נגיף הקורונה, שפקד את העולם לפני יותר משנה ומאז מסרב להיעלם – כפה (ועודו כופה) עלינו - בני הנוער קושי רב. הקושי מקורו במספר סיבות, כמו הבדידות שמזמנת התקופה. הוא מתבטא בעיקר באתגרים נפשיים שעליהם, עלינו, בני הנוער – להתמודד לבד, למרות הצורך בהכוונה. פרויקט "מתגברים על הקושי" בא לעזרתנו בדיוק בתחום הזה. זהו פרויקט מטעם המרכז הרפואי בני-ציון שבחיפה, שמאפשר לבני הנוער טיפולים רגשיים בחינם וסיוע בהתגברות על הקשיים והחרדות שמזמנת לנו התקופה.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

•  שווה לקרוא: חמש סיבות למה כדאי לקרוא ספרים
• אין אחד שלא מכיר: אלו יצירות האומנות המפורסמות בעולם
• באנו לעזרת חבר: סימבה וסקאי מחכים לכם

במסגרת הפרויקט, המתקיים באגף המתבגרים של בית החולים, משתתף צוות רב מקצועי שיכול להביא לפתרון של המון סוגים של בעיות. הצוות כולל רופאים, תזונאים, מטפלים ועוד. ערכנו ריאיון עם אמירה שטרן, עובדת סוציאלית קלינית מהמרפאה למתבגרים. היא סיפרה לנו על הפרויקט, על החשיבות של ליווי רגשי לבן נוער בתקופה מבלבלת שכזו וגם איזו עצה טובה היא הייתה נותנת למי שכבר מתקשה לראות תקווה באופק בשלב הזה של התקופה. 

1. ספרי לנו קצת על פרויקט "מתגברים על הקושי" – בו את לוקחת חלק. מאיפה הגיע הרעיון לפרויקט? 

"אגודת הידידים בבית החולים הגתה את הרעיון לפרויקט. האגודה הבחינה וזיהתה את הקושי הנפשי של בני הנוער בתקופה המאוד לא פשוטה הזו לצד הדוחק הכלכלי שהיא מייצרת בקרב ההורים, ומתוך זה החליטה לבוא לקראתם ולאפשר להם טיפולים רגשיים ללא עלות. ההכרה בקושי של בני הנוער, מקורה בעלייה הדרסטית שחלה בפניות של צוותי חינוך והורים למרפאה בתקופה זו, בנוגע לקשיים הנפשיים שחווים בני הנוער. העלייה הזו נאמדת בכמאתיים אחוזים. זהו מספר המעיד על המורכבות הנפשית הרבה שמזמנת התקופה לבני הנוער. על אף שהמורכבות הזו הינה כה מורגשת ונוכחת, עושה רושם שבתקשורת, לא מיוחסת לה מספיק חשיבות. זה בא לידי ביטוי בכך שהיא לא מספיק עולה על סדר היום. מכך נובע קושי נוסף של בני הנוער – שלא מספיק מכירים בפגיעה ובקושי שלהם. הדבר עושה את הפגיעה שלהם ל'פגיעה שקטה', על אף שזה ממש לא אמור להיות ככה.

© adobestock

הפרויקט, מתאפשר תודות לצוות בית החולים המסור, המנוסה והרגיש. הצוות עובד מסביב לשעון כל הזמן, במטרה להקל על הקושי של בני הנוער. אני ושאר העובדים הסוציאליים במחלקה, עושים את המיטב בכדי לדבר לבני הנוער בגובה העיניים ולאפשר להם להתגבר על הקושי ולראות בו דווקא הזדמנות ללמידה ולהתפתחות אישית. אני חושבת שיש לכך חשיבות אדירה, על אחת כמה וכמה בתקופה כזו. זה מאפשר לבני הנוער מצד אחד להבין שמתעניינים בהם ורוצים בטובתם ומצד שני להתגבר על הקושי שיש בתקופה וכן לקבל כלים להתמודדות טובה יותר מול האתגרים שהיא מזמנת. בטיפולים רגשיים שאני מעבירה, אני זוכה לראות את מצבם הנפשי של בני הנוער משתפר מטיפול לטיפול – ואין דבר משמח מזה".

2. לפרויקט קוראים "מתגברים על הקושי". מדוע, לדעתך, זה השם שנבחר לפרויקט הכול כך חשוב ומשמעותי הזה?

