועד גיל שבע. תת המודע שלנו מורכב מזיכרונות וחוויות שהשאירו בנו חותם עמוק, לעיתים מבלי ששמנו לב. הוא קובע לנו מה נרגיש, איזה פעולות נעשה ומאילו נמנע, ואיך נחווה את המציאות שאנו חיים בה.

להיות מודע לתת מודע

צעד ראשון בדרך לשליטה על הרגשות והמחשבות שלנו הוא לפתח מודעות לתת המודע שלנו. אפשר להמחיש זאת בדוגמא הבאה: דמיינו שאתם בסרט קולנוע. אתם יושבים מול המסך וצופים במציאות שהבמאי בחר להראות לכם. הוא עשה את כל המניפולציות כדי לגרום לכם לצחוק, לפחד או אולי להתרגש ולהזיל דמעה. הוא השאיר סצינות שלא התאימו בחוץ, ליהק את השחקנים הכי מתאימים, חתך את הפספוסים והסרט הערוך והמוכן זה כל מה שאתם רואים.

זהו בדיוק תפקידו של תת המודע שלכם שקובע מה תרגישו ומה תחשבו במצבים שונים. למוח יש כמות מוגבלת של אינפורמציה שהוא יכול לעבד, ותת המודע שלנו בוחר להתמקד במה שמתאים ביותר לסרט שהוא בחר להציג לכם. 

אימאל'ה, התעוררתי לסרט אימה!

אתם צופים בחדשות ומדברים בהם על הווירוס החדש שהתגלה. 'וואו. זה מפחיד', אתם חושבים. מאותו רגע תת המודע שלכם יציג לכם את סרט האימה שנבחר: אבא שלך משתעל ('זו בטח קורונה!!!'), לקחת ביס בסנדוויץ' ופתאום נזכרת ששכחת לשטוף ידיים לפני ('זהו, אני בדרך למות!') והחבר הכי טוב שלך צריך להיכנס לבידוד כי חזר מחו"ל ('הכי מבאס בעולם').

כן, תת המודע שלך הקפיץ לך טריגרים שקורים כל יום כמעט (שיעול או אי שטיפת ידיים) והעצים אותם מאוד בשל הקישור שלהם לקורונה. כשאנחנו מודעים לזה, אנחנו יכולים לנסות שלא ליפול בפח הזה ולא להיכנס לחרדה מיותרת. באותה מידה, קרו באותו יום גם דברים טובים שמעידים על זה שאתה והקרובים אליך בריאים ומוגנים, אבל המוח שלך פשוט לא עשה עליהם פוקוס. הכל כדי להקרין את סרט האימה שתת המודע שלך כבר בחר עבורך.

אז מה עושים? איך משנים את הסרט?

כבר הבנו שהמוח שלנו עושה פוקוס על הסרט שתת המודע שלנו בוחר להראות לנו, אז למה שלא ננסה לכוון את המחשבות שלנו למה שאנחנו רוצים לראות ולהיות? נער שמאמין למשל שיש לו מזל, יזכה לסרט מפרגן מהמוח שלו שיתמקד במזל הרב שנפל בחלקו בכל מצב. למשל: 'איזה מזל שלא טסנו לחו"ל השנה כמו שתיכננו!' או 'איזה מזל שאני בבידוד! אני יכול להשלים את כל הפרקים של הסדרה שאני אוהב'. מבינים את העקרון, ועדיין ממשיכים לחשוב מחשבות שליליות? סימן שהגיע הזמן שתיקחו פיקוד על תת המודע שלכם.

זיהוי דפוסים מעכבים

תת המודע שלנו הוא בחור טוב בסך הכל, ותפקידו להגן עלינו. תחושות של פחד, לחץ או חוסר יכולת אולי נתפסות כתחושות שליליות, אבל הן שם כי יש לנו תועלת מהן. לדוגמא: יש כאלה שיקפידו על שטיפת הידיים בין כה וכה אך יש כאלה שזקוקים להיות בלחץ אטומי כדי לשמור על ההיגיינה הנדרשת להימנעות מהנגיף. ברגע שתת המודע שלנו למד שיש לנו תועלת מלהיות בלחץ, הוא יכניס אותנו שוב ושוב ללחץ הזה. זה נקרא דפוס. ברגע שנזהה את הדפוסים שלנו ונבין את התועלת שתת המודע שלנו מפיק מהם, כבר נהיה בדרך לפתרון הבעיה.

מי אני? מה אני? וכמה מתוך זה נכון?

בשבע השנים הראשונות של החיים שלנו, אנחנו לומדים הרבה על מי אנחנו, מה אנחנו יכולים ומה אנחנו לא יכולים. דברים רבים שאנחנו חושבים על עצמנו, כמו: כמה מזל יש או אין לנו בחיים, מידת היכולת שלנו לחלץ את עצמנו ממצבים שונים, ואפילו עד כמה אנחנו נוטים להיות בריאים או חולים, הם רק בראש שלנו. 

תת המודע שלנו משאיר אותנו באיזור הנוחות שלנו. הוא ייצר אצלנו תחושות של חוסר מסוגלות וישאיר אותנו בתוך הגבולות והמגבלות שלנו, שיש סיכוי רב שכבר לא רלוונטיים עבורנו. למשל: סוס שנהגו לקשור אותו לעמוד  – יילמד שהוא לא יכול לזוז כשהוא קשור. לאחר זמן מה, גם אם יקשרו אותו לכיסא, הוא לא ינסה להשתחרר.

לכן, חשוב לזהות מחסומים, ולשבור אותם באופן מודע. להתנסות בשינוי הדפוסים, כדי להרגיל את תת המודע לכך, שזהו אינו מחסום עבורנו. הנה שתי דוגמאות למחסומים נפוצים:

התמקדות במה שאין

אחד המחסומים הנפוצים היא תחושה של מחסור. אם המשפט 'אין לי מה ללבוש', או 'אין מה לאכול בבית' מוכר לך, סימן שתת המודע שלך למד שיש לך צורך להרגיש במחסור, כדי לקבל לגיטימציה לרצות עוד. למדו את עצמכם שזה בסדר לרצות דברים נוספים על מה שיש לכם, ולבטל בכך את הצורך להרגיש שאין לכם מספיק. אם אתם נאלצים להישאר בבית נסו ליהנות מכל משחקי הקופסא שיש לכם ומזמן לא שיחקתם בהם, לקרוא את אחד הספרים שמעלים אבק בספרייה, להמציא מתכון חדש מהמצרכים שנשארו במזווה וכו'. נסו להתמקד במה שיש לכם, במקום במה שאין.

כעסים וטינות ישנות

כעס ישן על אנשים הוא עוד מחסום נפוץ עבור הרבה אנשים. הכעס אולי מגן עלינו מאותו אדם עליו אנחנו כועסים ומאנשים דומים לו, אבל הוא גם מונע מאיתנו לתת טוב ולקבל טוב. למשל, אם אני כועס על אמא שלי שמעולם לא הבינה אותי, צעקה עליי ופגעה בי, אולי אני מונע מעצמי לקבל ממנה את התמיכה והחיזוקים שהיא כן יכולה להעניק לי בתקופה הזו. חשוב לאתר את אותם כעסים ישנים ולנסות לשחרר ולסלוח.

מתקשים להתגבר על מחסום?

אם אתם עדיין לא מצליחים להשיג מטרות או להיפטר מרגשות שאין לכם שליטה עליהם, אתם יכולים לדבר עם מטפל מנוסה בתחום שיאתר את מקור המחסומים בתת המודע שלכם, ויטפל בהם.

כותב המאמר הוא , מבעלי אינטואיטיב