השבוע נפלה ההחלטה לחרב סופית את עתידנו. לקחת את כולנו, להחזיק חזק בין הידיים, לקמט ולזרוק: עוצרים לנו לחלוטין את תנועות הנוער.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• בריא בנטורל: כך תחזקו את המערכת החיסונית
• ליל חורף קר? כך תתמודדו עם רעמים, פחדים וכלבים
• אמ;לק: טראמפ ממשיך להילחם והתיירות בישראל חוזרת
  

כבר כמעט שנה שאנחנו נאבקים, צועקים שבגרויות הן לא כל מהות השהייה שלנו בבתי הספר, שהזום פוגע בנו, מלחיץ אותנו ופוגם בשעות ההפסקה אליהן התרגלנו במסגרות הפיזיות.

כבר כמעט שנה ששכחנו איך זה מרגיש להיפגש עם אנשים, להתחשב, להכיל, איך זה להיות חברים באמת? כבר כמעט שנה שאנחנו יושבים בבית והנחמה היחידה, ההזדמנות היחידה שלנו לצאת לנשום ולהכיר עולם הייתה האפשרות להשתתף בתנועת נוער. הנה, השבוע מדינתנו האהובה החליטה להוסיף חטא על פשע ולאסור סופית על פעילות חינוך בלתי פורמלי, ובפרט תנועות נוער. למה?

אני מתנדבת בשנת שירות ובמסגרתה אנחנו מקימים תנועת נוער חקלאית שמטרתה להתקרב בתור נוער לעולם החקלאות. אני מתנדבת בחריש והמציאות מאוד מורכבת מבחינה חברתית, הנוער שחי כאן יושב בבתים כמעט שנה וכבר לא מסוגל להכיל את הסביבה בה הוא נמצא. בימים כתיקונם הילדים והנוער הגיעו אלינו לתנועה וקיבלו רגע אחד של שפיות באוויר הפתוח, סיבה אחת לקום בשבילה בבוקר - ולצערי אלה אינן מילותיי שלי.

השבוע השפיות נלקחה מהם סופית!

יקומו ויגידו שאנחנו במצב חירום והקורונה מסכנת את כולם, נכון! פיזית ונפשית מסכנת. לתנועות נוער יש יתרון גדול על בתי ספר: הקבוצות יותר קטנות והמדריכים נחשפים לקבוצה אחת בלבד, לכן האפשרות לשלוט על יישום תקנות הקורונה, כגון עטיית מסכות, מתייעלת.

מצאנו לכם פתרון, מדינת ישראל - תנו לנו לצאת מהבית, אנחנו נהיה אחראים. מה עוד ניתן לבקש? עבודה בקפסולות, מוקפדת, באוויר הפתוח!

סגרו אותנו.
איך אפשר לשבת כל היום מול המסכים בשעות הלימודים ואז גם לסבול את הזום בשעות החוג ובשעות פעילות תנועות הנוער? איך אפשר לפגוש חברים כשאסור להימצא בסביבת אנשים? איך אפשר להיות בן אדם כשכבר כמעט שנה לא יצאנו מהבית? עומד להיווצר פה נזק לטווח של שנים ודורות! זה לא מצב של "קצת קורונה וגמרנו"...

אנחנו פה, יושבים בלי כלים לבחינות הבגרות, בלי אפשרות להכיר חברים, בלי מיומנויות חיים בסיסיות, מכריחים אותנו לשבת שעות על גבי שעות בצורה בלתי הגיונית מול המסכים. מיותר לספר על כאבי הראש, ההתייבשויות, התסכול והכעס, חוסר הסבלנות והתשישות שזה גורם. שכחנו מהי חמלה, שכחנו מהי אהבה, גדל פה דור של אנשים שלא יזכרו איך נוגעים אחד בשני.

הקורונה כאן כדי להישאר. גם אם יהיה חיסון וגם אם המחלה תדעך, הנזקים ישארו. תנו לנו לצאת מהבית, תנו לנו לפעול, להתנדב, לשחק ולא דרך המסך. תנו לנו להיות מוסריים ולא להתחבא ולהתגנב!

אנו בנקודת שבירה.

אני פונה אל כולכם - בואו נפעל! בואו נצא! נקודת אור אחת קטנה נשארה - הכוח שלנו בתור נוער לקום ולקרוא לשינוי. זה הזמן שלנו! מותר לנו להתנדב, מותר לנו למחות. אני קוראת לכם להצטרף אלינו לפרויקט ארצי עצום, נעשה טוב וביחד נשמיע את קולנו- בכל מקום שאנחנו נמצאים, נעלה תמונות וסטורי באינסטגרם ונתייג כולנו #נשבר_מהמסכים.
הצטרפו אלינו וביחד עוד נחזיר את השפיות. כמו כן, מוזמנים לחתום על העצומה המיוחדת בנושא!