״לא אמורה לפחד לחיות במקום שאמור להיות הכי בטוח עבורי״
״אחרי 17 שנים בהן התרגלתי לשגרת החיים הזאת, היום נפל לי האסימון - משהו כאן לא בסדר״ • כתבתנו, נועם אסולין בת ה-17 בטור אישי מיוחד על היותה נערה המתגוררת באשקלון
אני כותבת ומוחקת את הפסקה הזאת כבר כמה שעות טובות. כותבת, עוצרת כי אני צריכה לרוץ לממ"ד, חוזרת ומרגישה שהמילים כבר לא רלוונטיות, שזמנן פג. אני ערה כבר כמעט יממה שלמה, לאחר שכל פעם שניסיתי לשים ראש ולישון, תפסה אותי אזעקה, בומים הדהדו ברחבי הבית או ששמעתי את רעש המסוקים החזק מעל הבית שלי.
עוד בערוץ המגזין של פרוגי:
- לחוצים? שישה דברים מרגיעים שאפשר לעשות בבית
- גזענות בטיקטוק: נער יהודי קיבל סרטון אנטישמי מהחברים לכיתה
- מסע ירי בבי"ס ברוסיה: שני נערים רצחו מורה ו-10 תלמידים
בסקירה זריזה, הימים האחרונים היו יומיים של זוועה. המון שאלות, תהיות ומחשבות, מה עתיד מחר להיות. אני נמצאת יותר מדי זמן תחת עננה של סימני שאלה, מעורערת, עצבנית ובעיקר מפוחדת. כן, אני מפחדת.
לראשונה, אחרי 17 שנים בהן התרגלתי לשגרת החיים הזאת, היום נפל לי האסימון - משהו כאן לא בסדר. אני לא אמורה להתרגל, אני לא אמורה לפחד לחיות במקום שאמור להיות הכי בטוח עבורי - המדינה שלי, הבית שלי. בעצם, המציאות המעוותת הזאת היא הכל חוץ מבסדר.
תמיד ידענו שלגור בישראל אומר המון דברים. לגור בדרום זו שגרת חירום. תסכימו איתי שיש פה משהו מעוות במשפט, מדוע המילה שגרה משוייכת לחירום ולמה טילים שמשוגרים לעבר הבית שלי, הבית שלנו, עוברים כל על סדר היום?
אז היי - אני נועם אסולין, בת 17 מאשקלון, שמי שצפה בחדשות ביומיים האחרונים ודאי ראה מהי התופת שמתרחשת כאן. את המילים הללו אני כותבת מחדרי, כשבמוחי מתנגן מהבוקר צליל האזעקה הצורם שמסרב לשחרר ולהרפות. הראש מלא מחשבות והלב? הוא מלא בדאגות.
לא פעם אמרתי - לגור בדרום זו משימה, שאני מרגישה שאני עומדת בה ובהמון גאווה.
אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת זו לא סתם סיסמה, עבורי, זו מנטרה לחיים - לא מרימים ידיים ובורחים, גם כשנתונים לימים ולמצבים הכי קשים.ובזמן הזה, שאני וחבריי נמצאים בלחץ ובחרדה, האנשים שם למעלה נוהרים לעמדה, מפזרים סיסמאות על ׳הא ודא׳ ואין שיפור אף לא לשנייה!
פוליטיקאים יקרים - זהו זמן הוכחה - תראו שאכפת לכם בעת צרה, שחררו מהסיסמאות הלעוסות - תתחילו לנקוט בפעולות, שחררו אותנו מהשגרה המעוותת הזאת כבר, תראו לנו שהכיסא שנתנו לכם הוא לא לחינם. אל תתנו לאלו שנלחמים בנו להכתיב את הקצב ולשלוט בדברים, קחו את המושכות לידיים, בחייאת, תהיו רציניים!
אנחנו רוצים סוף, אנחנו רוצים חיים הוגנים, לא לרוץ כל שני וחמישי לממ"ד ולהגיד "סבבה" שמיורט לעברנו עוד טיל.
