יום הנשים במדע: בת ה-17 שסיימה תואר ראשון ועובדת בהיי-טק
לי-ים שטיאט לוי היא אומנם רק בת 17, אך מאחוריה רזומה מרשים במיוחד בתחום המדע. היא הספיקה לסיים בגרויות בגיל 16, לקבל תואר ראשון בכימיה וביולוגיה והיעדים הבאים עוד לפניה. בראיון מיוחד לכבוד יום הנשים והנערות במדע, היא מספרת לנו על החוויה מהצד שלה, החשיבות להתחיל בגיל צעיר ומציינת: "גם היום בעולם המדע והטכנולוגיה יש חוסר ייצוג של נשים, וזה הזמן שלנו עכשיו לשנות את זה"
הידעתם? ה-11 בפברואר הוא לא סתם יום רגיל בלוח השנה, למעשה אנו מציינים את היום הבינלאומי לנשים והנערות בעולם המדע. ציון היום בא לתת במה לנשים אשר עוסקות בתחום המדע ואחראיות לפיתוחים רבים בענפים שונים בו. לכבוד היום המיוחד והחשוב, ערכנו ראיון עם לי-ים שטיאט לוי בת ה-17 מתל אביב.
עוד בערוץ המגזין של פרוגי:
- באנו לעזרת חבר: קאיה ויוסקה מחכים לכם
- פעם שלישית, שמלא: אלוף הנינג'ה בראיון לקראת הגמר הגדול
- שחקו וגלו: איזו עבודה תתאים לכם בעתיד?
לי-ים היא תלמידת תיכון "תיכונט", אשר עלתה מניו יורק בגיל צעיר ותמיד מצאה המון עניין בתחום המדע. את העניין הזה היא החליטה לפתח לכדי למידה מעמיקה מאוד של תחום זה, שהובילה אותה להצלחות רבות שהם פרי עבודתה הקשה והשקעתה הרבה. למרות גילה הצעיר, לי-ים כבר יכולה להתגאות בכמות אדירה של הישגים מדהימים: היא סיימה את כל הבגרויות בגיל 16, סיימה תואר ראשון בכימיה וביולוגיה וכעת היא עומדת בפני תואר שני בהנדסה ביו רפואית. אם זה לא מספיק – היא אפילו הספיקה למצוא עבודה בחברת "ווסטרן דיגיטל" כמפתחת תוכנה ומודלים. בזמנה הפנוי. לגמרי סיבה מספיק טובה להכיר אותה יותר, לא?
כבר בגיל 16 הצעיר הספקת לסיים את כל הבגרויות, וכעת – בגיל 17, את עומדת בפני תואר שני בהנדסה ביו רפואית – בו בזמן שאת עובדת בחברת "ווסטרן דיגיטל". מדוע החלטת "לקחת את הנתיב המהיר" בכל הנוגע להשכלתך וללימודייך האקדמיים?
"המפתח להחלטה הזו מבחינתי היה הסקרנות שלי ללמוד, לדעת, לגלות ולחקור. אני מוצאת המון עניין בתחום המדע – כך שאני באמת נהנית מהדברים שאני עושה, ולא מרגישה שבחרתי ב'נתיב המהיר', אלא בנתיב הנכון ביותר עבורי שמביא את היכולות שלי למיצוי המירבי. אני כל הזמן צוברת ידע בתחומים שונים שמעניינים אותי בתקופות שונות, ודרך זה אני מתפתחת ומרחיבה את הידיעות שלי. אני מגדירה עצמי כאוטודידקטית, מה שאומר שאני דוגלת בלמידה עצמית של תחומים שאני מתחברת אליהם. למשל, עכשיו אני נמצאת בתהליך חקר של ענף בביולוגיה שנקרא 'ביולוגיה סינטטית', ובעבר – בערך בגיל 15 למדתי, גם כן באופן עצמאי, את התחום של מדעי המחשב. כך, למעשה, הגעתי למשרה שלי בחברת 'ווסטרן דיגיטל'. מעבר לזה, 'הנתיב המהיר' הזה כביכול - שאותו אני חיה, מהווה עבורי מסגרת רצופת אתגרים אשר מייצרת אצלי מצד אחד עניין רב ומצד שני מוטיבציה רבה לתת מעצמי ולצבור המון הישגים והצלחות".
