חופש הוא היכולת שלנו לפעול ללא גבולות, ללא אילוצים. מלפני שההיסטוריה הפכה לכזאת העם שלנו נלחם על מנת לזכות בחירותנו, אפשר לומר שמאז ומתמיד החופש והחירות היו בראש מעינינו.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• לכבוד הניקיונות: חמש דרכים לנקות את הראש במצבי לחץ
• גם ללא זכות הצבעה: כך הנוער יכול להשפיע
• כתבי פרוגי דנים: איך תראה הממשלה הבאה?

לראשונה השנה, הרגשתי שאכזבתי את עצמי, הרגשתי כלואה בתוך כלוב של מחשבות ופחדים, חוסר ביטחון והתמודדות עם קשיים. לא הייתי חופשיה. הכל התחיל לפני כשנה, כאשר נחתה בעולמנו חברה חדשה, מיד, ללא כל מאמץ זכתה לה בכס המלוכה, תוך חודשים ספורים נעשתה השליטה.

כלונו כמובן מכירים אותה, קוראים לגברת קורונה, הכתר ממש נמצא בתוכה.
היא זרעה בכולנו פחד, העמידה את שגרת חיינו בסימן תחת עננה אפלה של סימן שאלה ושינתה את כל מה שהכרנו עד אותה נקודת זמן.

קורונה, הכתר נמצא בתוכה © AdobeStock

אם נודה על האמת, בהתחלה היא הייתה פשוט סיוט יפיפה - הלימודים בוטלו ואשכרה מהבית עשינו את כל המבחנים. בינג' בנטפליקס הפך לשגרת היום, בקיצור התגשמות כל חלום! אך במהרה, החלום הורוד השתנה וברגע אחד הפך לחלום בלהות, נחשפו פניו האמיתיות - והממש לא טובות.

נקודת השיא עבורי הייתה דווקא בהתחלה, כשהחג האהוב עליי מכל החגים, חג הפסח שינה צורה ומליל הסדר הגדול וההמוני, עברנו לליל הסגר במתכונת מצומצמת להפליא. השולחן הרחב שמדי שנה מנה למעלה מחמישים נפשות, הקטין מידות. וואלה, היה הזוי ברמות!

במקום שהכבישים יתמלאו באנשים שמחים ומאושרים, שעל רגליהם מונחים סירים גדושים במטעמים ולגופם בגדים לבנים ומהודרים, אורות כחולים אדומים נראו מרצדים על המסלולים השונים. ולא רק פסח, גם שאר החגים הפכו למצוצמים - אותם אנשים, אותם פנים ואווירת החג כמעט איבדה את הטעם.

מכאן, הדרך לבאסה הייתה זריזה, הלימודים שעד כה היו קלים - פתאום הפכו לעול, נהיו מעמסה ומפגשים עם חברים, הפכו לוירטואלים, מרוחקים ובעיקר מוזרים.

אני חושבת שבשלב הזה קרתה נקודת השבירה שלי, הרגשתי כלואה, הרגשתי פחות שווה, הרגשתי שהאדמה היציבה שלי שטיפחתי במשך 16 שנים, רועדת ולא מאוזנת, לא הבנתי מה קרה. ממש התעצבנתי, גם בכיתי ושאלתי את עצמי ללא הפסקה איפה טעיתי, מה עשיתי לא נכון ומה בכלל השתנה?

על חשבון הנפש שלי עם עצמי לא אדבר בהרחבה, הוא פרטי ואישי, שמור בתוכי, אבל אם בכל זאת תרצו הצצה, הייתה לי ולעצמי שיחה עמוקה, קצת דרמטית אבל אופטימית ומצחיקה, בסיומה, הבנתי שהכל נשלט על ידי המחשבה ואחר כך, פשוט חזרתי להרגיש חופשיה ומשוחררת כמו שהייתי לפני, אפילו טיפה יותר. עזבתי את ההגדרות השונות למילה, פשוט החלטתי להשתחרר, להרגיש פתוחה, ספונטנית וקלילה.

במקביל לתהליך שלי עם עצמי, בזמן הזה, כמדינה, עברנו דרך בכלל לא פשוטה, אבל טובה ומעצימה. סגרנו מעגל, כמעט וניצחנו את המלכה הרעה, תכף נבעט בה ונעיף אותה מכס המלוכה. יש חיסונים, היא כבר לא כזו חזקה, הגבולות נפרצו, החופשיות חזרה.

"תכף נבעט בה ונעיף אותה מכס המלוכה"© adobestock

השנה, אנחנו נחזור לחגוג בחיק החברים והמשפחה ונהנה מארוחה גדולה, עם ריבים על פוליטיקה, בדיחות והמון המון אהבה.

השנה, ניצחנו במלחמה, סגרנו מעגל בצורה מושלמת - קיבלנו את החופש שלנו בחזרה ועל כך אני גאה, ורצה לאכול מצה!