כמעט אין אדם במדינה שהקורונה לא פגעה בשגרת החיים שלו, כולנו היינו צריכים לבטל תכניות, למחוק מהיומן אירועים חשובים ובאופן כללי לשנות בצורה משמעותית את האופן שבו אנחנו מנהלים את חיי היומיום שלנו. אבל, אחת הקבוצות שנפגעו במיוחד מהמצב החדש ולא מרבים לדבר עליה היא קבוצת בני הנוער שסיימו תיכון ונמצאים במכינה קדם צבאית או בשנת שירות.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• מור חממי מדברת על משבר הרקדנים בצבא והשאיפה להגיע לחו"ל
• תתעוררו: כל הדרכים לבוקר טוב יותר
• הסבא הכי טוב בעולם שימח את נכדיו מרחוק

עבור רבים מהם, התפרצות הקורונה בארץ גרמה להפסקת הפעילות השוטפת של המכינה או שנת השירות שלהם, להחזרתם המיידית לביתם ולעזיבה עגומה ולא צפויה של המקומות בהם התנדבו או למדו. ולמרות זאת עדיין רבים מהם מתנדבים, לומדים ומנסים לתרום את זמנם לעשייה משמעותית, גם עם ההגבלות והקשיים.

סופי הירש בת ה-19 חניכה במכינת יונתן שבקיבוץ עלומים בעוטף עזה, סיפרה לנו על האירועים שקרו במכינה אחרי התגלות מקרי הקורונה הראשונים בארץ: "לפני הקורונה הסתובבנו בחופשיות בקיבוץ ושילבנו בלוח הזמנים שלנו ביןלימודים להתנדבות בעבודות השוטפות של הקיבוץ, אבל הקורונה שינתה את הכל. הדבר הראשון שעשו הוא להחזיר אותנו לבתים שלנו עד פסח, למרות שהמכינה הכינה לנו לנו שני שיעורים בכל ערב, זה לא היה אותו דבר והיו חניכים שלקחו את זה קשה".

הירש וחבריה למכינה מתנדבים© צילום פרטי

כמו הרבה מכינות אחרות, גם במכינה של הירש מצאו פתרון ואחרי חג הפסח הכינו מסגרת התנדבותית לחניכים בהתאם להנחיות משרד הבריאות: "אחרי פסח חילקו אותנו לשתי קבוצות. עשרה חניכים חזרו לקיבוץ והמשיכו להתנדב בחקלאות ובבית האריזה של הקיבוץ, תוך כדי שמירה על מרחק והיגיינה. 22 החניכים הנותרים, ואני בניהם, התנדבו בחקלאות מטעם השומר החדש ברחבי הארץ". למרות הקושי, היא גם מצליחה לשמור על קשר עם הקיבוץ: "אני בקשר עם המשפחה המאמצת שלי מהקיבוץ. דיי קשה להם עם הסגר, כי הם משפחה גדולה והבית שלהם קטן מאוד, אז אני עדיין מרימה טלפונים לילדים מדי פעם ומציעה להם עזרה עם כל מיני דברים שהם צריכים".

לעומת זאת, בהרבה תכניות קדם צבאיות אחרות הקורונה דווקא גרמה להגדלת העומס על בני הנוער. דבורה יקיר בת ה-19, שעושה שנת שירות בבית חולים "המרכז הרפואי לגליל" במחלקה להדרכת הילד והמשפחה, מספרת: "בימים רגילים הילדים איתם אנחנו מתנדבים נמצאים בבית הספר עד שעות הצהריים ואנחנו מעבירים להם פעילויות אחר הצהריים ובערבים. עכשיו כל לוח הזמנים השתנה. מכיוון שביטלו את בית הספר, התחלנו להעביר פעילויות לילדים בשעות הבוקר שבהן היינו רגילים לנוח. אם קודם היינו צריכים להכין פעילות אחת ליום, עכשיו אנחנו צריכים להכין שתיים, ובפחות זמן".

© צילום פרטי

עם זאת, יקיר מדגישה את ההתגייסות של צוות בית החולים עבור הילדים: "כולם מאוד התגייסו לעזור במצב החדש. המורים בנו לנו מערכים שלמים של שיעורים ודאגו לשמור איתנו על קשר שוטף ולוודא שהכל הולך בצורה חלקה. גם הצוותים הרפואיים, שעובדים במשמרות של 12 שעות, בקשר טוב איתנו, ואנחנו עוזרים אחד לשני בעזרת מחוות קטנות בפעילות השוטפת", היא מספרת, "בעקבות המצב החדש, הילדים במחלקה לא חוזרים הביתה בסופי השבוע, אז החלטנו כקומונה לא לחזור הביתה בשבתות, בתקופה רגילה יצאנו כמעט כל שבת".

את השינוי המשמעותי ביותר חוו ללא ספק בני הנוער שעשו שנת שירות בחו"ל מטעם הסוכנות היהודית, כפי שמספר אוהד, שעושה שנת שירות בלוס אנג'לס: "הכל בא לנו בהפתעה, יום שישי אחד הזמינו אותנו לשיחה על הנושא, וממש כמה ימים אחרי מצאנו את עצמנו על מטוס בדרך הביתה. אני מאוד כעסתי כי לא היה לי זמן לעשות תהליך פרידה מהתלמידים אותם לימדתי בלוס אנג'לס, אבל ברגע שהבנתי את המצב של הקורונה בארץ הבנתי שזו הייתה החלטה נכונה. לא הייתי רוצה להישאר תקוע בחו"ל במהלך המשבר הזה".

אוהד, במהלך שנת השירות בלוס אנג'לס © צילום פרטי

למרות חזרתו לארץ, אוהד ארגוון בן ה-19 ושאר בני השירות שאיתו לא וויתרו על תפקידם והם ממשיכים לשמור על קשר עם הקהילות היהודיות איתן עבדו. "כשחזרנו לארץ בילינו את תקופת הבידוד שלנו ביחד בירושלים והדבר הראשון שעשינו שם היה לעשות סרטון על ירושלים מהחצר של הבידוד אותו שלחנו לתלמידים", מספר אוהד, "ליום העצמאות עשינו אסקייפ רום דרך הזום, גם עשינו קהוט בנושא ישראל, הוצאנו להם סרטונים ושיתפנו עובדות מעניינות על ישראל. הימים שלנו ממש עמוסים אבל מספקים".

למרות הקשיים במצב החדש, ישנה הסכמה בקרב הצעירים עמם שוחחנו על כך שגם במצב הנוכחי הם מצליחי למצוא את נקודות האור וההזדמנויות שנפתחו בפניהם, סופי מספרת: "אנחנו תמיד מנסים להסתכל על הצד החיובי, למרות שהקורונה סיבכה לנו את התוכניות זה לא מונע מאיתנו לצאת ולהתנדב. לא פשוט לשבת בבית ולחכות שהכל יעבור, אנחנו מתנדבים ועוזרים בחקלאות". גם דבורה מספרת על ההזדמנויות שנוצרו לה מהמצב החדש: "הקורונה השפיעה מאוד על החיים שלנו ועלינו כבני אדם, כל יום מגלים דברים חדשים על עצמנו, על הקומונה ועל הדברים שאנחנו אוהבים לעשות. הקורונה איתגרה אותנו ועזרה לנו להיות יצירתיים יותר, בהרבה אספקטים שונים של החיים המשותפים שלנו".