הצלחת לעמוד ביעדים שהצבת לעצמך בהצלחה ענקית: לא רק שסיימת בגרות בגיל צעיר מאוד – אפילו סיימת תואר ומצאת עבודה בחברה ענקית ומוערכת. היו שלבים בדרך בהם פקפקת ביכולת שלך לעמוד ביעדים האלו?
"זו תשובה קצת מורכבת מבחינתי. חוויתי המון רגעים שבהם הצבתי לעצמי יעדים ומטרות, בזמן שלמציאות היו תכנונים משלה שלצערי, לא תאמו את אלו. אבל אני חושבת שלכל אורך המסע, הייתה לי אמונה פנימית חזקה בעצמי, ביכולות שלי ובכך שהדבקות שלי בדברים שאני אוהבת היא כל כך חשובה ומשמעותית – מעל לכל הישג או הצלחה. אמונה זו חידדה בי את ההבנה שגם אם לא עמדתי ביעד כלשהו שהצבתי לעצמי, זה לא אומר שום דבר על היכולות שלי. הרי הדבר המשמעותי והחשוב הוא שאני עושה את מה שאני אוהבת, ולא העובדה שהשגתי או לא השגתי יעד מסוים. הרי לתפיסתי, בסופו של דבר, מה שמשמעותי הוא לא כמה הצלחות צברת, אלא כמה פעמים נפלת בדרך להשיג אותן – ומה למדת מהנפילות האלה".
יש משפט של הרב שלמה קרליבך שאומר ש"כל מה שילד צריך, זה מבוגר אחד שיאמין בו". את חושבת שסיפור ההצלחה שלך מזוהה עם המשפט הזה?
"אני מסכימה עם המשפט הזה מאוד ומאמינה שבמידה רבה הוא מזוהה איתי ועם סיפור ההצלחה שלי. אני בת לאם חד הורית מדהימה, שעבורי - היא המבוגר שהאמין ועודו מאמין וליווה ועודו מלווה אותי במסע אל יעדיי וחלומותיי. היא נמצאת לצידי תמיד, תומכת בי ומחדירה בי ביטחון ומוטיבציה להמשיך ולפעול בדרך אל הגשמת כל החלומות שלי. למרות שאין לה הבנה בתחום המדע, אמא שלי מאז ומתמיד עודדה אותי להגשים ולממש את עצמי ללא 'מגבלות' מגדר או גיל. היא תמיד שומרת ומגנה עליי, מתוך שימת לב לזה שאני מרגישה בנוח ובטוב עם העשייה שלי, ושאני לא 'נשאבת' אל מקום של דכדוך או עצב".
זה נחשב יחסית "חריג בנוף" שילדה בגיל 17, כבר מגיעה להצלחה כה אדירה: רוכשת השכלה אקדמית ברמה הגבוהה ביותר ואפילו מוצאת עבודה בחברה מצליחה. אילו תגובות את מקבלת מהסביבה על כל ההישגים שלך?
