"כבר כמעט שנה שכל העולם נאלץ להתמודד עם מגיפת הקורונה, אבל בעוד שכולם מדברים על הנגיף, הסגרים, המצב הכלכלי והקושי של ההורים לעבוד מהבית עם הילדים, יש תופעה אחת נוספת פחות מדוברת - הבדידות. אין אחד שתחושת הבדידות לא קיננה בו בשנה האחרונה - בין אם אנחנו בסגר, בבידוד או סתם לומדים בזום, הריחוק החברתי השתלט על העולם והביא עמו המון בדידות שלעיתים לא מדוברת מספיק.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• שחקו וגלו: עד כמה אתם מכירים את העולם?
• אמ;לק: טראמפ מודח מהנשיאות בפעם השנייה
• באנו לעזרת חבר: לוסי ושלג מחכים לכם

"כולנו_ביחד_לבד" הוא פרויקט פורץ דרך וראשון מסוגו מנסה למצוא פתרון לתחושות האלו ואף יותר מכך - מבקש לעורר את המודעות לנושא ולהפיץ את הבשורה שכולנו לעיתים מרגישים בודדים וזה בסדר. יוזמי הפרויקט החשוב הם חבורה של בני ובנות נוער מכל רחבי הארץ שלוקחים חלק בתכנית "שומרי מסך" המשותפת לאורט ישראל וגוגל - נועם גואטה שלומד באורט מקיף כרמי גת שבקריית גת ואוריה אסולין שלומדת באורט זאב בוים, גם היא מקרית גת; מאיה טל ואריאל שילה מרמת גן שלומדות באורט אבין ברמת גן וניקול רדבל מאורט כרמים בכרמיאל.

"חיפשנו איך הופכים את המרחב הוירטואלי לבטוח יותר בתקופת הקורונה", מספרת לנו מאיה, "המטרה היא להעביר את המסר ולהעלות את המודעות. חשבנו על קמפיין שהוא למעשה תחרות כישרונות - המטרה היא להעביר את המסר באמצעות תמונה או סרטון שמציגים את הכישרון שלך". 

נועם: "יש תחרות של כישרונות ויהיה תוצר מנצח. אנחנו שמים דגש שהתוצר יעביר את המסר שאף אחד לא ישאר לבד ויחווה בדידות חברתית. המטרה היא להעלות את המודעות, דרך זה אנחנו מצליחים להעלות את המודעות אצל הנוער לתופעת הבדידות שכולנו חווים אותה. הם מעלים את היצירות לכל פלטפורמה לאיפה שהם רוצים ומתחברים וכמובן שולחים גם אלינו למייל של 'שומרי מסך'". 

המסרים שהיזמים מדברים עליהם בפנים מלאות תקווה ותחושת שליחות נוגעים לנושאים כמו מתן לגיטימציה לתחושות שלנו, מתן פתרונות יצירתיים להפגת הבדידות, עידוד לראיית האחר ואימוץ חברויות חדשות לצד שימור הקיימות, התנדבות ותרומה לקהילה. כל אלו ואחרים הם כמובן מבקשים להעביר דרך הרשתות החברתיות. "המהות של היא להשתמש ברשתות החברתיות כדי ליצור שיח מכבד ולנצל אותן לטובה", אומרת מאיה.  

מקימי ומקימות הפרויקט, כאמור צעירים, חוו על בשרם את תחושת הבדידות לאורך השנה, ולכן מבינים את חשיבות הפרויקט והפצת המסרים הנוגעים לבדידות. כמו כל מי ששגרת היומו השתבשה, גם הם נאלצו להישאר בבית, מרוחקים מחבריהם לספסל הלימודים.

אוריה: "אני חוויתי המון בדידות בסגר הראשון. המצב היה לי הזוי והתחרפנתי מהזום, לראות את החברים שלי רק במסכים. חודשיים בערך לא נפגשתי עם אף חבר, זו הרגשה שאני לא מאחלת לאף אחד". 

ניקול: "במהלך הסגר הראשון והשני הרגשתי כמה אני מתרחקת מהחברים שלי ואיך הקשרים מאוד נחלשים, זה היה בגלל שכולנו היינו בבתים. בבית הספר היינו מאוד רגילים להיפגש ולדבר, ופתאום לא נפגשנו. האינטרקציה הייתה חסרה לי. מצאתי את המקום לברוח לכל מיני יצירות והתנדבויות".

