עומר משי, תלמיד כיתה י"א, קיבל ביום ראשון האחרון את אות הקרן לילדים על פועלו ותרומתו למלחמה בקורונה באמצעות מיזם שהיה שותף להקמתו ולהנהלתו. תפסנו אותו לשיחה קצרה על עצמו, הפרויקט שניהל, העסק שלו והמעבר מבית ספר אנתרופוסופי לממלכתי.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• מאירים ת'ארץ: כך תוכלו להתנדב בחנוכה הקרוב
• שחקו: יודעים מתי נוצרו הצעצועים האהובים?
• אמ;לק: נפרדים מאגדת כדורגל ותאונת הטיס בנגב

משי, בן 17, בתיכון פארק המדע בנס ציונה במגמות הגנת סייבר ופיזיקה. בזמן הפנוי שלו הוא עוסק הרבה בספורט,מתאמן בכדורסל ולאחרונה אף התחיל להתכונן לקראת הצבא על מנת לשרת ביחידות המובחרות והצטרף לקבוצת כושר קרבי. אבל זה לא הכל - משי משתתף בנבחרת רובוטיקה וגם מדריך נבחרת רובוטיקה, אוהב להדפיס בתלת ממד ויש לו עסק להדפסה של מוצרים שונים. 

הסיבה העיקרית שבזכותה אתה מקבל את אות הקרן לילדים היא היוזמה שלך להדפסת מסיכות לבתי חולים ולמוסדות ציבוריים אחרים. איך התחיל המיזם?

"פגשתי בחור בשם עידן, שעוד לפני הקורונה הגיע לעשות למגמה שלי הרצאה. מאוד התלהבתי מההרצאה שלו ולכן לקחתי את המספר שלו ושמרתי איתו על קשר. אחרי שהתפרצה הקורונה ראיתי שבמספר מדינות באירופה מדפיסים כל מיני חלקים לבתי חולים – חלקים שלא קיימים או שנגמרו במלאי, ושאלתי אותו אם הוא מכיר פרויקט כלשהו שמתעסק בנושא הזה. הוא ענה לי שהוא בדיוק רוצה להקים פרויקט דומה והצטרפתי אליו. זה קרה ממש בהתחלה, כשהיו פחות מ-30 חולים בכל רחבי המדינה ואפילו לא התחילו להתעסק במסיכות. מהר מאוד הפרויקט גדל בצורה אדירה, והוא ביקש שאבוא ואעזור לו להרים אותו. ביחד איתו ועם עוד שלושה אנשים שמעולם לא פגשתי, הרמנו מערך של הדפסת מסיכות בכל הארץ. דאגנו להדפסה שלהם, אספנו אותן וחילקנו אותן לבתי חולים ומוסדות אחרים. הפרויקט שתפעלנו כלל בסביבות ה-400 אנשים שהדפיסו בכל הארץ – מאילת ועד קריית שמונה".

ייצרתם סך הכול כ-20 אלך מסיכות, ואני מניחה שהחומרים בהם השתמשתם עלו הרבה מאוד כסף. איך עשיתם את זה?

"עיקר החומרים בא מתרומות של חברות וספקים ישראליים. לא רק שזה עזר ותרם למטרה ולמלחמה בוירוס הקורונה, זה הביא להם הרבה פרסום. כל מי שעזר בהדפסה ידע בדיוק מי הביא להם את החומר ונחשף לחברה שלהם. חוץ מזה, חלק מהאנשים השתמשו בכספם הפרטי על מנת לרכוש חומרים או שהשתמשו בחומרים שקנו עוד לפני הסגר הראשון".

איך הרגשת כשקיבלת את ההודעה שזכית באות?

"מאוד התרגשתי, כי זה דבר שהוא לא מה בכך. את האמת שלא פיתחתי יותר מדי ציפיות לזכייה".

מי היה האדם הראשון לו סיפרת?

"האדם הראשון שסיפרתי לו היה המחנך שלי, מני עבודי. הוא זה שדחף אותי להגיש את המועמדות שלי ותמך בי, אז היה לי ברור שהוא יהיה הראשון שידע. סיפרתי לו עוד לפני שסיפרתי לחברים ולמשפחה שלי. שלחתי לו את המכתב בשנייה שקיבלתי אותו".

עד לפני שלוש שנים למדת בבית ספר אנתרופוסופי, ועברת לבית ספר ממלכתי בכיתה ט'. המעבר היה קשה?

