חניכי הנוער העובד והלומד יצרו פרויקט פודקאסטים "עולם ומלואו" לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה. במסגרת הפרויקט, מקליטים חניכים וחניכות מכל השכבות "פודקאסטים" קצרים ובהם סיפורים אישיים של שורדי שואה ושל קורבנותיה. הפרויקט מתקיים בכל קני וסניפי התנועה בהובלת שכבה י"א שהייתה אמורה להשתתף במסע התנועה לפולין במרץ האחרון. שוחחנו עם יובל אוחנה, אחת מחניכות הנוער העובד והלומד, שהנציחה את סיפורו של סבה רבא שלה על הפרויקט המרגש.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

•  המסע לפולין: "השבוע המשמעותי והמעצים בחיי"
•  עם ידיים: כך תשתמשו במגע להעלאת מצב הרוח
• אמ;לק: האם אנחנו בדרך לבחירות רביעיות?

ספרי לנו על פרויקט "עולם ומלואו"

"פרויקט "עולם ומלואו" הוא פרויקט מיוחד של הנוער העובד והלומד, במהלך הפרויקט החניכים הקליטו פודקאסטים בהם הם מספרים סיפור. הסיפור יכול להיות סיפור משפחתי או כל סיפור אחר - על חסיד אומות עולם, דמות מעולם תנועת הנוער בשואה ועוד. הפודקאסטים הם קצרים, בני 3-6 דקות, ובהם מספרים את הנקודות המרכזיות של הסיפור. כל הסיפורים עולים לאתר הנוער העובד והלומד ופתוחים בפני כל מי שמעוניין להקשיב".

מה חשבת על הפרויקט ששמעת עליו לראשונה?

"כששמעתי על הפרויקט בפעם הראשונה הבנתי שמאוד חשוב לי לקחת בו חלק. לפני שהחלה תקופת הקורונה הייתי מיועדת לטוס למסע לפולין יחד עם חבריי לתנועה. כחלק מההכנות ביקשו מאיתנו לכתוב פעולה קצרה על סיפור מעניין או סיפור משפחתי. אני ישבתי עם סבא שלי רוני ויחד כתבנו את הפעולה. סבא סיפר את סיפור משפחתו בהתרגשות גדולה ועם דמעות בעיניים. אבל בעקבות המצב הטיסה בוטלה ןלא הייתה לי האפשרות לספר את הסיפור. ברגע ששמעתי על הפרויקט שמחתי מאוד שניתנה לי האפשרות בכל זאת לספר את הסיפור של המשפחה שלי".

מיד רצית לקחת חלק או שקודם התייעצת עם המשפחה?

"ברגע ששמעתי על הפרויקט עליתי לחדר והתחלתי לעבוד על הפודקאסט, לפני ששלחתי את התוצאה הסופית התייעצתי עם המשפחה והם כמובן אישרו. את הגרסה הסופית השמעתי תחילה למשפחה המצומצמת שאיתי בבית ולאחר מכן שלחתי את הפודקאסט בקבוצת המשפחה המורחבת".

ואיך הם הגיבו?

"התגובה שלהם הייתה מאוד מפרגנת ומחזקת. הם כתבו שהם מאוד גאים בי ושזה פרויקט חשוב מאוד עם מסר מדהים. סבא שלי מאוד התרגש, דיברנו בטלפון והוא מיד הוציא מהאלבום תמונות עם סבא רבא שלי. גם סבתא שלי מאוד התרגשה וכתבה שגרמתי לה להזיל דמעה".

את חושבת שיש יתרון לתיעוד הסיפור המשפחתי בפודקאסט? 

"כן, בטח. יש המון סיפורים שלא נשמעו מספיק או שאפילו לא תועדו וכאן ניתנת להם ההזדמנות להיחשף בצורה טובה. בעקבות התקופה לא ניתן לחוות טקס בצורה הרגילה ולשמוע סיפורים כמו שצריך, ובעזרת הפרויקט כולם יכולים לשמוע סיפורים שונים. אני גם חושבת שסיפורים שמגיעים מבני נוער יכולים לגרום לצעירים אחרים אולי להתחבר יותר לסיפור ולהקשיב".

יש ניצולים שלא מרבים לספר את הסיפור שלהם ואת סיפור המשפחה. איך זה היה אצלכם? 

"סבא רבא שלי התחיל לספר יותר על מה שעבר רק כשאמא שלי הייתה נערה. בשנים שקדמו לכך סבא וסבתא רבא לא דיברו על הנושא ושידרו מוסר עבודה וחשיבות הציונות והקמת ארץ ישראל. אני זכיתי להכיר את סבא רבא שלי ז"ל שנפטר כשהייתי בת 14. היינו מבקרים אותו בבית והרבה פעמים הוא היה מגיע ברגל לסבא וסבתא ויושב שם איתנו. זכורה לי פעם אחת שבה הוא ישב איתי על עבודה וסיפר לי על חייו ויחד ראינו אלבומים והוא הראה לי קופסא עם סמלים ואותות הגבורה שקיבל עם השנים מהצבא".

בימים אלו, בתקופת הקורונה, יש איסור על קיום טקסי זיכרון והתקהלויות. איך אתם מציינים בכל זאת את יום השואה במשפחה?

"אתמול, בערב יום השואה ישבנו יחד כל המשפחה ועשינו שיחת זום, שם סבא שלי יספר לנו על הוריו, על החוויות שהוא זוכר מהם ויודע ועל החוויה שלו בתור ילד להורים ניצולי שואה. סבא רבא שלי מאוד אהב לשיר ויש לנו הקלטה שלו שר מימיו האחרונים, האזנו לה יחד והדלקנו נר זיכרון במרפסת לזכר ששת מיליון היהודים שנספו ולזכרם של בני המשפחה".

יש המון ניצולי שואה שנמצאים עכשיו לבד בבית, ביום הזה. יש לך אולי מסר אליהם או לנכדים/נינים שלהם?

"אני חושבת שמאוד חשוב בימים הרגישים האלה ובכלל לשמור איתם על קשר. להתקשר אליהם, לעטוף באהבה, להביא מכתב נחמד או משלוח יפה ולשים מחוץ לדלת, להגיד שלום מרחוק, לשאול שאלות, להתעניין להראות שאתם שם עבורם, אני חושבת שזה מאוד ישמח אותם במיוחד בתקופה זו, הבדידות גורמת לדיכאון והיחלשות המערכת החיסונית, תשומת לב קטנה שלנו יכולה להביא לאושר גדול עבורם".