גיל ההתבגרות הוא לא גיל פשוט - הוא מלווה בהמון לחצים - מצד ההורים, מצד החברים, הרצון להצליח בלימודים ולהשתייך חברתית לקבוצת השווים שלנו. בני ובנות נוער עם גורמי סיכון מסויימים, יכולים בעיות נפשיות. בראיון מיוחד עם ד"ר יעקב ראובן, הוא מספר לנו על הגורמים, ההשפעות ואיך ניתן להתמודד עם הבעיות שהפכו לנושא שמשום מה הפך לטאבו... 

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• ואז הגיעה מלכה: "בזכותה אזרתי כוחות וניצחתי את המחלה"
• באנו לעזרת חבר: ארתור ופאפי מחכים לכם מחכים לכם
• שחקו וגלו: כמה אתם מכירים את כדור הארץ?

נתונים מהעולם מצביעים על שיעור גבוה של בעיות נפשיות בקרב אנשים צעירים, בני נוער. מהם הגורמים לכך בעיניך?

"ישנם מספר גורמי סיכון התורמים כל אחד מהם בפני עצמו ובעיקר השילוב ביניהם להתפתחות הפרעות נפשיות או התנהגותיות בקרב בני נוער. הגורם הראשון קשור במאפיינים מולדים כמו אופי רגיש שעלול לגרום לילד לחוות אירועים רבים כטראומות, למשל ילד אחד שחווה חרם בכיתה ד' יכול להיות מושפע מכך קשות לאורך שנים אחר כך בעוד ילד אחר בסיטואציה דומה יתגבר על כך מהר ולא יאפשר לאירוע כזה להשפיע עליו. מאפיין מולד נוסף הוא נטייה לאימפולסיביות הגורמת להגיב לדברים במהירות ללא מחשבת תחילה, דבר שעלול לסבך עם הסביבה ולצבור חוויות שליליות. גם קושי בוויסות ריגשי הוא הרבה פעמים מאפיין מולד שגורם להגיב לאירועים באופן ריגשי מוגזם או לא מותאם. גם להיבט המגדרי יש השפעה, למשל הנתונים לאורך שנים רבות מראים שבנים סובלים יותר מבנות מהפרעות נפשיות ושהם מתאבדים יותר מבנות. הגיל אף הוא ידוע כמאפיין משמעותי המשפיע על המצב הנפשי של בני נוער, שכן במעבר מילדות לבגרות בני נוער מצויים זמן ממושך בשטח הפקר בו הם כבר לא ילדים אך עדיין לא בוגרים מספיק לקבל החלטות משמעותיות לגבי עתידם וזה מבלבל אותם ואת סביבתם", מסביר לנו ד"ר ראובן. 

 "ילד אחד שחווה חרם יכול להיות מושפע מכך קשות לאורך השנים" © adobestock

"הגורם השני קשור במאפיינים משפחתיים של בני הנוער כמו טיב הקשר הראשוני עם הורים שמתפתח בשנים הראשונות של החיים. קשר זה מהווה בסיס להתפתחות של אמון בעולם ופיתוח תחושת בטחון וערך עצמי, שמאוד משמעותיים להתפתחות של אישיות יציבה ובריאה. מאפיין משפחתי נוסף קשור לסגנון ההורות שחווים בני הנוער והדרך שבה ההורים שלהם נוהגים להציב להם גבולות. מחקרים רבים הראו שילדים שההורים שלהם נהגו כלפיהם בעריצות ונהגו להפעיל כלפיהם משמעת נוקשה שמלווה באלימות פיזית, פיתחו יותר מאחרים התנהגות אלימה ועבריינית בגיל ההתבגרות, וילדים שההורים שלהם היו מתירניים כלפיהם ולא הציבו להם גבולות התמכרו יותר מאחרים לסמים ואלכוהול. לעומת זאת ילדים שההורים שלהם הפגינו כלפיהם סמכות גמישה ומותאמת לגיל תוך משא ומתן עימם על הגבולות השתלבו טוב יותר מאחרים במסגרות השונות והיו יותר חברותיים והישגיים. 

