'מעבר דירה' - שתי מילים המלוות בלחץ, חששות רבות, דפיקות לב מהירות שהולכות וחוזרות ברגעים שלא מצפים להם וכן, גם כמה לילות ללא שינה. אני אומרת את זה מניסיון, תאמינו לי, הייתי שם (ולא פעם אחת, אלא שמונה אבל מי סופר) . אז לכל משני הכתובות בחודשיים הבאים שבנינו, הטור הזה מוקדש לכם.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• צופים אסון: תנועת הנוער נלחמת על קיומה
• תמיד אפשר לחלום: איזו חופשה הכי מתאימה לכם?
• אמ;לק: הגל השני ממשיך להתפשט
  

אין ספק, מעבר דירה זו לא סיטואציה קלה, מכל המשתמע לכך. דבר ראשון זו פרידה, ופרידה לעולם לא קלה. היא מלווה ברגשות מעורבים- מצד אחד יש מן תקווה לדף חדש, התחלה חדשה. ומצד שני, אנחנו בעצם נפרדים מכל מה ומי שהכרנו עד לנקודת זמן זו. יהיה עלינו להתחיל הכל מחדש, להבין את מאזני הכוחות, להתמצא במקומות שונים, להכיר אנשי שיחה חדשים ובבתי הספר להכיר את צוות המורים החדש ולהסתגל לחומר הנלמד. זה נראה מאוד מפחיד ומאיים ובמובן כלשהו זה באמת נכון.

הניסיונות בהתחלה הם קשים וההשתלבות לא תמיד קלה בהתחלה אך עם הזמן זה משתנה. לומדים להכיר את האנשים שנהפכים במהרה לחברים הטובים שלנו, לומדים להתמצא ולהכיר מקומות בילוי חדשים, שעם החברים הקודמים שלכם לא בטוח שהייתם מכירים, ללמוד חומר חדש בשיטות חדשות והרבה יותר כיפיות, מעשירות ומעניינות. בעצם, להכיר דברים חדשים - פשוטו כמשמעו.

© adobestock

ברמה האישית, מעברי הדירה שלי יצרו אצלי רגשות מעורבים - הם גרמו לי להכיר מגוון רחב של אנשים. למדתי להכיל את השונה ולהרגיש מה זה להיות שונה. למדתי להסתכל על דברים מכמה נקודות מבט, להבין מאזני כוחות וליצור חברויות חדשות. הם החדירו בי יכולות של סבלנות וסובלנות, כריזמה ויכולת יצרית קשרים עם מגוון רחב של אוכלוסיות, מקיבוצניקים ועד לילדי העיר. למדתי לראות את עצמי כחלק מהחברה ולא מחוצה לה וזו הרגשה נהדרת. אך מצד שני הם גרמו לי להתגעגע, לפחד ולחשוש. פחדתי לאבד את החברים שהיו לי לפני המעבר, פחדתי שלא אצליח להשתלב או שלא יאהבו אותי ואת מי שאני, פחדתי לאבד את הזהות שלי ולהשתנות בעקבות המעבר. לשמחתי, כל הפחדים שלי נעלמו כלא היו לאחר קופת זמן, והשינוי היחיד שחל בי היה לטובה.

© Fotolia

מעבר הדירה האחרון שלי מהווה חלק משמעותי ביותר מבחינתי. את המעבר הזה עשיתי לפני כיתה ו'. ילדה בת 11, שמגיעה לשנה האחרונה בבית הספר היסודי. זה היה מאוד קשה בהתחלה, היה עליי להיכנס לכיתה שמאוחדת כבר חמש שנים ובאמת למצוא את המקום שלי בחברה שלא הייתי רגילה אליה. עברתי מהמושב לעיר - שינוי דרסטי למדי. אך עם הזמן נפתחתי, הכרתי וכבר לא התביישתי. חוויתי, בכיתי וגם צחקתי, נהנתי והכרתי חבורת חברים מדהימה שמלווה אותי עד לימים אלו, בתיכון, כאשר אני עולה לכיתה י"א, ואני מקווה בלב שלם, שגם לכל החיים. עם רוב החברים מהמקום הקודם לא שמרתי על קשר רציף, אבל יש כאלה שכן, ואני אוהבת אותם כל כך ושמחה שהצלחתי לשמור איתם על קשר, גם מספר רב של שנים לאחר המעבר.

© AdobeStock

אסיים בקריאה לכל העוברים פה, וגם אלו שלא. וממקומות חדשים. אל תפחדו להכיר ולחוות, בסופו של דבר אלו יהיו החוויות שילוו אתכם לכל החיים ותזכרו אותם לטווח הרחוק. אני מאחלת לכם שתצליחו להיפתח ולהינות, לחוות את כל החוויות האפשריות - מהטובות לרעות ולזכור שהכל יהיה יותר מבסדר, בהצלחה.