לצערינו, נתוני משרד הבריאות מצביעים על נתונים מדאיגים: בני הנוער הן בין האוכלוסיות בהן שיעורי ההתאבדות באחוזים הם גבוהים במיוחד. מדי שנה, מתאבדים בישראל למעלה מ-500 אנשים ולמעלה מ-6,000 אנשים בשנה מבצעים ניסיון התאבדות. התאבדות זו סיבת המוות השנייה לבנים בני 15-24 והשלישית לבנות 15-24. כמחצית מנסיונות ההתאבדות היו עד גיל 25, 45% מנסיונות הנשים ו-37% מנסיונות הגברים. קיים תת דיווח של כ – 23% במספרים שהוזכרו.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• לא מתכוונים לוותר: הצעירים שנלחמים על הסטודיו
• #יצאת_גבר: כך תתחילו עם בחורה מבלי להטריד אותה
• "ניסיתי להתאבד": בת-אל פרנס ונועם שר מהטיקטוק נחשפות

לאור הנתונים המעציבים האלו ולציון היום הבינלאומי למניעת התאבדויות, שוחחנו עם ענבל שיפר, פסיכולוגית חינוכית מומחית לגבי הגורמים למחשבות אובדניות בקרב בני נוער, אמצעי זיהוי ומניעה. מה עליכם לעשות אם אתם מרגישים שאתם סובלים ממחשבות אובדניות? מדוע ומתי חשוב לפנות לעזרה מקצועית? כל התשובות החשובות הללו בכתבה הבאה.

מה יכולים להיות הגורמים למחשבות אובדניות, במיוחד בגיל ההתבגרות?

"גיל ההתבגרות הוא גיל מיוחד - אבל גם מורכב. המוח עוד לא השלים את ההתפתחות שלו וזו תקופה סוערת שיש בה הרבה שינויים והמון חוויות חדשות. באופן אישי, אני זוכרת את עצמי בתקופה הזו - והיא מבלבלת מאוד, עולות בה הרבה שאלות ומחשבות. השינויים באים לידי ביטוי, בין השאר, בתחומים הפיזיים, הרגשיים, המשפחתיים, החברתיים והלימודיים. בנוסף, גיל ההתבגרות טומן בחובו הזדמנויות רבות להיכרות עם עצמי ועם האחר ומפגשים חדשים ומרתקים. יחד עם זאת, זהו גיל שעולות בו הרבה מחשבות, לא תמיד חיוביות - לגבי העצמי, המקום שלי בעולם ועוד המון שאלות מורכבות אחרות. הגורמים למחשבות אובדניות ולהתאבדות הם רבים וכוללים מרכיבים פסיכולוגיים, חברתיים, משפחתיים, ביולוגיים, תרבותיים וסביבתיים".

כיצד אפשר לזהות אדם אשר מתמודד עם מחשבות אובדניות? כיצד אנו, כחברים, מסוגלים לעזור? האם בכלל כדאי ונכון להתערב?

"הדרך לזהות בן או בת נוער שמתמודדים עם מחשבות אובדניות, היא לשים לב לשינויים התנהגותיים. אם חבר או חברה שלנו לא מתנהגים כפי שאנחנו רגילים - החל בהתכנסות והימנעות מדברים שאהבו בעבר, למשל דברים שהסבו להם הנאה וכעת הם לא נהנים מהם וכמעט מאבדים בהם עניין. לרוב, נראה נסיגה חברתית והתרחקות".

"בנוסף, ישנם שינויים ברמת האנרגיה, לדוגמא: אדם שהיה חיוני וכיום עייף מאוד וכמעט אינו מתפקד. לעתים אף מופיעים שינויים בדפוסי השינה - שינה מרובה או קשיי שינה; שינוי דפוסי אכילה - אכילת יתר או המעטה באכילה; וכמובן שינויים במצבי רוח - קיצוניות במצבי רוח, רגישות מתמדת, בכי, עצבנות, תחושה של חוסר תקווה, ייאוש ועוד. לעתים נראה גם הזנחה בלבוש ובהיגיינה האישית וסביבתית, לדוגמא: נער או נערה שהיו מסדרים את החדר וכעת הוא מוזנח לגמרי".