תשובה: "קודם כל, אשים דגש על כך שהמילה 'מתגברים' מזכירה מאוד את המילה 'מתבגרים'. אני חושבת שיש בכך אמירה מסוימת הקשורה לפרויקט: ההתבגרות בצל הקורונה היא איננה עניין פשוט, אבל עדיין, על הקשיים שמזמנת התקופה הזו - יש להתגבר. המטרה של הפרויקט הזה היא למעשה לתת לבני הנוער הכוונה רגשית שתיתן להם כלים לעשות זאת. ברגע שבן נוער מגיע לטיפול רגשי, הוא למעשה מתקדם עוד צעד בתהליך ההתגברות על הקושי. בסופו של דבר, טיפול רגשי הוא תהליך דואלי של מטפל ומטופל, שבא לאפשר למטופל לקבל כלים וללמוד. חשוב להדגיש שברגע שהמטופל עובר את התהליך מול מטפל, ולא רק ביחס לעצמו – זה יכול להניב שיפורים במצבו הנפשי של המטופל בפרק זמן קצר יותר וביעילות רבה יותר".

3. הפרויקט הוא פרויקט ללא מטרות רווח פיננסיות. מהי בכל זאת התמורה שאת "מקבלת" מההשתתפות בו?

"כעובדת סוציאלית קלינית, מירב התמורה שאת 'מקבלת' לא קשור לחומריות – לממון ולכסף. הוא קשור לסיפוק נפשי. אני חושבת שברגע שאדם נותן מעצמו למען אחר, זה לא נובע מתוך הציפיה שלו לקבל תמורה קונקרטית בחזרה – כי כפי שאמרתי, תמורה לתפיסתי היא לא עניין חומרי, אלא עניין של סיפוק מנטלי. בחסד רב, אני זוכה לחוות את הסיפוק הזה מדי כל יום, בטיפולים שאני מקיימת".

אילוסטרציה © adobestock

הקורונה הציפה בקרב בני הנוער את הבדידות, השעמום וההסתגרות. מה את חושבת שמבין כל אלו, גרם להתדרדרות כה ניכרת במצבם הנפשי של בני הנוער ואפילו של המבוגרים?

"אני חושבת שההתדרדרות במצבם הנפשי של בני הנוער וגם של המבוגרים – מקורה בשילוב כל האלמנטים האלו יחד עם שילוב האופי הטבעי של האדם. ההסתגרות בחדרים לצד המצב המאתגר שאילץ את בני הנוער להיות צמודים להוריהם בבית כל הזמן – יצר הרבה לחץ ובדידות, שלא כל אחד יכול להתמודד איתם. ללא ספק אפשר להתייחס לאלמנט הבדידות, לדוגמה, כאחד האלמנטים המרכזיים ביצירת הקושי הנפשי על בני הנוער והמבוגרים. אבל, קשה לי לשים את האצבע על האלמנט הספציפי שתפס הכי הרבה מקום. גם בטיפולים שאני מקיימת, רוב המטופלים מצביעים על קשיים הנובעים מתוך מכלול האלמנטים ולאו דווקא מתוך אלמנט אחד ספציפי".

5. הקורונה שסגרה אותנו בבתים, הביאה אותנו לבצע שימוש נרחב יותר בעולם הווירטואלי. עד כמה את חושבת שזה תרם למצוקות הנפשיות של בני הנוער?

"אני לא יודעת אם נכון להגדיר את השימוש הרב בעולם הווירטואלי בתור הגורם המרכזי ביותר להתדרדרות מצבם הנפשי של אזרחי העולם, אך הוא בהחלט גורם ניכר לכך. הגורם הזה, אגב, הוא עצמו נגזרת של גורם לא פחות חשוב ומאוד עיקרי, הלוא הוא גורם הבדידות שנכפה עלינו במסגרת התקופה. הרי אנחנו, כבני אדם, נחשבים בראש ובראשונה ליצורים חברתיים הזקוקים למסגרת, וברגע שהגיעה תקופת הקורונה – היא למעשה כפתה עלינו בדידות, 'שברה' לנו את המסגרות שהכרנו, אילצה אותנו להיפגש פחות ולקיים אינטראקציה אנושית בתדירות נמוכה יותר. זאת בניגוד לצורך המהותי והבסיסי שלנו כבני אדם לקיים אינטראקציה כזו, פנים מול פנים. העולם הווירטואלי אמנם מייצר חוויה דומה לחוויה של שיחה פרונטלית מול בן אדם, אך הוא בשום פנים לא מחליף את הצורך במפגש האנושי. יש כאן גם אלמנט של בלבול – הרי עד היום אמרו לבני הנוער שזה לא בסדר לשבת מול המסכים, ובתקופה האחרונה זה הרבה ממה שמבקשים מהם לעשות. אפילו את הקשרים החברתיים שלהם – הם צריכים לקיים דרך מסך, למרות שאין ספק שזה לא תחליף לצורך בחברה. זה מביא ליצירת מצוקות נפשיות. כשאלו מתפתחות, יש לזהות אותן בזמן – וללכת לטיפול".

© adobestock

6. מה את חושבת שצריכה להיות המחויבות שלנו, כבני נוער, בתקופה הזו - כלפי עצמינו וכלפי הסובבים אותנו?  

