בני נוער רבים מגיעים לפנימיות בגלל מצב בעייתי בבית, מצב כלכלי רעוע של ההורים, מצב חברתי ולימודים שלא הצליחו או סתם כי בא להם.

אני הגעתי לפנימיה כי רציתי ללמוד את הדבר שאני הכי אוהבת, ללכת בעקבות חלום. הייתי מוכנה לוותר על הכל ולהשאיר כל כך הרבה דברים ואנשים מאחור רק בשביל המקצוע שאני אוהבת.

מתחילת חטיבת הביניים רציתי ללמוד את מקצועות התקשורת. בבית הספר הקודם שלי, הגשתי בכיתה ט' בקשה ללמוד את מקצוע התקשורת. עד אמצע כיתה י' למדתי תקשורת כלימודי טעימה אבל בסוף הוחלט שלא אלמד במגמה, מסיבות שעדיין לא ברורות לי.

זאת הייתה התקופה שהחלטתי לעזוב את בית הספר ולחפש אחר, חיפשתי הרבה בתי ספר בעיר מגוריי אשדוש ובאזורים הקרובים אליי, התעניינתי גם בלימודים בפנימיות שונות בארץ.

בכל הפגישות שלי שם ביקשתי והתעקשתי להצטרף למגמת התקשורת. בסוף החופש קיבלתי את המכתב שהודיע לי כי אומנם שובצתי בפנימיה אך אין בה מגמת תקשורת.

ביקשתי ממנהל הפנימיה לעשות כל מה שהוא יכול בשביל להעביר אותי לתיכון אחר, אבל אחרי כל האנדרלמוסיה מסביב. הרגשתי שוב שהתקווה האחרונה שלי להכנס ללמוד תקשורת נעלמה גם היא, וכל התוכנית חיים שבניתי לעצמי מכיתה ז' ועד גיל ארבעים לפחות נהרסה וקרסה, לפחות כך חשבתי.

למרות שלא קיבלתי ללמוד תקשורת בכפר סבא, החלטתי שכן לעבור לפנימייה ולא לשלול אפשרויות חדשות, להיות נערה בגיל הזה ולחיות בפנימייה זה הדבר הכי טוב שילדים בגילי יכולים לעבור.

אני שמחה ומאושרת שכן בחרתי לעשות את הצעד הזה שבזכותו מתרחשים הרבה דברים שמי יודע אם הם היו באמת קורים בזמן מסוים בחיי. היום למרות שאיני לומדת תקשורת בתיכון ואת השנתיים האחרונות אני אצטרך לבלות בכיתה ובמקצוע שלא תמיד קסם לי, אני עדיין מאמינה בעצמי ואני שואפת לעסוק בתחום התקשורת בצבא ולאחר מכן.

אבל עד אז, אני אספר לכם בכל שבוע, מה עובר עליי בחיי בפנימיה, אני מבטיחה שזה יהיה מעניין.