הגורם השלישי קשור במאפיינים סביבתיים של בני הנוער כמו הסביבה החברתית שיש לה השפעה רבה על היחיד בגיל ההתבגרות.  בתקופת זו הרצון של בני הנוער להתרחק מההורים כדי לפתח אישיות עצמאית דוחף אותם להשתייך לקבוצה חברתית שתספק להם תמיכה והגנה. כאשר הקבוצה החברתית היא בעלת נורמות שליליות היא עלולה להפעיל לחץ על הפרט לאמץ נורמות אלו. למשל יש לא מעט בני נוער שמעשנים עם החברים גראס או שותים אלכוהול בצורה מופרזת במפגשים חברתיים למרות שזה גורם להם בשפתם ל'סוטול רע', לבחילות, הרגשה רעה, התקף חרדה וכו', רק כדי להרגיש שהם כמו כולם ולא יוצאי דופן. ובלי להרגיש הם מתמכרים לחומרים אלו".

כיצד אני יכולה לדעת האם אני סובלת מדיכאון או שאחד מקרוביי סובל מכך? 

"לדיכאון יש הרבה סימנים שהמתבגר עצמו או אנשים קרובים אליו יכולים לזהות ולהדליק להם 'אור אדום' לכך שמשהו לא בסדר וצריך לפנות לגורמים מוסמכים כדי לקבל עזרה נפשית כמו מצב רוח ירוד ברוב שעות היום, במשך ימים רצופים, חוסר הנאה או חוסר עניין בפעילויות יום יומיות בעיקר אם קודם לכן היה עניין בהם, שינויי בדפוסי האכילה כמו עליה או ירידה בתיאבון או אובדן משקל או עליה במשקל שלא בעקבות דיאטה. הפרעות בשינה כמו קושי להירדם או התעוררות באמצע הלילה, קושי לקום בבוקר, עייפות, קשיי ריכוז, מחשבות על מוות או אובדנות. ישנם בני נוער, בעיקר בנים, שבמצב של דיכאון הם יותר רגזניים, תוקפניים והיפר אקטיביים. כמובן שלא חייב שיהיו כל הסימנים כדי ללכת לקבל עזרה".

כיצד ניתן לטפל בזה? 

"הטיפול בבעיות נפשיות למיניהן ניתן על ידי מערכת בריאות הנפש. אפשר לפנות באופן פרטי לפסיכיאטר או אנשי טיפול קליניים בעלי הסמכה של משרד הבריאות, דבר הכרוך בתשלום, או לקבל את הטיפול דרך קופות החולים. אם יש חשש לפנות מכל מיני סיבות, אפשר לפנות לרופא המשפחה שידע איך לסייע במקרה כזה ולהפנות לטיפול המתאים. במידה וגם פניה כזו מאיימת, מומלץ מאוד לפנות לקווי מצוקה טלפוניים ואינטרנטיים. יש היום כמה וכמה כאלה כמו למשל קו הסיוע של עמותת ער"ן (עזרה ראשונית נפשית) - 1201, והם מאוד יכולים לסייע באופן אנונימי ולכוון לכתובת הנכונה".

ד"ר ראובן © צילום פרטי

לימודים, משפחה וסטטוס החברתי  - אלו שלושה גורמים בעלי השפעה גדולה ואפילו נחשבים כגורמי לחץ בקרב צעירים. האם הם יכולים לגרום לבעיות נפשיות? כיצד ניתן למתן את הלחץ ולהתגבר עליו?

