מעטים האנשים שהצליחו להגשים את חלומם בגיל צעיר ולכבוש את היעדים שחלמו עליהם לפני השינה, אך הם קיימים ועמית הכטר הוא דוגמא מדהימה לכך. לאחר שפרץ לתודעה בתפקיד המשחק שלו בסדרה "בית הלכבים" המשיך הכטר לכבוש את ליבנו עם מספר תפקידים בסדרות " ספיידרס", "מחנה אבא", "זורמים" ו"אחותי קפצה כיתה" ובו זמנית לככב על המסך בהפסקת הפרסומות בערוצי החדשות.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• שחקו וגלו: יודעים איך חוגגים את השנה החדשה בעולם?
• שחקו וגלו: מי אתם מסימני החג?
• אמ;לק: סוגרים שנה עם הסכם שלום היסטורי

הכטר הוא ללא ספק אחד מהכישרונות הגדולים של התקופה האחרונה. לצד יכולות משחק מרשימות קיימת אישיות מצחיקה, אופטימית וסוחפת. את דרך המשחק שלו התחיל בהופעות מול המשפחה בסלון, "יש לי מין זיקה אישית, פשוט נמשכתי לזה", סיפר השחקן הצעיר. לדבריו, המשחק היה החלום הגדול שלו עוד מימיו הראשונים, "זה היה החלום שלי תמיד ובגלל זה זה קרה. מגיל צעיר הייתי בחוגי משחק, בין אם זה בבית של מישהו או חוגים מקצועים יותר לאחר מכן".

האם יש בך לחץ כלשהו שתקרוס מכל הלחץ הנתון סביבך על אחת כמה וכמה בתור בן אדם צעיר?

"אני חושב שלא. דווקא זה שהצלחתי בגיל צעיר נותן לי לגדול עם זה, עם כל הלחץ שבא עם זה והפחד מלקבל 'לא' ולהשתלב בכל מיני שיחות שלרוב עולם המבוגרים טעון בהם. אני חושב שהעובדה שפרצתי בגיל צעיר עזרה לי לחיות עם זה ללא בעיה".

האמנת שבאמת תצליח להגשים את החלום שלך?

"כן, אני אעוף על עצמי - האמנתי בעצמי". 

מתי הבנת שזה באמת קורה, שהחלום עומד להתגשם?

"אני חושב שב'בית הכלבים', לפני זה עשיתי סרט אבל לא באמת הבנתי מה קורה סביבי, מאוד נהנתי ופגשתי אנשים חדשים ואחלה אנשים שעם חלקם אני עדיין בקשר אבל בבית הכלבים אמרתי לעצמי 'וואו, זו סדרה ענקית והיא עכשיו בטלוויזיה'', ובאמת ביום הראשון היה לי כזה 'בואנה, זה קורה!'".

אחת מהתופעות שאנשים שפורצים נחשפים אליהן היא עומס וחוסר זמן, על אחת כמה וכמה בתור אדם צעיר כשהקיירה פוגשת בחיי החברה, הלימודים ומה שביניהם, כששאלנו את עמית האם נאלץ לוותר על דברים במהלך הקיירה השיב שהוא השתדל ומשתדל לאזן בין החיים הפרטיים לקריירת המשחק אך כן נאלץ לוותר מדי פעם על מפגשים עם חברים "קרה לי שפעם אחת חברים שלי נסעו יחד לצפון ולא יכולתי להצטרף אליהם כי הייתי ביום צילום אבל בגדול זה לגמרי שווה את זה כי אני בחרתי את זה לעצמי".

ואיך בעצם עשית את השילוב הזה בין החיים הפרטיים לקריירה?

"את 'בית הכלבים' צילמנו בתקופה שעוד הייתי בבית הספר, את שאר הסדרות צילמנו לא בתקופת בית ה ספר, ככה שהיה יותר קל. אבל ב'בית הכלבים' תמיד באתי עם תיק ושיעורי בית לסט וישבתי עם המפיקה וזכור לי שגם עם נאיה (פדרמן) ופשוט עשיתי שיעורי בית בין סצנות ולמדתי למבחנים".

הפרסום בגיל צעיר ביגר אותך בדרך כזאת או אחרת?

"אני לא יודע לענות על זה. אני בטוח שהשתנתי אבל אני מרגיש שזה פשוט אני, אני עדיין ילד קטן וטיפש שעושה שטויות לפעמים. כן, אני כן מתייחס לילדים שקטנים ממני בצורה שונה ממה שהייתי מתייחס לפני, גם מתוך מחוייבות כזאת שמכירים אותי וגם מתוך רצון של כאילו למה לא, הם מתרגשים לראות אותי אז ברור שאני אחזיר להם את אותה האהבה. אז זה כן ביגר אותי במקום הזה אבל בגדול אני עדיין ילד קטן וטיפש".

האם אתה מרגיש צורך להוכיח את עצמך יותר בגלל שהתפרסמת?

"לא, אני לא חושב שצריך לקחת את זה למקום הזה. אני כן מאוד שמח כשאני מקבל ועושה עוד עבודות ועושה דברים טובים. אבל זה ממש לא הולך למקום של 'תראו איזה טוב אני'".

תקופת הקורונה מהווה תקופה קשה לחלק גדול מאוד של האנשים אך מנגד לכך אנשים רבים לקחו אותה למקום טוב של התפתחות ועשייה. איפה הקורונה פוגשת אותך וכיצד היא משפיעה עלייך?

