שמי אורי ירון, 16, משבט גילעד בהנהגת דן. היום הוא יום למען שוויון זכויות למען אנשים עם מוגבלויות ואני כאן כדאי לספר לכם על עצמי. אני נמצא על הרצף האוטיסטי ואני בעצמי מדריך בשבט גילעד בקריית אונו. 

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• מעורר השראה: בני נוער הפעילים למען הסביבה
• רק בן 17 וכבר הקים מיזם שעזר להציל חיים
• מאירים ת'ארץ: כך תוכלו להתנדב בחנוכה הקרוב

בשבילי הצופים זה כמו בית. אחרי שעזבתי פעם אחת את הצופים הלכתי לאיבוד, לא מצאתי את המקום שלי, נשארתי בלי חברים ולא ידעתי מה לעשות בחיים שלי במשך כמעט שנתיים וחצי. כשהצטרפתי לצופים הרגשתי הבנאדם הכי טוב בעולם, אני פשוט אמרתי שעשיתי החלטה נכונה. הכרתי ביום הראשון שהצטרפתי 12 חברים חדשים! זה מטורף!!! והיום כולם אומרים לי שאני מלך השכבה הבוגרת. זה קצת מרגיש לי מוזר אבל אני אוהב את חבריי לשבט והיום אני כל הזמן מחכה שיגיע הזמן להוריד את חולצת בית ספר וללבוש חאקי.

ההדרכה היא הדבר היחידי שאני יכול להגיד בנתיים שזה קשה עבורי, אבל הולך בסדר. החניכות שלי חמודות אבל מציקות לי הרבה, אבל לי זה לא אכפת, העיקר שכיף לי להיות איתן, להדריך ולעשות איתן שטויות.

מחכה ללבוש את חולצת החאקי© צילום פרטי

הקורונה זו  התקופה הכי טובה לדעתי. תמיד הרגשתי שהמשפחה שלי ואני שונים כי לא טסנו אף קיץ לחו"ל וקצת מרגיש שאני בודד כל חופש גדול. בקורונה בקיץ אף אחד לא טס לחו"ל אז היינו שווים. הלכתי רק לבלות, היה לי פשוט שכולם רוצים להיות איתי ואני שמח שיש את תקופת הקורונה. הצלחתי להתגבר על קשיים, ללמוד לבד בקורונה, אני אוכל בזמן פעולות זום ומה שהכי טוב זה האלכוג'ל שנעים לי בידיים וזה הכי כיף.

בקיצור, מה שחשוב לי להגיד זה שהצופים פתחו לי דלת חדשה, הפכו אותי ליותר בוגר. אנשים לא מרגישים שאני אוטיסט ולא מתייחסים אליי באופן שונה ואני שמח מזה. אני אוהב את הצופים. והמוגבלות שלי זה רק משהו קטן, זה לא אומר שאני אידיוט וזה לא אומר שצריך להתנהג בצורה לא מכבדת.

אני חושב שאין דבר כזה "להיות נורמלי". להיות נורמלי זו אשלייה. כל אחד נורמלי בדברים מסוימים ולא נורמלי בדברים אחרים אבל בסוף כולנו שווים. אני ממש ממליץ להצטרף לצופים כי בשבילי זה הבית. לא מבדילים בין מי שמוגבל ומי שלא ומצליחים לראות את היכולות שלי, את אהבות שלי, את הרצונות שלי ואותי אז בבקשה תצטרפו כי בשבילי בצופים: אין דבר כזה להיות מוגבל.