קבלתי את המתנה הזו שנקראת חיים, ביום הולדתי. יש כאלו שמזכירים לחברים שלהם את תאריך יום ההולדת הקרב ובא ולא נותנים להם לשכוח את התאריך המיוחל. יש כאלו שמצפים מהקרובים שלהם לזכור את המועד וכשהם שוכחים אותו, הם נעלבים.

אבל כשזוכרים לאחל לנו מזל טוב, זו סוג של הכרה בכך שאנחנו חשובים לאלו שזכרו את תאריך הלידה שלנו. יום הולדת כלל אצלי עוגה, בלונים מתנות והרבה אהבה מהחברים והמשפחה, אבל לא מעבר לזה. הוא אף פעם לא היה כל כך חשוב ומשמעותי בשבילי, זה היה עוד יום רגיל בשנה, אבל השנה זכיתי לאחד מימי ההולדת הכי טובים שהיו לי מעולם.

ביום חמישי שעבר, בשעה חצות השעון הורה שהתאריך עבר ל-2 לנובמבר, יום הולדתי השישה עשר. התכוננתי לתפוס שינה טובה על הכרית במיטה בחדרי בפנימיה ואז לפתע פתאום התפרצו לתוך החדר בו אני ישנה, קבוצת החברים שלי מהשכבה שנקראת קבוצת "עמית". החבר'ה נכנסו פנימה עם בלונים וזיקוקים וזה היה אחד הרגעים המרגשים שיצא לי לחוות מעולם. היו שם ברכות, חיבוקים, נשיקות ואהבה אמיתית.

שאנל עם ערימות הבלונים מהחבר'ה לפנימיה.
צילום: פרטי.

זו רק ההוכחה כמה היחסים בין הילדים בפנימיה חזקים יותר מכל רגש חברות רגיל, הם באמת המשפחה. שם קיוותי שהאנדרלמוסיה נגמרה, אבל ביום שישי בבוקר, יום לימודים רגיל, נכנסו לכיתה בנות שלומדות איתי בתיכון ובנות נוספות מתיכונים אחרים שבקבוצה שלי בפנימיה, עם בלונים ועוגה שהמדריכה שלי הכינה.

זה כבר היה רגע שלא יכולתי לנשום ובטח שלא לעצור בו את הדמעות. הרגשתי כל כך מובכת אבל זו הייתה ההרגשה הכי טובה בעולם. ישנם הרבה אנשים המצפים ליום הולדתם, מצפים להפתעה לאהבה ולמתנות, אני לעומתם לא ציפיתי, וזה היה הרגע שהכי לא ציפיתי לו.

היום הזה שאף פעם לא ייחסתי לו משמעות מיוחדת, השתנה בן רגע והכול בזכות האנשים הנכונים, כנראה שאנחנו באמת בוחרים את החברים שלנו אבל לפעמים הבחירה היא לא תמיד בידינו ותמיד נופתע מהאנשים שבחיים לא נחשוב שיפתיעו אותנו.

אז יום הולדת בפנימיה נשמע מוזר, אבל עכשיו אני מבינה שאני מאחלת לעצמי לחגוג בכל שנה עם הקבוצה המדהימה הזאת והאנשים המיוחדים האלו, להם אני רוצה לומר תודה.