"אני לקחתי את הקורונה למקום של לנוח ורוגע, פחות עשייה ויכול להיות שאני קצת מתחרט על זה אבל באמת לקחתי את זה למקום של מנוחה ורוגע ואם צריך להישאר בבית אז אני אשאר בבית בפאנן ובאיזי. כן, בהסתכלות אחורה הייתי מנסה ליצור כל מיני דברים או לכתוב אבל בגדול אני חושב שזו אחלה תקופה עבורי אני גם אחרי תקופה עמוסה של עבודה אז למקום טוב של לנוח".

כאמור, אחת מתכונות האופי שבולטות אצלך היא יכולת ההצחקה וחוש ההומור שמלווה אותך בכל תפקיד וגם בחיים האישיים. מאיפה זה מגיע? 

"אני חושב שתמיד הייתי מצחיק. לא כי אני חושב ככה אלא כי אלו התגובות שקיבלת. אגב, ההורים שלי כל הזמן אומרים לי שכשהייתי קטן תמיד כשהייתי מצחיק אנשים הייתי בוכה. אז תמיד הייתי מצחיק אבל לא תמיד ידעתי את זה. אז אני מביא את זה גם מהחיים הפרטיים אבל זה מתחזק בעבודה שאני לומד דברים חדשים".

 

 

מה היתרון הכי גדול לדעתך בלפרוץ בגיל צעיר?

"אני חושב שכמו שאמרתי בהתחלה זה נותן הרבה כלים כמו להתמודד עם לחץ וזה מבגר אותך באיזשהו מקום. חוץ מזה זה נותן המון מוטיבציה ההצלחה המוקדמת והמהירה הזאת, שאגב יכולה להפיל אותך בהמשך אבל כרגע זה מן כזה 'יאללה אני כנראה טוב, אני צריך להמשיך, אבל תמיד חשוב לזכור לא לוותר ולהתמיד'".

מישהו שבלעדיו החלום לא היה מתגשם?

"אני שניה מוציא את המשפה שלי מהמשוואה כי ברור שזו התשובה המובנת מאליה. המדריכה שלי, דבי, בסטודיו בעיר שלי (מודיעין) "על הבמה" בחוג שהייתי בו. אני נותן לה מון המון קרדיט. גם כי אני איתה מכיתה ו' ועד סוף י"ב, אז זה אומר שהיא עזרה לי ללמוד ולהתפתח וגם כי היא ממש שלחה אותי לאודישן הראשון בחיי שמשם הכל התחיל. אני עד היום בקשר איתה, החוג נגמר שנה שעברה, המשכתי ממש עד הסוף, גם כשהייתי בסדרות המשכתי שם והייתה שם קבוצה מדהימה. אחד מהאנשים שם הוא חבר שלי מכיתה ו' שאמר לי לבוא איתו ופשוט הייתה קבוצה מדהימה.

 

 

מה הרגע הכי מרגש שלך בכל הקריירה?

"באחת ההצגות הראשונות שעשיתי באולם גדול, הרגע הזה שההצגה נגמרת ואתה על הבמה כשכולנו עומדים בשורה על הבמה ולאט לאט האור נכבה וזה ברור לכולם שזה סוף ההצגה והאור באמת מתחיל להיכבות ולאט לאט אתה שומע עוד ועוד כפיים ואנשים מתחילים להעימד וזה מטורף, זה אחד הרגעים המרגשים שיכולים לקרות, גם לא בפעם הראשונה, גם פעם אחר פעם".

ספר לנו משהו שאף אחד לא יודע עלייך

"פעם הייתי ניצב באלישע".

חווית במהלך הקריירה פעמים ששמעת לא?

"בטח, בלי סוף"

אי אפשר להתעלם מהעובדה שכששומעים לא הביטחון העצמי נפגע, בעיקר בגילאים הצעירים

"כן, האמת שבאודישן הראשון שניגשתי אליו קיבלתי כן, ואני כן חושב עם כמה שהייתי שמח וזה היה רגע מדהים שלא הייתי מוותר עליו ולא הייתי משנה את זה זה בעייתי , כי אחר כך שאתה מקבל לא, ואחריו עוד כמה סירובים זה מרסק את הביטחון העצמי בטירוף, אבל כן חשוב לתת לזה לא להשפיע עלייך כי אתה מבין שככה זה עובד ואם עשרות אם לא מאות אנשים ניגשים לאודישן אל אותה דמות, אז כמעט 100% מקבלים את הלא הזה כי בסופו של דבר נבחר בן אדם אחד אז זה לא אני שגרוע, אני פשוט לא מדהים וזו המציאות וזה קורה וזה בסדר".

עכשיו שהחלומות שלך מתגשמים, יש חדשים?

"אני חושב שלהמשיך ולעשות עוד דמויות ועוד תפקידים ולהגדיל את מנעד הדמויות והטירוף וכמה שיותר גדול וללמוד עוד על עצמי ולהינות כמה שיותר".

מה הכיוונים להמשך הקריירה? מכוון לחו"ל או שנהנה בארץ?

"קודם כל אני נהנה מאוד בארץ, אני חושב שיש לי עוד המון לתת ולעשות בארץ לפני שאני ממשיך לחו"ל וכמובן שאם פתאום תהיה אפשרות לחו"ל אני לא אוותר על זה ולגמרי אלך על זה, זה לא היעד הכי גדול, אבל זה אחד היעדים".

משהו קטן לסיום?

"אני ממשיך בוויב של הכי חשוב להינות ממה שעושים ולמרות שיש קשיים, חשוב להמשיך ולהינות".