"לרוב מצבי לחץ הם לא הסיבה להתפתחות של הפרעות נפשיות או התנהגותיות אבל הם  עלולים להיום גורם מאיץ. בתקופת ההתבגרות יש ריבויי לחצים שמאפיינים את הגיל. לשמחתנו מרבית בני הנוער מצליחים להתמודד בצורה טובה עם מצבים אלו ואף להיבנות מהם. ככל שלבני נוער  יש יותר מאפייני סיכון אישיים, משפחתיים וחברתיים, שהזכרתי קודם, יש סיכוי רב יותר שמצבי לחץ יערערו אותם. מהסיבה הזו חשוב מאוד שהורים, מחנכים ואנשים הקרובים אליהם יכירו אותם היטב, וידעו לזהות את הכוחות והרגשיות שלהם דבר שיסיע מאוד לזהות סימנים מקדימים להתפתחות הבעיות הנפשיות ולסייע במיתון הלחצים בזמן". 

הפחד מלשתף משחק תפקיד גדול בחיי הנוער, רבים מעדיפים לשמור את הבעיות שלנו לעצמנו על מנת לשמור על המוניטין שלנו. כיצד בעיניך ניתן להשתחרר ממחשבה זו ופשוט לשתף?

"היכולת לשתף ולהיעזר הוא קריטי בעולם של בריאות הנפש. לצערנו הנורמות החברתיות והתרבותיות לא מעודדות חשיפה ריגשית. זה נכון בעיקר לגבי בנים שהציפייה החברתית מהם היא להיות קשוחים וחזקים. בנושא הזה אפשר לומר שהכול מתחיל בבית. כשילד גדל בבית שמאפשר ביטוי ריגשי יהיה לו יותר קל בגיל מאוחר יותר לשתף ולהיעזר בזמן מצוקה. יש חשיבות רבה למעורבות החינוכית והחברתית בשינוי הגישה בנושא. אנחנו רואים בשנים האחרונות שיש שינוי בדפוסי הפתיחות והלגיטימציה להיחשף, הרבה בזכות תוכניות ריאליטי שתופסות מקום בחיינו כמו 'האח הגדול'. לפני 20 שנה לא ראינו במדיה גברים שמדברים על החולשות שלהם ובוכים מול המצלמה".

תקופת הקורונה מורכבת ביותר. האם בעיניך יש לה השפעה על המאובחנים בבעיות נפשיות? 

"לפי הנתונים של מערכת הבריאות יש בתקופת הקורונה עליה חדה בפניות של אנשים לקבלת סיוע נפשי וזה נכון גם לגבי בני נוער. גם כאן אני מניח כי במרבית המקרים מדובר בבני נוער שסבלו ממצוקות שונות גם קודם לכן והתקופה הנוכחית החריפה את מצבם הנפשי. מאפייני הגיל מחייבים שלבני הנוער תהיה שיגרת חיים יציבה, קבועה, וככל הניתן ברמת וודאות גבוהה בנוגע למה מצפה להם. הדבר נכון פי כמה כאשר מדובר בבני נוער עם קשיים רגשיים ומצוקות נפשיות. כל אלה השתבשו מאוד בתקופת הקורונה בה הם נמצאים במשך זמן רב ללא שיגרה קבועה שהיו רגילים לה ובאי וודאות בנוגע לעתיד. דבר זה עלול לערער רבים מהם ולהשפיע על מצבם הנפשי. השהיה הממושכת בבית והריחוק החברתי בתקופה זו, גם הם כאמור לא הולכים בקנה אחד אם מאפייני הגיל וצרכיו, דבר שמתבטא בקונפליקטים מרובים עם ההורים ושיבוש המערך החברתי שלהם שבמצב רגיל מספק להם רשת תמיכה חשובה. כל אלה, גרמו ככל הניראה לעלייה בדיווחים על מצבי הסתגרות, חרדה, דיכאון והגברת צריכת סמים ואלכוהול בקרב בני נוער".

ד"ר יעקב ראובן הוא קרימינולוג קליני, מרצה בחוג לקרימינולוגיה ומנהל תוכנית לימודי תעודה – עבודה עם ילדים ונוער בסיכון באקדמית גליל מערבי