זו לא סתם עוד כתבה על הנגיף שפרץ לחיינו משום מקום וסגר את כולנו בבתים. בשביל כתבות כאלו, אתם מוזמנים לפתוח חדשות ולצפות בנתונים המחריפים ומחריפים של תחלואת הקורונה בארץ ובעולם. הפעם החלטנו לעסוק בעולם עתידני – העולם אשר יגיע בחלוף הקורונה. אם אי פעם שאלתם את עצמכם כיצד ייראה העולם הזה, ונותרתם חסרי תשובה – אנחנו כאן לעזור! במיוחד עבורכם, אספנו חמש השפעות שניקח איתנו מהתקופה הזו לתקופות שאחריה - שתבוא, ככל הנראה, אחרי החיסונים (כן, זו לגמרי הזדמנות מצויינת להזכיר לכם ללכת להתחסן!).

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• שחקו וגלו: למה אתם צריכים להתחפש?
• הכי אלוף: נער בן 15 על הספקטרום ירוץ 10 ק"מ במרתון
• ביבי, בנט, לפיד או סער: מי המועמד המוביל אצל בני הנוער?
  

במציאות - אין שום דרך ל"מיוט"

בואו נוריד לרגע את מסכת "הילדים הטובים" ונודה באמת... מבעד למסך השחור ולמיקרופון המושתק, במהלך שיעורים מקוונים, בכל פעם שהמורה למתמטיקה נותנת כמות שיעורי בית מטורפת – באופן שהוא כמעט בלתי נשלט, נפלטות מהפה שלכם מילה או שתיים שבואו נגיד שתודה לאל שאף אחד לא שומע... כל זה טוב ויפה לזום, אבל כשמדובר במציאות? אין שום דרך למיוט! אחרי תקופה כה ממושכת של למידה מרחוק ומיוט אינסופי, כשנחזור ללמידה פרונטלית, זה יהיה כמעט טריוויאלי שכשיגיע השלב בו המורה נותנת שיעורי בית - אחד מתלמידי הכיתה יפלוט מהפה שלו מילה או שתיים לא במקום. מה ההבדל? שהפעם – במקום להמשיך בחייו כרגיל מבעד למסך השחור, הוא יישלח למנהלת וכך החיים שלו יהפכו בעצמם למסך שחור ענק (שאותו – אי אפשר להשתיק).

אנשים? אמיתיים?

כן, כן! זה אולי מפתיע (גם אותנו זה הפתיע), אבל מסתבר שאנשים לא קיימים רק במחשבים ובטלפונים שלנו – אלא גם במציאות! זו אמנם בשורה שקשה לעכל, אבל היא אמיתית לגמרי! זה אומר שכשתסתיים הקורונה נצטרך לפגוש אנשים אמיתיים – באופן פרונטלי. ניאלץ לעשות הרבה פעולות משונות ומוזרות כאלו שמי בכלל יודע איך עושים – למשל, לדבר ולתקשר... אחרי שנה שבה כל התקשורת שלנו עם אנשים הייתה וירטואלית, יהיה לנו מוזר להיתקל שוב באנשים פנים מול פנים. יהיה לנו מוזר להגיד להם משהו מבלי לצפות לדיליי של שלוש שניות עד שהם עונים. יהיה לנו מוזר להיתקל באנשים שלא לובשים מסיכה על הפרצוף, אלא רק כחלק מהתחפושת שלהם לפורים. יהיה לנו מוזר להיפגש עם אנשים, מתוך הידיעה שאין סבירות שהם נושאים בגופם נגיף מסוכן שעשוי לשתק את האנושות. יהיה לנו מוזר, אך נתרגל.

תר – מה?

זוכרים שפעם הייתה אפשרות ללכת למקום ההוא שנקרא תיאטרון, להתרווח על כיסא מבד קטיפתי וליהנות מהצגה מרהיבה ומרגשת? זוכרים שפעם מוזיאונים ותערוכות – היו מקומות שאנשים אשכרה יכלו ללכת אליהם בכדי ליהנות ולהתרשם מאמנות? זוכרים שפעם היה את הענף הזה שטמן בחובו עולם ומלואו ופשוט נעלם בעקבות הקורונה? כי לפעמים נדמה שכולם כבר שכחו. ענף התרבות ספג "מכה" רצינית מאוד בתקופת הקורונה. אפשר אפילו לומר שהשתתק. אז אם לקורונה יש השפעה חיובית כלשהי על ענף התרבות, היא ניכרת בכך שהמגפה הזו הבהירה לכולנו כמה אנחנו זקוקים וצמאים לתרבות. היא הזכירה לנו שהתרבות היא חלק מאיתנו ושהיא חיונית ממש כמו אוויר לנשימה. אז בתום הקורונה, כשיחזור ענף התרבות לארץ אחרי שנעדר לזמן רב מדי, נלמד ליהנות ממנו ולהעריך אותו הרבה יותר. מזל שהשבוע העולם הזה קצת מתחיל לחזור.

"היסטריית האלכוג'ל וההיגיינה"

כשנגיף הקורונה הגיע אל חיינו, הוא הביא איתו גם את "היסטריית האלכוג'ל וההיגיינה". לא, זה לא שם של להקה משנות השמונים – זו המציאות של 20-21. בעולם בו מגפה עולמית מסוכנת עשויה לארוב בכל פינה, הבנו שהדרך שלנו להישמר ממנה היא באמצעות היגיינה ואלכוג'ל. אבל כשהמגפה תיגמר, יהיה לכולנו קשה מאוד להניח לצורך להשתמש באלכוג'ל בכדי לחטא כל משטח שאנחנו עובדים עליו. יש שיאמרו שזה טוב ויש שיאמרו שזה רע – אבל בין כה וכה וללא ספק, זו השפעה שתלך איתנו גם לעתיד.

סבא וסבתא – לא נפרדים יותר בחיים!

מגפת הקורונה, כידוע, היא מסוכנת מאוד עבור קשישים. לכן, בשנה החולפת נמנענו ככל האפשר מלפגוש את סבא וסבתא שלנו. אבל כשתיגמר המגפה - לא נעזוב אותם יותר בחיים! כולנו מאוד מתגעגעים לסבא וסבתא – לסיפורים הלא נגמרים שלהם מלפני מיליון שנה, לבדיחות הקרש שלהם שמצחיקות בעיקר אותם, אבל מעל להכול – למגע, לחיבוק ולביחד הזה שהקורונה "לקחה" מאיתנו... בינתיים, עד שהמגפה הזו תיגמר, תדאגו להתקשר לסבא וסבתא שלכם מידי שבוע ולשאול לשלומם. כך, תוכלו לעזור להם ואולי גם לעצמכם - להרגיש קצת פחות בודדים בתקופה הזו.