מתוך תחושותיהם שנבעו מהמציאות החדשה, ביקשו הצעירים להרים את הכפפה וליזום את הפרויקט החשוב. "כולנו לעיתים חווים בדידות", אומרת אריאל, "אנחנו באותה הסירה, אנחנו לא זרים, אנחנו כמוהם ומזדהים איתם".

נועם מבקש לחזק את דבריה ומוסיף: "חד משמעית אנחנו יודעים מה הם עוברים, אנחנו עוברים את זה ביחד איתם. אנחו חווים את זה, וזאת אחת הסיבות להתנדבות, אנחנו עושים את זה גם למען עצמינו".

מה זאת אומרת?

"בסופו של דבר יש בין החברים בפרויקט מכנה משותף - כולנו רוצים להוביל. פרויקט שומרי מסך הוא פרויקט הובלה ואנחנו עושים את זה בשיתוף פעולה. יש לנו שפה משותפת וזה יצר בנינו חברות". 

מאיה מחזקת את דבריו של נועם: "זה פרויקט מאוד מיוחד. להתנדב בזום זה משהו שאף פעם לא חוויתי, זה לא היה צריך לקרות אף פעם. אבל זה קורה והוא שונה, אבל לומדים מזה המון דברים".

אריאל: "זה מרגיש אחרת מלמידה בזום, אני מקבלת מיומנויות  חדשות, אנחנו מכירים אנשים חדשים. זה ממש כיף".  

בעוד שתוצריו של הקמפיין מועלים ומופצים ברשתות החברתיות, חבורת היזמים, מפיצה אותו במקצועיות רבה במספר רב של דרכים - גיוס התקשורת להפצת הקמפיין ומסריו, גיוס ידוענים ואנשי ציבור וקיום של מערך הסברה והרצאות בבתי הספר בעירם בשכבות השונות, יוזמה של פרויקטים בית ספריים והפצת המסרים בעצמם דרך חשבונותיהם הפרטיים ברשתות.

ניקול: " יצרתי קשר עם ראש העיר שלי כדי לקדם את הפרויקט בעיר ואנחנו עובדים על רדיו עירוני שידברו של על נושאים רבים ובניהם גם על זה. בבית הספר שלי אנחנו מעבירים הדרכות ואפילו פתחנו קו חם שמיועד לתלמידים שחווים בדידות והם רוצים להתקשר לשתף, לחלוק, לקבל עזרה מתלמידים אחרים בית הספר". 

אוריה: "פניתי לראש העיר שלי מקריית גת והעברתי לו הודעה על הקמפיין והוא פרסם את זה בפייסבוק שלו, ובעיתון המקומי של העיר כתבו על הפרויקט".

מאיה: "יצרתי קשר עם ראשי העיר של רמת גן העיר שלי ושל גבעתיים להפצת המסרים. אריאל ואני לומדות באותו בית הספר, ואנחנו עושות הרצאות לשאר השכבות. אנחנו גם עובדים על צ'אט אנונימי לבני נוער וילדים שקשה להם וצריכים לשתף". 

אריאל: "נכון, העברנו סדנאות בנושא לשכבות שונות בבית הספר ושמנו דגש כמובן על כל הנושא של הבדידות".

נועם: "אני חלק מקבוצת מנהיגות עירונית בעיר שלי ורתמתי אותה לקמפיין. קראנו לכל הנוער בקריית גת וביקשנו שיתנו לנו טיפים להתמודדות עם הבדידות בתקופת הקורונה ובימים רגילים. קיבלנו יותר ממאה טיפים שמיועדים לתלמידים, להורים ואפילו למורים. את כולם אנחנו נדאג נפרסם".

אילו טיפים קיבלתם, תן לי דוגמאות?