"אני חייבת להגיד שרוב התגובות שאני מקבלת הן מאוד מפרגנות ותומכות. גם אם יש אנשים שלפעמים 'לא יודעים איך לאכול אותי' עקב היותי 'חריגה' כביכול, אני לא מתרגשת מזה כל כך. אני אפילו חושבת שזה לגיטימי שאנשים ירימו גבה – הרי לא כל אחד חייב להבין אותי ואת כל פילוסופיית החיים שלי, בדיוק כמו שאני לא מבינה את כולם. זה אפילו נותן לי 'דרייב' להוכיח את עצמי ולהראות למה אני מסוגלת. אבל לצורך העניין אני לא אתן לאף אחד להתייחס אליי באופן לא מכבד ובלתי הולם – כי זה לא מגיע לי. כמובן שכשזה קרה, לא נתתי לזה לגיטימציה להתרחש ועזבתי את המקומות שבהם התרחשו המקרים האלו באופן מידי. אני מודעת ליכולות שלי, ויודעת שאין שום סיבה שמישהו 'יעשה ממני צחוק' כי אני ראויה לכך שיתייחסו אליי בכבוד מעצם היותי אדם שקדן, משקיע ולמדן. אז מה אם המין והמגדר שלי 'חריגים' בנוף של תחום המדע?"
"מהמקום שאני נמצאת בו היום שהוא מאוד מודע אליי וליכולות שלי – אני יכולה לומר שזה לא נותן לאף אחד שום לגיטימציה ולו מזערית להתייחס אליי בחוסר כבוד, להעיר לי הערות לא מפרגנות על 'איך אני מבזבזת את הילדות שלי על משהו שגדול ממני' או לספר לי דברים שאני יודעת שהם לא נכונים לגביי. לכן, אני מקיפה עצמי, בין אם בעבודה או בחיי האישיים, רק באנשים אשר מפרגנים לי, מכילים אותי ומעריכים אותי. הרי הבן אדם האחד הזה שלא ידע לראות בי מעבר למגדר או למין שלי הפסיד עובדת ממש יעילה וטובה, שבן אדם אחר יצליח לזהות את הכישורים האלו בה".
את נמצאת כל הזמן בעשייה אין סופית סביב מטרות ויעדים שאת שואפת להגשים. את מרגישה שלפעמים זה בא על חשבון דברים אחרים שאת רוצה לעשות? למשל, להיפגש עם חברים או סתם לבלות קצת זמן פנוי עם עצמך בלי לחשוב יותר מידי.
"התחושה הזו אכן עולה לפעמים, אבל אני מקבלת את העניין ורואה אותו כאזוטרי ומזערי ביחס לזכות האדירה שניתנה לי לעשות את הדברים שאני אוהבת. אז אמנם לפעמים יש לי פחות זמן להיפגש עם חברים או להיות לבד עם עצמי, אבל אני מבינה שבסופו של דבר, זה נובע ממקום שמשרת אותי ועוזר לי להגשים את עצמי בצורה המיטבית. בנוסף, אני מאמינה שהרבה מזה - זה גם עניין של ניהול זמן נכון, שזו מיומנות שאני מנסה להמשיך ולפתח בעצמי לאורך כל הדרך. למשל, בתקופת הבגרויות שהייתה יחסית אינטנסיבית, תודות לניהול זמן נכון שלי – הצלחתי למצוא זמן, גם אם מועט יחסית, למפגשים עם חברים ולמנוחה לצד השקעה בלימודים. יש איזון דק בין החיים הסוציאליים לבין החיים האקדמיים שלי, אשר אני תמיד דואגת לשמור עליו".
כמי שהגיעה להישגים גדולים ומוערכים כבר בגיל כה מוקדם, מהו החלום או היעד הכי גבוה שאת מכוונת אליו?
"למען האמת, אני מעדיפה שלא 'להגביל' את עצמי לאיזשהו יעד בנישה מאוד ספציפית ומעבר לכך, אני מאמינה שכל ההישגים שכבר הגעתי אליהם – הם רק ההתחלה. זה מאוד משמח אותי לחיות באמונה שיש לי עוד הרבה מה ללמוד, לחקור ולחוות. אבל ככלל, יעד-העל שאני מציבה לעצמי הוא להצליח לפתח תרופה או מוצר כלשהו שיהיה בעל השפעה חיובית משמעותית על חייהם של בני אדם ברחבי העולם. זו אחת הסיבות לכך שאני מאוד מתחברת לתחום הביולוגיה ובמיוחד לביולוגיה הסינטטית, אשר עוסקת בפיתוחים של מוצרים בעלי השפעות חיוביות שונות. מלבד זאת, מאוד מעניין אותי להתעסק בתחום העסקי בעתיד".