"מבחינה חברתית, הוא היה קשה בהתחלה, כי הגעתי למקום חדש שלא הכרתי בו אף אחד. למזלי, מהר מאוד פגשתי חברים טובים שנשארתי איתם בקשר קרוב עד היום. עם השנים, פגשתי עוד ועוד חברים שגם איתם אני בקשר מאוד טוב. מבחינה לימודית, זה היה משהו שלא הכרתי. זו הייתה רמה גבוהה יותר מהרמה אליה התרגלתי בשנים הקודמות. בזכות החברים ובזכות המורים שמאוד עזרו, מהר מאוד הדבקתי את כל הפערים. כבר במחצית הראשונה שלי קיבלתי תעודת הצטיינות ובמחצית השנייה קיבלתי גם תעודת הצטיינות יתרה".

חוץ מכל מה שסיפרת, יש לך גם עסק להדפסה בתלת ממד. איך זה להקים ולנהל עסק משלך בגיל כה צעיר?

"זה מוזר וזה כיף, וזה משהו שחלמתי עליו במשך הרבה מאוד זמן – לפחות חמש שנים. לפתוח עסק משלי זה משהו שתמיד רציתי לעשות. אז לא ידעתי איזה עסק, ובשנה האחרונה הבנתי שאני רוצה שיהיה בהדפסה בתלת ממד. הקורונה שהגיעה פינתה לי הרבה מאוד זמן, ורק אז יכולתי להתחיל להתעסק עם הקמת האתר, התשתית שלו, תחזוקה, פרסום וגם התתעסקות עם ההדפסה עצמה". 

אתה מרגיש לחץ מסוים? שאתה תמיד חייב להצליח, לא משנה מה?

"כן, חשוב לי תמיד להיות הכי טוב. בעיקר כשאתה עסק, אתה מוכרח להיות תמיד הכי טוב כדי שיבואו אליך לקוחות. וגם באופן כללי, זה משהו שחשוב לי".

זה ככה כבר מגיל צעיר? אתה מספר כאן על בית ספר למחוננים, קבוצות רובוטיקה, נבחרת כדורסל ועוד הרבה

"כן, אני חושב שהכל התחיל מזה שבגיל ממש צעיר התחלתי לשחק כדורסל וזה ספורט מאוד תחרותי. תמיד הייתי מאוד תחרותי, אז יכול להיות שזה הגיע משם בהתחלה".

איך אתה מצליח לשלב את כל הדברים שאתה עושה ביחד עם בית הספר ופגישות עם חברים?

"אני מאוד אוהב שיש לי הרבה לחץ והרבה עומס, ואני פשוט עושה את כל הדברים ביחד. אני יכול ביום אחד להיפגש עם חברים, ללמוד, לעשות שעורי בית, להתכונן למבחן, להתעסק עם העסק, לשחק כדורסל ולהתאמן בכושר קרבי. אין לי זמן פנוי. אין לי זמן לצפות עם חברים בסדרות טלוויזיה וכאלה, אבל אני תמיד עושה הכול כדי להיפגש איתם".

זמן לישון, יש לך?

"האמת שיש, אבל אני בדרך כלל מנצל את הזמן הזה כדי להיפגש עם חברים. או פנים מול פנים או באמצעות 'זום' ו'האוס פארטי'".

ועם כל אלה, יש לך זמן לחברה?

"אני חושב שכן, אבל אין לי כרגע. רק כשתהיה לי אוכל לדעת".

לאן אתה מתכנן להתגייס?

"אני מכוון לשירות משמעותי, ויש לי שני כיוונים עיקריים. או להגיע לאחת היחידות הקרביות המובחרות כמו סיירת מטכ"ל או שייטת 13, או להגיע לאחת מיחידות המודיעין שעוסקות בסייבר".

יש לך מסר לקוראים?

תמיד תאמינו בעצמכם, ותעשו תמיד מה שאתם חושבים. אל תתנו למי שסביבכם להשפיע עליכם, כי גם כשאני התחלתי את העסק אנשים אמרו לי שלא אצליח ושאף אחד לא יפנה אליי, והיום כבר פונים אליי אנשים רבים ואפילו חברות ביטחוניות גדולות. הדבר הכי חשוב הוא שתמיד תלכו עם תחושות הבטן שלכם, ותמיד תאמינו בעצמכם.