איזה סוג קשר לדעתכם עדיף, קרוב או רחוק? לטווח ארוך או קצר?  זוגיות היא אחד מהדברים החשובים לנו ביותר בגיל הנעורים. החוויה של רגשות מעורבים בקנאה ובאהבה וכמובן אושר.

צעירים רבים חושבים שלחיות עם בן זוג בפנימייה, יכול להיות מאוד קשה ומעצבן, מאחר ורואים אותו כל הזמן, אין רגעי שקט ומנוחה ואין געגוע.

אבל אני החלטתי לבדוק את זה עם אחד הזוגות שלומדים בפנימייה שלי שמלאה בזוגות מאוהבים, מליסה וסמואל שמם. מליסה סיפרה לי על הרגשות המעורבים שלה שמלווים את הקשר שנולד בפנימייה.

איך זה להיות בקשר עם אדם שגר איתך ואת רואה אותו כל היום?

"קודם כל זה כיף , זה להיות בקשר עם מישהו שהוא החבר הכי טוב שלך", מספרת לי מליסה ומוסיפה ש, "זה מקרב אותנו בתור זוג לעשות דברים משותפים , לראות אחד את השני מתי שרוצים, להרגיש שהבן זוג הוא המשפחה שלך".

לא קשה לפעמים לראות אחד את השני גם בבית ספר וגם בפנימייה?

"לפעמים קשה, אפילו קשה מאוד אבל אנחנו מוצאים את הזמן להתרחק אחד מהשני, אחרי הלימודים הוא הולך לאימונים ואני מוצאת את הזמן לבלות עם החברות, והריחוק שאנחנו מוצאים רק מאזן את הקשר", היא מגלה.

איך מסתדרים עם הגעגוע של החזרה הביתה לאחר שבוע או שבועיים אינטנסיביים יחד?

"כשאנחנו חוזרים כל אחד לביתו לסופי השבוע יש את הגעגוע המתוק שלאחר היומיים שהם לא איתו, זה קשה אבל אנחנו מוצאים את הדרכים לפצות על הזמן הזה שאנחנו נפרדים בו", היא מחייכת.

את מצליחה לדמיין את עצמך בפנימייה בלעדיו ?

"ממש לא, לאחר הקשר הארוך שלנו אני לא יכולה לראות את עצמי בלעדיו. אני התרגלתי אליו, גם בדברים הכי קטנים שיש כמו לפגוש אותו במדרגות או בחדר אוכל, לדעת שהוא תמיד נמצא שם", היא מסכמת.

גם אני נמצאת במערכת יחסים אך עם בן זוג שאינו מהפנימייה. אני חיה בפנימייה בכפר סבא והוא באשדוד. אני לומדת רוב היום והוא עובד, אין לי את האפשרות לראות אותו בכל יום או סתם מתי שמתחשק לי כמו מליסה.

הרבה חושבים ויחשבו שזה לא קשר בריא מאחר ואנחנו לא מתראים כל הזמן. אבל כל קשר הוא שונה והמרחק הזה מאז שעברתי לפנימייה קשה אך עושה לנו רק טוב. הגעגוע, הבכי, השיחות המרגשות בטלפון וההודעות המעלות חיוך, רק מוסיפים לאהבה של שנינו.

לחזור לבית בסוף השבוע והדבר הראשון שעובר לך בראש הוא רק לראות אותו לחבק ולומר התגעגעתי, זה ריגוש שקשה לי לתאר בכתב. זוגיות ואהבה גם בפנימייה ומחוצה לה זה הדבר שכולנו נחוצים לו.

את הטור הקודם שלי כבר קראתם? אם לא אז למה אתם מחכים?