"הנתיב האקדמי המהיר" שבחרת בו בגילך הצעיר, מזמן לא מעט קשיים ואתגרים.
"האפשרות הזו שניתנה לי כבר בגילי הצעיר לעשות את הדברים שאני אוהבת ולצבור הישגים והצלחות דרך זה, היא מדהימה בעיניי – כך שבכנות, כל קושי מתגמד מול זה. מעבר לכך, באופן כללי, אני פחות מאמינה בלהסתכל על הקושי כקושי, אלא כאתגר. זאת כיוון שבניגוד למילה קושי, המילה אתגר מייצרת בי מוטיבציה ומניעה אותי לפעול בכדי לכבוש את המטרות והיעדים שלי. הנתיב אשר ייעדתי לעצמי אכן יצר המון אתגרים שהיה עליי לצלוח. לדוגמה, האתגר לנהל את הזמן שלי בצורה נכונה תוך שמירה על משמעת עצמית כך שאוכל להשקיע גם בלמידה, גם במפגשים עם חברים וגם בזמן פרטי שלי לבד עם עצמי – שהוא לא פחות חשוב. ניהול זמן ומשמעת עצמית הם מיומנויות שפיתחתי ועודי מפתחת ומחזקת בעצמי. אתגרים נוספים אשר נתקלתי בהם הם הקושי למצוא שפה משותפת עם האנשים הבוגרים אשר פגשתי באוניברסיטה ובעבודה וכן האתגר להשלים את החומר הנלמד. לאט-לאט, תוך כדי תנועה, עבודה קשה וצבירת ביטחון בנוגע ליכולות שלי, הצלחתי להתגבר עליהם".
על אף גילך הצעיר, הקריירה שלך רצופה בהמון הישגים והצלחות. מה מבחינתך היה ההישג הגדול ביותר שהגעת אליו?
"האמת שבאופן אישי אני פחות נוטה לשבת ולחשוב על מה השגתי או לא השגתי, אבל נראה לי שמה שהיה הכי משמעותי מבחינתי – היה קבלת פרס זינגר ע"ש הדוקטור לכימיה ברוך זינגר אשר נרצח בפיגוע. הפרס שקיבלתי בתחום הכימיה מבין עוד חמישה תלמידים, הוא פרס משמעותי מאוד עבורי אשר חולק במסגרת קרן שהוקמה בידי המשפחה של זינגר אשר מעניקה חמש מלגות לסטודנטים. מעבר לזה, כחלק מהעבודה שלי בחברת 'ווסטרן דיגיטל', אשר דואגת לקדם המון הזדמנויות ורעיונות שונים – אני משתתפת בכנס מיוחד יחד עם עוד שתי דוברות מקסימות, שכל אחת מהן באה מרקע שונה. בכנס, כל אחת תשתף מהדרך שלה בהייטק ובאקדמיה. למען האמת – חלק מהדברים שסיפרתי עליהם היום, מסופרים בהרחבה בהרצאה הזו, שהיא פתוחה לכל מי שרוצה להגיע. העובדה שנבחרתי להשתתף בכנס הזה, היא גם הישג גדול עבורי".
היום הוא "יום הנשים במדע" אשר בא לתת במה לנשות המדע ולפיתוחיהן.