"טיפ עבור התלמידים והתלמידות - תחביבים! תממשו אותם ותנסו למצוא עוד ילדים וחברים עם תחביבים דומים ותתחברו אליהם וגם - נסו למצוא דרך לממש את עצמכם ותשתפו חברים בקשיים שאתם חווים; טיפ להורים - שתפו את הילדים במוסיקה שאתם אוהבים על הדרך גם תדברו עם נושאים אחרים ואולי תזהו קשיים שחשוב שתדעו עליהם, ואפילו קיבלנו טיפ לעובדי ההוראה - תעשו ספורט בזום יחד עם התלמידים שלכם,  זה טוב לגוף ולנפש".

 

 

ומה אתם ממליצים לבני נוער?

"שינסו להיכנס לכמה שיותר מסגרות חדשות. התנדבויות בבית הספר. אפילו בזום".

ניקול: "עברתי חרם כשהייתי קטנה יותר, זה היה חרם מתמשך ודי קשה, לא מאחלת לאף אחד וזאת אחת הסיבות גם שכל כך היה לי חשוב להצטרף למיזם. החברה היא רשת שלמה והבדידות היא אחד שמנותק ומורחק בתוך הרשת הזאת. זה תהליך ארוך שיכול להדרדר למצבים הכי כואבים, וזה קורה אם לא מושיטים יד בזמן או לחילופין אם האדם הבודד לא מקבל החלטה לבקש עזרה. יש לי דוגמות אישיות מהחיים שלי גם, דברים שיכולים ללמד ולסייע לאנשים במצב של בדידות, אבל הטיפ הכי גדול שאני יכולה לתת הוא ללמוד מהטעות שעשיתי שלא ביקשתי עזרה. זו לא בושה לבקש עזרה וזה באמת מה שעוזר ומרים ממצב שנראה לפעמים אבוד".

נועם: דווקא מתוך מקום של חוזק, תמצאו לעזור לאלו שמתקשים יותר. אם יש ילד שהוא לבד, פשוט תקחו אותו תחת חסותכם, תשתפו אותו באיזושהי עבודה. כמה שיותר לדאוג אם מישהו יושב לבד, שלא נגיע למצב כזה, הדברים הקטנים האלה הכי חשובים". 

אוריה: "נכון, אם אתם רואים שילד שאין לו למי לעשות את העבודה, אפשר לא תמיד לעשות עם החברים, להושיט יד ולעזור עם כל מה שאתה יכול. אני פרסמתי סרטון בטיקטוק שלי והזמנתי כל מי שמרגיש בודד לכתוב לי הודעה. ילד אחד שלח לי הודעה שהוא מרגיש לבד ויש לו פחות חברים וצירפתי אותו לקבוצת הווטסאפ של החברים שלי, מתוך הבנה אמתית של התחושות שלו ולא מתוך רחמים".  

ניקול: "כולנו צריכים להיות האנשים שאכפת להם ומדברים פתוח, שרואים את הנפש של האדם ועוזרים לו. זה הרווח האמיתי. כולם צריכים כאחד להושיט יד למען אחד, בלי כל התחשבות בהבדלים שבינינו".

לסיכום, ביקשו כל חברי ההנהגה למסור כי: "חשוב לנו שאף אחד לא ירגיש לבד. אם אתם חושבים כמונו הצטרפו למיזם עם מעשה קטן שלא משאיר אף אחד עם התחושה של הלבד".

"שומרי המסך" היא תוכנית מנהיגות תלמידים המעודדת שיח מכבד ופועלת למיגור תופעת האלימות והבריונות במרחב הפיזי ובמרחב הדיגיטלי והיא משותפת ל"אורט" ישראל ולגוגל. 
התוכנית מאפשרת לבני הנוער לקחת אחריות אישית וקהילתית, מעצימה את תחושת המסוגלות וההשפעה של בני הנוער והופכת אותם למודל לחיקוי לפעילות נבונה ברשת. 

התוכנית פועלת בשלושה ערוצים: חינוך והסברה- תלמידי התוכנית נכנסים לכיתות ומעבירים סדנאות ופעילויות; תמיכה וסיוע - התלמידים מהווים כתובת לסיוע, הקשבה והכלה. במקרים חריגים יועבר לטיפול גורמים מקצועיים; ויצירת קמפינים שיווקיים המופצים בעיקר ברשתות החברתיות, להעלאת המודעות וההזדמנויות שיש לרשת להציע.