הערב הוא ערב תשעה באב, זהו יום אְבְל בגלל אסונות רבים שהתחוללו בסמוך או בתאריך הזה לאורך ההיסטוריה שלנו. המוכר מבין כולם הוא חורבן בית המקדש הראשון והשני. אירועים נוספים שהתחוללו בתאריך הזה – גירוש יהודי אנגליה, גירוש צרפת הגדול, גירוש ספרד, פרוץ מלחמת העולם הראשונה, וגם גירוש גדול של יהודי פריז למחנות ריכוז בתקופת השואה.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• חיה ותן לחיות: החיות הלאומיות של המדינות השונות
• כי למה לא? חמש סיבות לאמץ חיית מחמד
• זהירות! אלו דגשי הבטיחות בעבודה שאתם צריכים להכיר

קצת קשה לפעמים להתחבר לתאריך הזה ולמנהגי האבלות שלו, כשהיום אנחנו נמצאים במצב אחר מהאסונות אותם מניתי למעלה. בטח כאשר התאריך הזה נופל באמצע החופש הגדול, ואין שום פעילות מיוחדת בבית הספר שמתרחשת סביבו. אבל דווקא אני הצלחתי למצוא אליו נקודת חיבור במשך השנים.

כמעט כולם יודעים שבית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם. הקנאות הדתית וההקצנה שאפיינה אז את עם ישראל, הובילה בסופו של דבר להרס של המקדש שלעולם לא נבנה מחדש.

"צלחתי למצוא אליו נקודת חיבור"© adobestock

כשהייתי בת 15 לא עניינה אותי קנאות דתית וגם לא חומרות הלכתיות, הפוך. ניסיתי להבין למה כל המגזר הדתי וגם המגזר החרדי אינם מצליחים לגשר על הפערים דתיים בינהם ובין שאר העולם. בבני עקיבא למשל, אני זוכרת בתור חניכה, שנהניתי להגיע לפעולות ולפגוש את המדריכה והחברות. אבל אני גם זוכרת את החניכים והחניכות שלא הגיעו לפעולות ונשארו בבית, כי פשוט לא השתלבו שם.

גם אני התנדנדתי לפעמים בין התרחקות להשתלבות - כי הפעילות של התנועה הייתה במרחק הליכה די גדול מהבית שלי, והיה מבאס לעשות אותה לבד כל פעם מחדש. היו כל מיני פעולות שהמדריכים הכינו על ערבות ההדדית ואהבת הזולת. המון דיבורים באוויר. בפועל היה קשה לכולנו לממש את זה. בעיקר כשיש מסביבך כל כך הרבה דיבורי הטפה נגד להט"בים, נגד חוסר הכלה של האוכלוסייה המסורתית יותר ואפילו גזענות סמויה כלפיי מי שלא היה אשכנזי.

"ואהבת לרעך כמוך" זהו כלל גדול בתורה. דווקא בתנועת נוער דתית כמו בני עקיבא, הדבר הכי חשוב היה כל כך קשה ליישום. ולא רק שם, גם במסגרות חינוכיות אחרות - הכי קל לשלוח בני נוער להפגנות או להתנדבויות בבתי חולים. כאשר אינך מכיר את האדם בעצמו, יותר קל לך לתת מעצמך. אבל כשזה מישהו שיושב לידך בכיתה או בתנועת הנוער, זה הרבה יותר מאתגר.

כשאני רואה כתבות על בני נוער שעושים חרמות ועל ילדים מוחרמים – מבינים ששנאת החינם עדיין כאן. וביולי 2020 זה לא רק חרמות ובריונות רשת, זה גם חוסר ערבות הדדית בתחבורה הציבורית כשאדם מחליט שלא לחבוש מסיכה כי לטענתו הוא "בריא", או הפרת ההנחיות וגרימת נזק בלתי הפיך לקשישים ומבוגרים שעלולים לחלות בקורונה. כי פשוט לא אכפת לנו מאחרים. בעיניי זו ממש לא אדישות, זו שנאת חינם.