"אני חושבת שחשוב לציין את היום הזה קודם כל כיוון שמדע הוא תחום בעל השפעה עצומה על החיים של כולנו, אשר מבוסס על רעיונות וקולות של מדענים יצירתיים ממגדרים שונים – אשר להם דעות שונות. ברגע שיש חוסר ייצוג מגדרי של נשים שהוא כל כך ניכר ומשמעותי, מעבר לכך שזה לא צודק – זה גם הופך את נקודת המבט של הנשים ליותר מצומצמת. אני מאמינה שלכל אחת יש מקום בתחום המדע ללא יוצא מן הכלל, גם אם כיום יש בו ייצוג שהוא ברובו גברי. אם היום הזה, יביא את הנערות של ימינו לכדי התעוררות והבנה שתחום המדע אינו שייך רק לגברים – אז זה אומר מבחינתי שהוא משיג את המטרה שלו. מעבר לזה, יש המון מדעניות שנעשה להן עוול נורא כשנלקחו מהן רעיונות שהן גיבשו בידי גברים אשר פרסמו אותם ו'זכו' באופן בלתי צודק בקרדיט. למשל, רוזלין פרנקלין אשר גילתה את פעולת מולקולת ה-DNA ולא קיבלה פרס נובל על כך. יום המדע למעשה עושה חסד עם אותן נשים, שבעיניי לגמרי יש לו מקום".
עולם המדע הוא עולם שנראה שמצטייר שיש בו רוב גברי. העובדה הזו גרמה לך אי פעם לפקפק ביכולות שלך או במקום שלך לקחת חלק בעולם הזה?
"אני חושבת שקיים איזשהו היבט פסיכולוגי לכך שכשאנחנו רואים מקומות שיש בהם אנשים אשר דומים לנו – לדוגמה במגדר שלנו, אנחנו נרצה להיות בהם. בהמון חללים אשר אני מגיעה אליהם, במיוחד כשלאט-לאט אני מתקדמת ב'סטטוס' שלי, אני מגלה שיש פחות ופחות נשים. זה, אני מניחה, מה שמרתיע המון נשים מלהיכנס לעולם המדע מלכתחילה. אני יכולה להעיד שבאיזשהו מובן גם אני חוויתי את תחושת 'השונות' או 'הזרות' הזו בעבודה, אבל לא נתתי לזה יותר מידי מקום. בסופו של דבר, אני מודעת ליכולות שלי ולכך שלחלוטין יש לי מקום בעולם המדע".
מהו הטיפ הטוב ביותר שאת יכולה להעניק מי ששואפת, או שואף, להיות כמוך ולהגיע להישגים כאלו בגיל 17?
"קודם כל, אני לא חושבת שיש צורך שמישהו 'ידחוף' ויאיץ בעצמו להגיע להישגים בגיל מסוים. גם אם נדמה שזה מה שאני עושה, זה לא כי מעולם לא העמדתי את עצמי בדד-ליין מסוים להגיע להישג כלשהו. עשיתי נטו מה שנהניתי ממנו, מה שקידם אותי ומה שהרגשתי לנכון לעשות בקצב שלי. לא תכננתי שהדברים יקרו בקצב שהם קרו, למרות שאני מאוד מרוצה מכך. יש לי מסר משמעותי אשר מיועד בעיקר לבנות וייאמר בלשון נקבה למרות שהוא פונה לכולם: חשוב שתהיי אמיצה מספיק לא רק בכדי לנצל הזדמנויות, אלא גם בשביל ליצור אותם. אם את רוצה להגיע למקום מסוים – נווטי את עצמך לשם, תדפקי על דלתות, תילחמי על זה – כי אף אחד לא יעשה את זה בשבילך. הסיבה שהמסר הזה מופנה בעיקר לבנות היא כיוון שאני שמה לב שבנות פחות ופחות מעזות – מה שמלווה אותן בכל שלבי החיים ופוגע בהן בסופו של דבר. למשל, אם בנות פחות שואלות שאלות בשיעורי מתמטיקה, מאוחר יותר הן גם פחות שואלות שאלות באוניברסיטה ובסוף זה מגיע גם לשאר החיים שלהן – שזה מצער. לכן – תעזו!".