במציאות המתחדשת שבה תפקידים לא מוגבלים למגדר מסוים, נראה תמוה שיש תפקידים להם רק תואר בלשון זכר (דוגמת "ראש ממשלה") ויש ליצור גם צורות נקבה לתפקידים אלו, או במילותיה של האקדמיה ללשון העברית: "אפשר ליצור צורות נקבה לכל תואר, תפקיד ודרגה שנושאת אישה, כגון 'ראש' – רֹאשַׁת ממשלה, ראשת עיר (בריבוי: רָאש?ת עיר), 'משנה' – המשנָה לנשיא בית המשפט העליון (בריבוי: מִשְׁנ?ת)".

כלומר, מהיום, אל תגידו "ראש העיר מרים פיירברג" אלא אמרו "ראשת העיר מרים פיירברג" ואל תשכחו את "נשיאת בית המשפט העליון לשעבר דורית ביניש".

האקדמיה ללשון העברית היא לא הראשונה שמתעסקת עם הבעיה הזו. העברית היא שפה כבולה מגדרית, כלומר, לא ניתן להתעלם בה מהמגדר שלנו. כמעט בכל משפט שאנחנו אומרים אנחנו נאלצים למגדר שלנו או של אחרים.

אבל בעצם, מה הבעיה בזה?

מגדר הוא לא דבר בינארי. אמנם בשפה שלנו יש רק "גבר" ו"אישה", אין משהו שהוא לא בלשון זכר או נקבה אבל במציאות לא הכל מתחלק בצורה דיכוטומית כזו.

השפה העברית מחייבת אותנו להשתמש באמירות כגון "את" ו"אתה" או "הולך" ו"הולכת" ובכך מעצימה עוד יותר את החלוקה הזו ומעלימה את מה שבאמצע. אחת מתוצאות הבינאריות הזו, היא שהחלוקה דוחקת לשוליים אנשים שהמגדר שלהם הוא לא "אישה" או "גבר", למשל ג'נדרקווירים.

בעיה נוספת היא בעיית הריבוי. אם אני מדברת אל קהל של עשרות נשים וגבר אחד, אני תמיד אדבר בלשון זכר. בעבר כזכור, נפוצה שמועה שהאקדמיה העברית קבעה חוק שאם יש יותר נשים מגברים יש לדבר אליהם בלשון נקבה, אך היא התבררה כלא נכונה.

"כשאתה בהריון זה ממש מבאס"

השלטים ברחוב, הוראות בבחינה או אפילו מתכונים, אני תמיד מתרגמת לעצמי את הכתוב בלשון זכר ללשון נקבה. מבחינתי, הפנייה אלי בלשון זכר מראה שאנחנו לא חיים בחברה של שווים, אלא בחברה שבה הסטנדרטי הוא הגברי והנשי הוא הנספח.

דיברתי עם אחותי ההרה, היא אמרה "וכשאתה בהריון זה ממש מבאס, הרגליים מתנפחות ואתה כול הזמן מקיא". על פניו משפט לגיטימי לחלוטין, אבל מי זה ה"אתה" שהיא דיברה עליו, הרי אין "אתה" בהריון.

ה"אתה" הזה מלווה אותנו תמיד, גם בשיחת בנות וגם בשיחה על נשיות. אז מה עושים? לא רק האקדמיה העברית ללשון חשבה על הבעיה הזו, קווירים רבים חשבו כבר לפני הרבה שנים על תיקונים אפשריים לעוול והנה כמה המלצות:

1. כאשר יש לפניכם רק נשים ואתם פונים אליהן, פנו בלשון נקבה.

2. כאשר יש לפניכם גם גברים וגם נשים, פנו בלשון מעורבת, כלומר, לפעמים בלשון זכר ולפעמים בלשון נקבה, לדוגמא "האם אתם משתמשות בפייסבוק?".

3. אפשר גם במקום לכתוב "אנשים" "א/נשים", כך אפשר לפרש את המילה אנשים כ"א-נשים", כלומר, "לא נשים". הסלאש פונה גם ל"לא נשים" וגם ל"נשים".

4. אפשרות נוספת, שאפשרית בעיקר בכתב היא לכתוב עם סלאשים, לדוגמה: "האם אתם/ן הולכים/ות היום לסרט?" אפשר גם לכתוב בלי הסלאשים "האם אתםן הולכיםות היום לסרט?" העדיפות של הפניה בלי הסלאשים היא שמשמעותו של סלאש היא "או" כלומר "אתם או אתן", בעוד שהאפשרות נטולת הסלאש נותנת ביטוי גם לא/נשים שהם לא או גבר או אישה.

ובכלל, אם רק תשמרו על חוקי הדקדוק תגלו שרבות הפעמים בהן אתם משתמשים בלשון זכר שלא בצדק. תחשבו על זה..