"פגיעה בתנועות הנוער הן פגיעה ישירה בחינוך"
בעקבות הקורונה, תנועות הנוער נפגעו וחניכים רבים מוצאים את עצמם ללא השגרה והפעילויות של התנועות השונות. יונתן פרסול, חניך "הנוער העובד והלומד" בטור אישי על ההרגשה במצב הנוכחי
אהלן! שמי יונתן פרסול, עוד חודש בן 18, כפר סבאי בהווה וירושלמי בעתיד הקרוב מאוד. בשבוע שעבר חגגתי תשע שנים כחניך בתנועת "הנוער העובד והלומד", בקן כפר סבא חדש.
עוד בערוץ המגזין של פרוגי:
- מסלול חדש: "אל תחששו מהתחלות חדשות"
- צופים אסון: תנועת הנוער נלחמת על קיומה
- תמיד אפשר לחלום: איזו חופשה הכי מתאימה לכם?
הסיפור שלי עם התנועה החל בסוף כיתה ג', כשלחברים שלי ולי היה ברור שאנחנו עוד רגע בכיתה ד' ונהיה גדולים מספיק כדי להיות חלק בתנועת נוער וכדי להרגיש שאנחנו ילדים גדולים. מדריכה מהתנועה הגיעה אלינו לבית הספר והציעה להצטרף ל"קייצת" (קייטנת הקיץ של הנוער העובד והלומד") והיא לגמרי שבתה את ליבנו ובאמת, כל החבורה נרשמה.
באותה קייצת הכרנו את העולם העצום הזה שנקרא תנועת הנוער העובד והלומד - שיחקנו עשרות משחקים שונים ומשונים, צרחנו מורלים (ועד שלא כל העיר תשמע - צריך יותר חזק!), פעמיים ביום ציפינו והתרגשנו לראות את ד"ר רשע, גיבור הקייטנה, שמן הסתם היה דמות שמגולמת על ידי חניך אקראי בכיתה ט', שמעריץ את המדען המרושע "דופנשמירץ" ("פיניאס ופרב") ורוצה להשתלט על כפר סבא. ככה היה כל יום במשך שלושה שבועות קסומים בבית ספר יסודי. כשכבר היינו בכיתה ד' כבר הגענו לקן עצמו, בהתרגשות רבה מאוד, מאושרים ומאוהבים בעולם הספק ילדותי, ספק בוגר מדי בשבילנו.
הפעולות המתקיימות פעמיים בשבוע, הועברו על ידי שני מדריכים, שהיו עם אהבה, אכפתיות אינסופית כלפינו ואנרגיות כל פעם מחדש לכל הרעש והבלגן שלנו. המפגש החברתי הזה, הייתה הפעם הראשונה שבה הייתי מדבר עם ילדות וילדים מהכיתה שלי שבחיים לא הייתי מדבר איתם קודם, בה לראשונה לא היו מצפים ממני לאיזושהי חובה, או מטלה, או עבודה, אלא רק התעניינות ושיתוף פעולה עם מה שקורה באותו רגע.
היו לי אינספור חוויות עם הקבוצה שלי, קבוצת "מה?!" שקרויה ככה מאז כיתה ו' כשחשבנו שזה יהיה מצחיק משום מה. טיולים, מחנות, סמינרים, ואפילו מסע לפולין. היום אני בכיתה י"ב ונחשב וותיק מאוד בתנועה, מנוסה מאוד והכי מאוהב שיש. אני מדריך ילדים בכיתה י' ומרכז את ההדרכה של השכבה הצעירה (ד-ו), אחרי שכבר הדרכתי שנתיים עשרות רבות של חניכים.
מעל הקן שלי, ומעל כל שאר קני התנועה שלנו מתנוסס משפט שכל חניך אצלנו מכיר ועליו כל פועלינו מתבסס: "ביתנו פתוח לכל נערה ונער", כלומר, כל ילד וכל ילדה, נער או נערה, ללא קשר לדת, גזע, מין, מגדר, העדפה מינית, השקפה פוליטית, ייחוס דתי או כל הגדרה אחרת, מוזמן אלינו הביתה לקן, למקום בו הוא מוזמן (כמוני) לגדול, ללמוד, להתאהב, להרגיש הכי בטוח והכי בנוח, בלי שאף אחד ישפוט אותך על מי שאתה.
בקרוב אצא ביחד עם הקבוצה שלי וקבוצה נוספת ממושב מזכרת בתיה לשנת שירות בירושלים ולאחריה נתגייס לנח"ל. גם שם נדריך, נאהב, נתאהב, ונקבל את כולם כמו שהם ובאשר הם, אבל לא רק כסיסמה, אלא באמת. תסמכו עלינו.
סיפור כמו שלי יש לאלפי חניכים בתנועת הנוער העובד והלומד וגם בתנועות אחרות - השומר הצעיר, המחנות העולים, בני עקיבא, הצופים, וכו'. כולם הם בית עבור כל חניכה וחניך. בכולם תקבל מדריכה או מדריך שיאהבו אותך בלי סוף ותקבל מקום ליצור ולהרגיש שייך. סגירה של תנועות הנוער, של כל קן או סניף או מחנה או שבט באשר הם, זו פגיעה במרחב הבטוח של ילדי המקום, זאת פגיעה ביכולת שלהם לאהוב, להתחנך ולגדול.
קורונה או לא קורונה, עם מסיכה, שני מטרים, תו סגול, חולצה כחולה, שרוך אדום. איך שנוכל, איך שנצטרך, עם חכמה, חשיבה והרבה מאוד רצון, אנחנו נמשיך לחנך. משרד החינוך, המשרד להשכלה גבוהה, הקורונה, אדוני ראש הממשלה, פגיעה בתנועות הנוער הן פגיעה ישירה בחינוך. תנו לילדים לגדול במקום מחנך, ערכי ואוהב. במדינה כל כך מורכבת, מגיע לנו את זה.