לפי שיפר, עוד סימן למחשבות אובדניות הוא התעסקות בנושאים הקשורים למוות, מוות של אדם קרוב או התאבדות של אדם, ביטויים הקשורים למוות וחיפוש אקטיבי באינטרנט על חומר הקשור באובדנות. כמו כן, לעתים אנשים עם מחשבות אובדניות מחלקים את הרכוש שלהם לאנשים הקרובים אליהם.

"כחברים", מסבירה שיפר, "אפשר להיות ערים לסימנים הללו, לתמוך, לשאול, לייעץ, לכוון ולהיות שם עבור החבר או החברה. אם עולות מחשבות אובדניות בקרב חבר או חברה, עלינו לעשות את כל מה שאנחנו יכולים כדי לעזור להם. חשוב מאוד לגרום להם לפנות לעזרה ואם חשים שהם לא פונים לעזרה, יש לפנות להוריהם ולדווח להם על המצב. נערים ונערות אשר נמצאים במצב כזה, חשים חוסר אונים וחסרי כוחות לעזור לעצמם לצאת מהמצב הזה ולכן עלינו, כחברים, מוטלת החובה לעזור להם ולהראות להם שיש דברים ששווה לחיות בשבילם. כאשר חשים כי קיימת סכנת אובדנות ממשית, אין לעזוב את החבר או החברה וחשוב מאוד  להיות איתם וללוות אותם, עד שישותפו בן או בת משפחה, איש או אשת חינוך או איש או אשת מקצוע על מנת שיעזור לנער או לנערה שנמצאים במצוקה."

שיפר אף משתפת אותנו בחוויותיה האישיות: "אני זוכרת את התקופה של גיל ההתבגרות כשלב שבו חשתי הרבה פעמים לבד", היא מספרת, "ולכן, מאוד חשוב כחברים לבני נוער במצוקה, להיות שם בשבילם בההתמודדות הזו, לבקר אותם, להתקשר, להוציא אותם מהבית ולעשות דברים שאהבו לעשות - ובעיקר להראות שאכפת לכם מהם".

מתי נכון לפנות לעזרה מקצועית? מדוע חשוב לפנות לעזרה מקצועית?

"אם נער או נערה חווים מחשבות אובדניות, עליהם לפנות לאדם קרוב שסומכים עליו - הורים, אחים או כל קרוב או קרובת משפחה אחרים שמרגישים איתם בנוח (סבא, סבתא, דודים, בני דודים), לחבר או חברה קרובים, לצוות בית הספר - מחנכת, רכזת, יועצת, מנהלת. יש גם פסיכולוג בבית הספר שניתן לפנות אליו. כמובן שניתן לפנות לאנשי מקצוע באופן עצמאי: פסיכולוגים, תרפיסטים, פסיכיאטרים, רופאי משפחה ואחרים. ישנן גם עמותות רבות שניתן לפנות אליהן כגון, ער"ן, סה"ר,עלם וכדומה".

"נכון לפנות לעזרה מקצועית בכל שלב שבן או בת הנוער במצוקה מרגישים שהם לא מסוגלים להתמודד עם הקשיים הרגשיים שלהם. אם יש תחושה שהמחשבות הללו סוגרות עלינו, שאנחנו מוצפים או חשים בדידות גדולה, חוסר חשק, חרדות, תחושה שאין טעם לחיים, חייבים לפנות לעזרה מקצועית כמה שיותר מהר. עזרה מקצועית נכונה, יכולה להקל מאוד כאשר חווים מחשבות אובדניות ויכולה להחזיר את שמחת החיים והרצון לחיות. ישנם אנשי מקצוע רבים ומגוונים שיכולים להתאים לכל אדם שזקוק לעזרה וצריך למצוא את האדם שאנו מתחברים אליו".

איך אפשר להרגיע, ולו במעט, את המחשבות האובדניות באופן עצמאי? מהם כלים אפשריים להתמודד איתן?

"כדי להרגיע מחשבות אובדניות באופן עצמאי, יש דברים רבים שאנו יכולים לעשות. בתור התחלה, חשוב לא להיות לבד ולבלות עם אנשים שעושים לנו טוב ולשתף אותם בתחושות שלנו ובמחשבות ולא להישאר איתן לבד. כמו כן, כדאי לשלב פעילות ספורטיבית, מפגשים חברתיים, עיסוק בדברים שעושים לנו טוב, כגון: קריאה, מוזיקה, צפייה בטלוויזיה ועוד. ישנן גם טכניקות הירגעות הכוללות נשימות, הרפיות, מדיטציות ועוד. המטרה היא להסיח את הדעת ולמלא את עצמנו במחשבות ועיסוקים חיוביים. בנוסף, ישנם ספרי עזרה עצמית רבים שיכולים להועיל. בספר מדריכים כיצד ניתן באופן עצמאי, להתמודד עם מצבי רוח, חרדה, מחשבות שמטרידות אותנו ועוד".

