לא תמיד מתאפשר לשמיניסטים שמסיימים את לימודיהם, להתגייס לצה"ל. אבל יש מי מהם שבוחרים כן להתנדב ולתרום שירות משמעותי למדינה, באמצעות שירות לאומי.

את אלמוג יאיר בת ה-19 מנתניה, פגשנו רגע אחרי שסיימה את תקופת השירות הלאומי שלה. את השירות היא עשתה בפנימית טירת הילד בעיר מגוריה. 

"המטרה הכללית לבנות השירות בפנימיה היא להיות המשפחה השניה של הילד", מספרת אלמוג: "המטרה היא לתת לו סדר יום ומקום מאוזן ושפוי, דבר שלפי רוב הסיכויים הוא לא יקבל בבית".

"המדריכות הן האימהות והאחיות הגדולות שעושות את העבודה הזאת ומספקות לילד את כל החום והאהבה שהוא צריך החל מהשכמה בבוקר, ישיבה עם הילד על שיעורי הבית, ארוחת צהריים ומשחקי חברה", היא מספרת בחיוך. 

למה בחרת לעשות שירות לאומי על פני התגייסות לצה"ל?

"זאת הייתה דילמה שתלמידות בבתי ספר דתיים מתמודדות איתה כל הזמן", היא עונה ומפרטת: "לי ההחלטה באופן אישי הייתה קלה, כי תמיד היה לי את החלום להדריך ילדים שצריכים אותי". 

אז מה מנע ממך לנסות להיות מורה חיילת?

"הפנימיה משכה אותי. כשסיירתי לראשונה בפנימיה הרגשתי כאילו אני כבר חלק מהמקום. חשבתי על מורה חיילת אבל מהר מאוד הבנתי שאני רוצה להדריך ילדים", היא מספרת.

ואת מרגישה לפעמים הרגשה של פספוס על כך שלא בחרת לעשות צבא?

"בדיעבד כן", אומרת אלמוג: "אני חושבת שהיתי יכולה לקבל הרבה מהצבא, הרבה ידע על האזרחות. כי שירות לאומי זאת מן בועה שקשה לצאת ממנה, אבל אני לא מתחרטת שלא עשיתי צבא כי אחרת לא היתי זוכה לעשות שירות לאומי כזה מדהים".

אם כל כך נהנית, למה בחרת לעשות שנה אחת ולא להמשיך לשנה נוספת?

"העדפתי לצאת מהפנימיה עם הרגשת מיצוי, וידיעה שנתתי את ה110% שלי לילדים האלו ועם זכרונות וחוויות מדהימות. אני חושבת שבשבילי שנה נוספת היתה קצת בריחה מהמציאות ולהישאר במקום הבטוח שלי לעוד שנה במקום לצאת לחיים האזרחיים. לכן העדפתי להישאר עם כל הטוב מהמקום ולתת לילדים לפרוש כנפיים לבד אבל עם מדריכות אחרות", היא מגלה.

ולסיום, איזה טיפ היית נותנת לבנות הדתיות שעדין מתלבטות אם לבחור בצבא או בשירות הלאומי – אזרחי?

"ללכת אחרי האידיאל שלכם בחיים, ולחשוב איפה באמת אפשר לתת את כל כולך באופן הכי טוב והכי מספק ומסייע, כי בסך הכל המטרה של השירות הלאומי והשירות הצבאי היא תרומה למדינה, וזה מאוד אינדיבידואלי איך כל אחד יכול לתרום", היא מסכמת.