"אני לא רוצה להשתמש במילה 'מחויבות' בהקשר הזה, מכיוון שהמילה הזו עשויה להיתפס בקונוטציה שלילית. היא עשויה לייצר קונוטציה של משהו שאנחנו 'מוכרחים' לעשות, על אף שזה ממש לא המצב במקרה הזה. לכן, אני חושבת שלא כמחויבות, אלא מתוך רצון כן ואמיתי לראות את האחר – בני נוער ובאופן כללי כל האנשים בעולם, צריכים לשים לב שהאנשים שסובבים אותם לא שוקעים אל תוך ייאוש או מצוקה נפשית מסוימת. במידה וחבר, מכר או בן משפחה נמצא במצב נפשי לא טוב – אנחנו צריכים להתעניין בשלומו ולייעץ לו לטפל בעצמו. אנחנו צריכים לשים עצמינו בנעליו ולדאוג לו כמו שהיינו רוצים שידאגו לנו. מעבר לזה, כבני נוער, בכל עת אפשר לתת ולתרום לקהילה באמצעות התנדבות עם אוכלוסיות מסוימות. זה יכול לתרום מאוד גם לאוכלוסייה עמה מתקיימת ההתנדבות, וגם לתחושה הנפשית של המתנדב. חוץ מזה, אני חושבת שאנחנו צריכים לקחת אחריות בימים אלו גם על עצמינו, ולדאוג שניכנס לחזרה לשגרה בצורה הבריאה ביותר. זה חשוב גם לבני נוער אבל גם לאנשים מבוגרים יותר".

7. מהי, בעינייך, החשיבות של ליווי רגשי לנער או נערה בתקופה הזאת?

"אני חושבת שתקופת הקורונה הייתה תקופה שהביאה להמון שינויים קיצוניים. למשל, אם לפני התקופה היינו רגילים לפגוש אנשים בתדירות גבוהה – היום זה כבר פחות מתאפשר. בהתאם לשינויים הקיצוניים שהיו בה, התקופה הזו גרמה גם להשלכות קיצוניות עלינו ועל מצבינו הנפשי. מהמקום הזה, מאוד קל להתדרדר לשלל מצוקות נפשיות. טיפול עשוי למנוע את המצוקות הנפשיות הללו, וככל שמקדימים בזמן ההגעה לטיפול – הסבירות שיתפתחו המצוקות הנפשיות יורד. לכן, טיפול, בתקופה כזו על אחת כמה וכמה, עשוי בהחלט להיות בעל השפעות חיוביות עבור המטופל – החל מקבלת כלים להתמודדות מול קשיים וכלה בצבירת ביטחון במקומות שהוא מרגיש לא לגמרי בטוח לגביהם".

9. תקופת הקורונה הביאה לעלייה ניכרת מאוד במספר הפניות למוקדי מצוקה. האם, כעובדת סוציאלית קלינית, זה גרם לך להבין משהו בקשר למקצוע שלך ולחשיבותו ?

"אני חושבת שכבר מראשית דרכי במקצוע, הבנתי עד כמה הוא חשוב. בכלל – הבחירה הראשונית שלי לעבוד במקצוע הזה נבעה מכך שהבנתי את החשיבות האדירה שלו לאנשים. כעובדת סוציאלית קלינית, אני זוכה מידי יום לעזור לאנשים לעבור תהליכים שעוזרים להם לגדול ולהתפתח כבני אדם. מעבר לזה, במסגרת המקצוע אני מרגישה שאני באמת מצליחה לעזור לאנשים ולהכווין אותם בצורה שגורמת להם להרגיש פחות אבודים. אני חושבת שהתקופה האחרונה, הבהירה לי אפילו יותר את החשיבות הרבה של המקצוע שלי. העלייה במספר הפניות לבית החולים שאירעה בזמן האחרון, הוכיחה לי עד כמה אנשים באמת זקוקים לסיוע הזה שאני מאפשרת להם. אני חושבת שזה באמת יוצא דופן שיש לי הזדמנות לעבוד במקצוע שאני מסוגלת לקבל בו כזה סיפוק אדיר".

© fotolia

10.  איזו עצה טובה תוכלי לתת לבני נוער שכבר איבדו תקווה לחזרה לשגרה שפויה? מה יוכל לעזור להם, לדעתך, לעבור את התקופה הזו ביתר קלות?

"אני חושבת שהעצה הטובה ביותר שאני יכולה לתת היא להשתדל לבנות שגרה שפויה במסגרת ההגבלות. זה לא פשוט – אבל זה יכול לסייע ביצירת עמידות, דווקא בימים האלו שיש בהם כל כך הרבה חוסר ודאות. הניסיון להיזכר בכך שהקורונה לא כאן לתמיד, ועומדת לחלוף בקרוב – גם כן יכול לעזור לבני הנוער להבין שדווקא עכשיו כשקשה אסור לוותר. עכשיו זה הזמן להחזיק את הראש מעל המים ולנסות להפוך את התקופה הזו לכמה שיותר פשוטה – גם אם זה לא כל כך קל".