קיים מצב בו המחשבות האובדניות יכולות להיעלם לחלוטין?

"המחשבות האובדניות יכולות להיעלם לחלוטין אם מטפלים בהן כמו שצריך. מדובר במסע שדורש עבודה קשה ומחויבות. זהו תהליך הכולל התגייסות של בן או בת הנוער, משפחתם וחבריהם ויכול לקחת זמן, אבל, כן, בהחלט ניתן להתמודד עם המחשבות הללו ואף לצאת מחוזקים יותר ועם יכולות התמודדות טובות יותר לעתיד!"

אילו כלים, למשל, מעניקים אנשי מקצוע להתמודדות עם מחשבות אובדניות?

"הדבר החשוב ביותר שמקבלים בטיפול הוא הכלה של המטופל או המטופלת, נתינת מקום לא שיפוטי למחשבות שלהם, לחרדות, לשאלות שמטרידות אותם. עצם העובדה שיש אדם שמקשיב לך, נמצא שם עבורך ומכיל אותך זה כבר כלי טיפולי משמעותי. הקשר הטיפולי הוא כבר חלק חשוב בהתמודדות".

"הכלים שאנשי מקצוע נותנים במצבים של מחשבות אובדניות, תלויים בגישה שבה המטפל עובד, לדוגמא המטפלים הקוגניטיביים-התנהגותיים יעזרו למטופל או המטופלת להבין מה עומד בבסיס המחשבות האובדניות, מה הוביל אותם לשם (אולי יבינו כי הדבר נובע מאירוע מסוים ויוכלו לנתח אותו ביחד בצורה חיובית יותר; או אולי ישנו מרכיב תורשתי, שלעתים עצם ההבנה שמשם מגיע הקושי, מקל). המטפל או המטפלת יכוונו את המטופלים לדרך ראייה אחרת של הדברים, יעזרו להם להבין מהם המחשבות המל-אדפטיביות שכדאי להיפטר מהן, לעומת המחשבות האדפטיביות שכדאי לאמץ".

מעבר לדברים שנכתבו לעיל, שיפר מציינת כי אף יינתנו כלים קוגניטיביים נוספים שילמדו ליצור שינוי בדפוסי החשיבה של האדם, במטרה לאתגר אמונות שלו לגבי עצמו ולגבי החיים שלו. "ניתן לשלב טכניקות הירגעות, כגון נשימות והרפיית שרירים שמאוד עוזרות במצבי חרדה. לעתים גם משתמשים בדמיון מודרך, שזו שיטה בה משתמשים בדמיון על מנת לשפר את המצב הרגשי שלנו באמצעות יצירת תסריטים שיכולים להרגיע אותנו, לדוגמא לדמיין מקום בטוח שעושה לנו טוב (החדר שלנו, ים, יער...)  ועוד". 

האם הטיפול באמת עוזר?

"בהחלט! טיפול טוב שבבסיסו קשר מייטיב בין המטפל למטופל, יכול לעשות שינוי מרחיק לכת עבור המטופל; ובמצב של מחשבות אובדניות, יכול להציל אדם מהמעבר של 'רק מחשבות' לביצוע אקטיבי".

איזה טיפ, מקצועי או אישי, היית רוצה לתת לבני נוערהמתמודדים עם מחשבות מסוג זה?

"מה שאני רוצה לומר לכם הוא שאתם לא לבד! גם אם אתם חשים שאתם הכי בודדים בעולם ואין תקווה לשום דבר, זיכרו תמיד שיש מישהו שאוהב אתכם, שרוצה בטובתכם ושאתם חשובים לו. הכי חשוב, זה לפנות לעזרה. אל תשארו עם המחשבות הללו, שתפו מישהו שאתם יודעים שיוכל לתמוך ולכוון אתכם; וזכרו ש'תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר'".

ענבל שיפר היא פסיכולוגית חינוכית מומחית, מטפלת בילדים ובני נוער, מדריכה הורים וצוותים חינוכיים