בזמן שעולם התרבות חווה קשיים רבים, יש כאלו שמצליחים בכל זאת לעבוד וליצור. אמיר יוסילביץ' ומיכל מנור מרחובות, שלומדים אמנות בבית האמנים בעיר יצרו תערוכה בנושא בידוד והציגו את הנושא בעזרת נקודות מבט מעניינות ומסקרנות על תקופת הסגר. אז למי הייתה השראה מאפליקציית זום? ומי בכלל אמר שהרגיש יותר בחופשיות ליצור בתקופה זו?

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• שחקו וגלו: איפה הכי כדאי לכם לשבת בכיתה?
• שחקו: חידון החיות המשוגע של פרוגי
• "מישהי ערה?": בנות נוער הקימו קו ווטסאפ למי שחש בסכנה מינית

איך התחלתם לעסוק באמנות?

אמיר: "בעצם זה התחיל מגיל אפס, כששמו לב שיש לי כישרון בציור. למעשה אני כל הזמן מצייר, מסתכל על תמונות ובוחן כיצד הדברים נראים ופשוט מצייר אותם".

מיכל:  "גם אני למעשה התחלתי מגיל אפס, אבל באופן עקרוני נכנסתי לקטע הזה של אמנות ויצירה בגיל 9. הצטרפתי לבית האמנים לפני שנתיים, בזכות חברה טובה ועוד ילד נוסף מהכיתה שלי".

מאיפה בא הרעיון לתערוכה?

מיכל: "הנושא של התערוכה היה בידוד, באחד השיעורים דיברנו על כך שהקורונה 'הדביקה' אותנו למקום או כלאה אותנו למעשה.  העבודה שלי בתערוכה מייצגת את החופש ומה שקונה אותו. הכותרת של התערוכה היא בידוד בגלל שזו תקופה שעכשיו אנחנו חיים בתוכה, עם כל הקורונה. הבדידות, ההפרדה מאנשים שאנחנו אוהבים, זה חלק מתהליך של האמן הוא מעביר את מה שהוא מרגיש".

אמיר:  "אני שאבתי השראה מהזום. בתקופת הסגר היינו כל היום מול המחשב עם הזום והתקשורת שלנו הייתה מרחוק כמו למשל לדבר בטלפון כמו שאנחנו עושים עכשיו בראיון הזה. חשבתי שנניח אנחנו רואים את סבתא וסבא או חברים דרך הזום, ואנחנו מאוד רוצים לעבור את כל 'המחסום' הזה של המסך. להיות איתם פשוט". 

© צילום פרטי

איך עברה עליכם תקופת הסגר מבחינה אישית ואומנותית?

אמיר: "אני חושב שזה עזר לי להבין יותר, מה אני יוצר בתוך היצירות שלי ומה אני מרגיש בהן, החיבור שלי לרגש ביצירה התחזק". 

מיכל: "אני חושבת שאני אחת מהאנשים היחידים שאני מכירה, שתקופת הקורונה עשתה לי טוב, ההתנקות מהעולם. ישבתי עם עצמי וכל היום ציירתי ויצרתי וזה דווקא מאוד עזר לי להתמודד בזמן הזה". 

מה היצירה שהכי משקפת אתכם מתוך התערוכה?

אמיר: "שתי יצירות שעשיתי מוצגות בתערוכה. אחת נוצרה בסדנא בבית האמנים ואחת נוצרה בבית לבד - זאת שעוסקת בנושא הזום. מה שיותר משקף אותי, ומה שיותר מייצג את הרעיון היא היצירה שיצרתי בבית בבידוד עצמו". 

מיכל:  "יש לי פסל אחד בתערוכה, שהתחיל מרצף של טעויות שכל פעם הוספתי משהו חדש, הייתי ספונטנית נורא. פתאום דברים התחברו לי ובניתי לאט לאט את הפסל הזה. הרעיון מאחורי הפסל , שהכנפיים מייצגות את החופש העילאי כי עם כנפיים אפשר להגיע הכי רחוק שאפשר באופן טבעי, ויש דבק שמדביק את הכנפיים לרצפה והן מנסות להשתחרר מהדבק הזה כמו שאנחנו נדבקים לרצפה ומנסים להשתחרר כל הזמן. אני מרגישה הזדהות עם היצירה הזאת, אבל יש בה משהו יותר כללי כי כפי שכבר אמרתי אני פחות הרגשתי 'כלואה' בזמן הזה. לא נאבקתי 'בדבק' הזה. אבל הייתה יצירה אחת נוספת שכמעט הכנסתי לתערוכה אבל בגלל בעיות טכניות היא לא הוצגה בסוף. את היצירה הזו ביססתי על מה שהרגשתי, כשחזרנו לסטודיו, הכנתי אותה על החוויה שלי מהבידוד. אבל לצערי היא לא הייתה בתערוכה. ביצירה שבתערוכה.

© צילום פרטי

אתם חושבים שהתערוכה יכולה לעורר הזדהות בקרב הקהל?

אמיר: "אני חושב שכן. יש בה לא מעט יצירות של עוד רבים שלומדים בסטודיו. הן נוגעות ומביעות הזדהות כנראה כמעט אצל כל אחד". 

מיכל מוסיפה: "נכון יש המון יצירות שהן לא לאו דווקא שלנו, שבאמת ממש נוגעות ללב. הן מזדהות עם תחושות של בדידות, הבנה, עצב וכעס. הייתי רוצה שכמה שיותר אנשים יזדהו עם היצירות, עם מה שניסנו להעביר בתערוכה. שזה ירגש אנשים שזה ישנה את הדעה שלהם או יתחבר עם הדעה שלהם, שיחשפו לעוד צדדים על נושא של בידוד דרך העבודות". 

אתם חושבים שהקורונה מעודדת יצירתיות או שהיא מורידה ממנה?

מיכל: זה מאוד תלוי בבן אדם לדעתי ותלוי בתקופות. עכשיו לדוגמא יש לי קושי בליצור אמנות כי אין לי הרבה יכולות, זה לא שאין לי את היצירתיות הזו אבל אין לי משהו כרגע שאני מרוצה ממנו. אבל בתקופת הסגר היה לי סוג של 'בוסט', משהו קרה שם וזה היה מאוד חזק, אין לי מושג אם זה קשור לכך שהייתי לבד".