הדוגמנית בת ה-12 שעברה חרם: "התעלמו ממני כאילו לא הייתי קיימת"
אופל כהן לא תשכח את המעבר לכיתה ז׳ בשנה שעברה. במקרה לגמרי היא גילתה שהיא לא חלק מקבוצת ווטסאפ השכבתית, מה שבהמשך התפתח לחרם ממשי שכלל את רוב השכבה - עד שהיא נאלצה לעבור בית ספר • ראיון מיוחד
בגיל 12 וחצי בלבד, הדוגמנית והרקדנית הצעירה אופל כהן מחולון (כיום בכיתה ח׳) עברה חרם מזעזע בבית הספר מצד בנות כיתתה ונאלצה לעבור למסגרת חדשה, זאת לאחר ניסיונות רבים להסדיר את הבעיה מול הבנות ואף טענות מול בית הספר הקודם שלה, שעל פי אנשיה של כהן תהו כי אולי הבעיה היא באופל בעצמה, מה שלא היה נכון במקרה הזה. בראיון מיוחד מספרת לנו אופל על הקשיים שחוותה בעקבות החרם ועל המסר שהיא רוצה להעביר לילדים שנמצאים במצב דומה.
עוד בערוץ המגזין של פרוגי:
- שחקו וגלו: איזה חודש עברי הכי מאפיין אתכם?
- "זה בסדר לטעות ובסדר להתחרט - זה חלק מתהליך"
- מעולם אחר: חמישה יצורים שכולנו רוצים כחיות מחמד
"זה התחיל בחופש הגדול הקודם, לפני שעליתי לכיתה ז׳״, מספרת לנו אופל על נקודת המפנה מול חברותיה, ״כמה בנות החליטו שהן מחרימות אותי ומנדות אותי משאר הבנות בכיתה. אותן בנות היו איתי ביסודי, אבל מעולם לא היינו חברות ומעולם לא דיברנו או רבנו. במהלך החופש הגדול הן פתחו קבוצת וואטספ עם כל הבנות שהיו בכיתה החדשה ורק אני לא צורפתי. אחת מהבנות שידעה שאני הולכת להיות איתה בכיתה אמרה לי: 'אופל איזה כיף אנחנו ביחד בכיתה אבל למה את לא בקבוצה עם הבנות?', ואני לא ידעתי על איזה קבוצה היא מדברת, שאלתי אותה אם היא תוכל לצרף גם אותי ואיך שהיא צירפה אותי רוב הבנות יצאו והן אמרו שאם אני בקבוצה הן יוצאות וזה גם מה שקרה. בהמשך הן פתחו קבוצה חדשה, נפגשו כולן בלעדיי, צילמו לסטורי והחרימו אותי. החרם שלי נמשך שנה, זאת שנה שלעולם לא אשכח, שיתפה בכאב.
ומה קרה במהלך השנה הזו?
"במהלך כל השנה הזו גם לא הזמינו אותי לימי הולדת ובנוסף גם לבחירות במועצת התלמידים אף אחד לא הצביע לי. בכל פרסומת וקמפיין הן לעגו לי. אני חושבת שהבעיה העיקרית בחרם היא שהוא סוחף אחרים. תוך זמן קצר גם שאר השכבה נגררה והתעלמו ממני כאילו לא הייתי קיימת והייתי שקופה עבורם".
איך זה בא לידי ביטוי?
"בכל פעם שהן ראו אותי מחייכת זה ממש כאב להן והן תמיד רצו להוריד לי את החיוך מהפנים".
אבל גם היו לך חברות שנטשו אותך והחרימו אותך בעקבות הלחץ החברתי הזה?
"כן, כל החברות שהיו לי בכיתה או בשכבה נטשו אותי ובעצם הייתי לבד לחלוטין".
ניסית לפנות לעזרה?
"כן. אמא שלי פנתה לגורם החינוכי בבית הספר ובעצם אמרו לה ש'כל עוד לא מרביצים לי או מקללים אותי לא אף אחת לא חייבת להיות חברה שלי', ואני לא ביקשתי מאף אחת להיות חברה שלי אני רק ביקשתי שלא יעשו עליי חרם! אמא שלי הרגישה שהיא נתקלה בדלתות סגורות מכל הכיוונים והיא ביקשה להעביר אותי בית ספר. השנה, כשעליתי לכיתה ח׳, בהחלט עברתי לבית ספר חדש".
הדברים השתנו בעקבות המעבר לבית הספר החדש?
"מהמעט שהייתי בבית הספר הכרתי כמה בנות מהשכבה ומהכיתה, והן ממש מפרגנות ונחמדות. אני ממש מקווה שזה יישאר ככה, סך הכול האנרגיות מאוד חיוביות בבית ספר החדש והבנות קראו בכתבה אחרת שצוין בה שעברתי חרם וזה סיקרן אותן, אז הן שאלו אותי מה קרה והן קיבלו את זה בהבנה".
איך את חושבת שניתן היה לטפל בחרם כלפייך?
"אני חושבת שהיה צריך לטפל במקרה שלי בצורה שונה לגמרי ולהתייחס לזה יותר ברצינות ולא להגיד ש'אם לא מרביצים לי או מקללים אותי זה לא נחשב חרם', המסגרת החינוכית יכלה לטפל בזה בצורה שונה, כי גם כשהופכים אותך ל׳שקופה׳ זה לא פחות מחרם".