ללמוד מרצח רבין: "מאמינה שהדור שלנו יחיה את הסובלנות מחדש"
רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל הוא לא רק פיסה מההיסטוריה שלנו, אלא גם מלא במסקנות רלוונטיות גם לתקופה האלימה ומלאת ההסתות שיש כיום • כתבתנו יעל גלנט בטור אישי מנקודת מבטה של בת נוער
רצח רבין אירע לפני 26 שנים. בתור בני נוער, רובינו רואים את זה כאירוע מההיסטוריה הרחוקה, כאירוע שנלמד בבתי הספר לא יותר מפעם בשנה, כיום טקסי שדורש מאיתנו ללבוש חולצה לבנה. רק כאשר דיברתי עם הוריי ועם מבוגרים נוספים, הבנתי כמה הרצח הנורא הזה השאיר מדינה שלמה, מיליוני אנשים, בהלם. "אני זוכר בדיוק איפה הייתי, מה עשיתי ומה הרגשתי, למרות הזמן הרב שעבר". שמעתי מאבי כשהוא מספר על זכרונותיו תוך צמרמורת. "הרצח זעזע את כולם", שמעתי מקרובה אחרת.
עוד בערוץ המגזין של פרוגי:
- שוברים את השנאה והסטיגמות: "כמה כוח יש לנוער"
- היא גדולה: איך זה להיות יזמית בת 16?
- לא לדתיים בלבד: כך פרשת השבוע עוזרת לבני הנוער
עוברים כמה ימים, ואני מוצאת את עצמי בסכסוך פוליטי בכיתת החינוך שלי. צעקות וקללות נשמעות מכל עבר, אי הקשבה מוחלט, חוסר כבוד לדעות שונות. כמה ימים אחרי, אני בדרך לתל אביב, חולפת על יד הפגנה שלווה, אבל מצדה השני, אנשים מקללים, משתמשים באלימות ומשחיטים רכוש. מספר ימים נוסף חלף, אני גוללת באינסטגרם וצופה בתיעוד של דיון בכנסת?. דיון שמשתתפיו הם חברי הכנסת, אלו שאמורים לייצג את העם שלנו. אותם אנשים, באותו דיון, משתמשים באלימות, מילולית ופיזית ובסופו של דבר הוצאו חברי כנסת מהדיון בלת ברירה.
אני מסתכלת אחורה, על האירועים שנאלצתי להיות עדה להם, על הסיפורים ששמעתי, ותוהה לעצמי - האם אנחנו בתור חברה באמת מספיק זועזענו מהרצח שנעשה בשל ניגוד דעות? האם באמת הפקנו את הלקח שהיינו צריכים להפיק? האם אנחנו יכולים להבטיח שמקרה כמו זה לא יחזור? לצערי הרב הבנתי שהתשובה היא חד משמעית לא.
לא צריך מיקרוסקופ או זכוכית מגדלת בשביל להביט מהצד על החברה של היום ולשים לב לחוסר הסובלנות?, לשנאה ולהסתה הקיימת כמעט בכל מקום? למתיחות באוויר שקיימת כמעט בכל פעם שדנים בדעות שונות?
רצח רבין הוא הרבה יותר עמוק מעוד מקרה של פוליטיקה שטחית, הוא מקרה המעיד על חוסר סובלנות ואפס דמוקרטיה. לצערנו במקום ללמוד ממנו ולשנות את מאפייני ההתנהגות של החברה, רק הפכנו לגרועים יותר. למי שחושב מעט אחרת מאיתנו, נקרא ״בוגד״, במקום לשמוע, להכיל ולהשלים עם חוסר ההסכמה.
בעיניי, היופי והייחודיות של המדינה שלנו היא הגיוון שבה. גיוון העמים, גיוון הנופים, גיוון המאכלים והכי חשוב - גיוון הדעות כחלק מהדמוקרטיה. מה עלינו, הנוער של היום ומנהיגי המחר, לעשות? עלינו לא לשכוח לרגע את הסיבה לרצח רבין. לא לתת לזעזוע שחוותה המדינה כולה וחוו הורינו לחמוק מאיתנו. לא לחשוב לרגע: ״זה קרה לפני כל כך הרבה זמן, זה כבר לא רלוונטי להיום״.
להבין שכולנו בני אדם, שריבוי דעות ודעות שונות זה בסדר ואף חשוב לעודד דיונים וויכוחים שונים, אך למגר כמה שאפשר את האלימות וההסתה. חברי הכנסת כנראה ימשיכו לצעוק ולקלל אחד את השני, ימשיכו ללכלך ולהוריד אחד את השני, ימשיכו להסיט ולשנוא. אולי אני אופטימית ואולי אני נאיבית מדי, אבל בלב שלם אני מאמינה שדווקא אנחנו, הדור שלנו, נוכל לעצור את זה ולהחיות את הסובלנות מחדש.