קוראים לי דניאל וכשהייתי בת שנה גילו לאמא שלי סרטן אבל מבחינתי הייתה לי משפחה מושלמת - הייתה לי אמא, היה לי אבא, מה הייתי צריכה יותר? 

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• שחקו וגלו: ליד מי כדאי לכם לשבת בכיתה?
• אופס: הטעויות שכולנו עושים ביום הראשון ללימודים
• שר החינוך לתיכוניסטים: "חייבים לתת עדיפות לכיתות א'-ב'"

למרות שגם אני וגם ההורים שלי הרגשנו שהדברים לא יישארו מושלמים לעוד הרבה זמן, ההורים שלי החליטו שהם רוצים עוד ילד. בגלל שאמא שלי לא יכלה להיכנס להריון, (זה היה מסוכן בשבילה) הם הלכו על תהליך פונדקאות ואת העובר שנוצר מחוץ לרחם של אמא שלי, נשאה אישה מתאילנד. כשהייתי בת שמונה טסנו לתאילנד כי אחי נולד והכל היה מדהים. היה לי אח קטנטן ומתוק ושני הורים. לצערי השלמות התפוגגה די מהר ובמקביל ללידת אחי, אמא כבר החלה להיכנע לסרטן.

חזרנו מוקדם מהמצופה מתאילנד ואת אמא שלי לקחו בכיסא גלגלים למטוס ומהמטוס לאמבולנס. היא הייתה בבית החולים שבועיים. ראיתי אותה פעם אחת כשהיא הייתה בהכרה ואז הגיע הרגע שלא אשכח לעולם - אבא שלי סיפר לי שנותרו לה עוד כמה ימים בחיים ושאני חייבת ללכת להיפרד ממנה. הייתי ילדה בת שמונה והלכתי להגיד לאמא שלום בפעם האחרונה. בחיים לא אשכח את התמונה: אמא שלי, מחוברת למכונות, לא בהכרה.

© צילום פרטי

ביום חמישי, ה- 17.7.14 בסביבות השעה 18:00, אמא שלי נפטרה ומאותו רגע הכל השתנה. כל פעולה יום יומית שנראית שטותית כמו לצחצח שיניים, לאכול, להיפגש עם חברים- הרגישה שונה מלפני המוות שלה.

תחילה הגיע שלב ההכחשה - 'אה, כן אמא שלי בחו"ל/ בעבודה/ היא לא יכולה לבוא'.  לאחר מכן הגיע שלב ההמצאות - 'היא לא באמת מתה. זו מתיחה מרושעת- ההורים שלי מתגרשים והם מפחדים שזה יפגע בי אז הם עשו כאילו היא מתה' או 'אמא ואבא האמיתיים נחטפו ובמקומם ההורים האלה הגיעו, ואז האמא חלתה' וגם 'אמא בעצם רובוט', והיו עוד. לא הסכמתי לקבל את המוות.

לוקח זמן ללמוד לחיות בלי אמא. פתאום אין מי שתעשה בשבילך הכל. פתאום את שונה. את מיוחדת. באותה תקופה כל מה שעבר לי בראש היה 'מה עשיתי שבגלל זה אמא שלי לא פה?' לא הבנתי למה. למה דווקא אמא שלי הלכה?

© צילום פרטי

כשהייתי בת 11 אבא שלי סיפר לי על עמותה בשם 'חמניות' שהוקמה במיוחד לילדים כמוני, שאיבדו הורה. פחדתי ללכת לחמניות, כי המשמעות של זה הייתה להתמודד עם העובדה שאמא כבר לא פה. במחשבה לאחור זו הייתה אחת ההחלטות הטובות שקיבלתי בחיים. בחמניות צחקתי, בכיתי, שיתפתי, הכרתי חברים חדשים והכי חשוב - התקדמתי בכל פרט ופרט בחיים שלי, בין אם הוא קשור לאמא שלי או לא. בהתחלה הייתי חניכה בקבוצת ילדים ובני נוער שכולם איבדו הורה. אחר כך הפכתי בעצמי לחונכת עבור ילד שאיבד הורה. לדעת שאתה דמות משמעותית בחיים של ילד כמו שהחונכת שלי הייתה בשבילי, זאת חוויה שלא אשכח. כרגע, החברים הכי טובים שלי הם מחמניות.

העמותה הזאת לגמרי הצילה אותי. היא חיזקה אותי ונתנה לי ערכים חדשים ובעיקר ביטחון להבין שאמא שלי היא חלק ממי שאני, היא חלק מהאישיות שלי והיא תמיד תהיה איתי. אני לא הולכת להסתיר יותר את אמא שלי ואת העובדה שהיא לא בחיים יותר. 

אם אתם מכירים ילד שאחד מהוריו נפטרו ספרו לו על עמותת חמניות. אם אתם רוצים להתנדב במשהו משמעותי ולהיות חונך של ילד או ילדה שאיבדו הורה הצטרפו לעמותה. זה משנה חיים!