הפרעות אכילה זו תופעה שכיחה אצל בני נוער רבים בישראל, בנים ובנות כאחד. לפי הנתונים מבית החולים שיבא, בו פועלת המחלקה הגדולה בארץ המיועדת למתבגרים עם הפרעות אכילה, בשנת 2019, אושפזו 64 צעירים וצעירות וב-2020 המספר עלה ל- 71 צעירים וצעירות במחלקה. בשלושת החודשים של 2021 אושפזו כבר 31 מטופלים. י' שמחלימה מהפרעות אכילה, משתפת אותנו ברגעים הקשים, ההתמודדות והשינוי הגדול שעברה.

 עוד בערוץ המגזין של פרוגי: 

• לא שותקת: בת 15 הוטרדה על ידי עובד מטבח ב׳בני עקיבא׳
• טור דעה: חג החגים של כולנו
• יום המוגבלויות הבינלאומי: ענתי ילדת הפלא

 

 - אנחנו רואים שבשנה האחרונה רואים עלייה דרמטית של מטופלים ומטופלות בהפרעות אכילה, מה את חושבת שההסבר לך?

"אני חושבת שהעליה הזאת באה מהקורונה. הרבה בני נוער ישבו סגורים בבית בלי לצאת במשך חודשים ארוכים ואפשר להגיד שזה די היה המקום מפלט שלהם. הרבה בני נוער גם לקחו את ההזדמנות הזאת בשביל לשנות משהו חיצוני, משהו שהם לא אוהבים, אבל זה הגיע צעד אחד קדימה… הפרעות אכילה בדרך כלל גם נגרמות מהצורך להרגיש ׳שליטה׳ במצב, ובסגרים לחלק מהנערים זה עזר."

- מתי הבנת שאת מתעסקת יותר מדי במשקל ובמראה, ברמה שזה כבר פוגע בך?

"כשהתחלתי לדלג על ארוחות ולהוריד מאכלים שאני הכי אוהבת רק כי פחדתי שהם 'משמינים' הבנתי שמשהו לא בסדר עם ההתנהלות שלי מול אוכל ומשקל… כמובן שאחר כך זה הדרדר והגיע גם להקאות בלתי פוסקות, ואפילו התעלפות הבנתי שלקחתי את זה צעד קדימה. אני חושבת שבשהייה באשפוז, הבנתי כמה העיסוק הזה לא תקין ובריא."

- מה עבר עלייך ברגעים בהם ההפרעה הייתה בעוצמה גבוהה? מה הרגשת? 

"האמת? הרגשתי בריאה. ככל שהרגשתי חולה יותר בנפש או אפילו בגוף, הרגשתי בריאה.
למזלי בתקופה שההפרעה הייתה בעוצמות גבוהות יותר כבר הייתי מאושפזת, אז הייתי מוקפת בצוות שתמך בי 24/7. הרגשתי רע, על הסבל שהעברתי את המשפחה, על החברים, ועל כל הדברים שאני מפסידה. אבל הבנתי שבסופו של דבר זה לטובתי. ידעתי שזו התעסקות אובססיבית ולא בריאה, התעסקות שלא תביא אותי לשום מקום בחיים, אבל זו הייתה הדרך שלי לשלוט במצב..."

- ולראות את המשפחה והחברים, איך היו הרגשות?

"שרף אותי מבפנים. היה לי הכי קשה. יש לי אח קטן, שאני מאוד מחוברת אליו ולבוא הביתה ביציאות ולראות שהוא לא יודע איך קוראים לי , זה שבר. לבוא לבית אחרי ימים שחיכיתי ולראות את אמא שלי בוכה, זה הרג אותי. נקודת השבירה הייתה כשבאתי לחזור למחלקה אחרי יציאה ואחותי לא נתנה לי לצאת, היא התחילה לבכות ואמרה שהיא מתגעגעת אלי מאוד ושהיא רוצה שאני אהיה בריאה."

- מה הכי השפיע עלייך במסגרת הטיפול?

"אני חושבת שהמטפלת שלי. החוויה שלי עם טיפולים לאורך השנים הייתה מאוד שלילית אבל באשפוז הייתה לי מטפלת מדהימה, ששינתה לי לגמרי את הנקודת מבט. גם לגבי ההפרעת אכילה וההתמודדות איתה, וגם סתם תחושות שאני הולכת איתם מגיל קטן שדי היו המקור להפרעות אכילה שהתפתחו רק מאוחר יותר.במבט לאחור, היא די הצילה אותי."

- היום יש לך את הכלים להתמודד עם ההפרעה כשהיא מופיעה?

"אני בקבוצת DBT (טיפול דיאלקטי-התנהגותי) כמעט חצי שנה, בקבוצה הזאת נותנים כלים להתמודד עם ההפרעה הזאת, ובכללי עם משברים נפשיים שונים. הכלים שלימדו אותי שם עזרו לי מאוד. בהתחלה חשבתי שזה בולשיט ושזה לא באמת יעזור, אבל בשניה שהחלטתי לקחת את עצמי בידיים, הקבוצה הזאת כל כך עזרה לי! בלי כל קשר, אני מסתכלת על אני של לפני כמה חודשים לאני של עכשיו, ומבינה איזה התקדמות מטורפת עשיתי ושחבל להרוס אותה."

- איך הייתה ההתמודדות בקבוצה הזאת?

 "אחד מהטיפים שקיבלתי מאותה מטפלת היה לעשות רשימה על דף יפה ולתלות אותה בחדר. רשימה עם 2 עמודות, אחת של בעד, ואחת של נגד. מה ההפרעה נותנת לי ומה היא לוקחת ממני ולהסתכל עליה ברגעים שאני רוצה לחזור אחורה, רגעים שקשה לי ואני רוצה לוותר.בהתחלה, הייתי מבלה מול הרשימה הזאת כל היום, והיא עזרה לי. עכשיו, כשקשה לי, מספיק לי רק לחשוב על כמה חבל יהיה לי להרוס את ההתקדמות שלי, ואת כל מה שבניתי עד עכשיו רק לצורך ירידה או סתם, על מה המשפחה תחשוב, או על כל הדברים שאפספס. ברור שעדיין קשה לי, המחשבות לא עוזבות, ואת האמת לא חושבת שהם יעזבו גם כשאחלים לגמרי. אבל לפי דעתי ההחלמה היא גם חלק מההתמודדות מולם, מול הקולות הבלתי פוסקים שנמצאים לך בראש, וההבנה עד כמה הם מזיקים ולא תורמים לך."

- את חושבת שהרשתות החברתיות משפיעות על העלייה בכמות המתמודדות עם הפרעות אכילה?

"ברור. בתור אחת שנמצאת הרבה ברשתות כמו טיקטוק ואינסטגרם, אני יכולה לראות את ההשפעה. אני יכולה להגיד על עצמי, שבשניה שהורדתי את טיקטוק, הפרעת האכילה שלי הגיעה לנקודת שיא אחרת. בטיקטוק למשל לעשות ' glamourise ' (לפאר) להפרעות אכילה בכלל ולהפרעות נפשיות אחרות בפרט הפך לטרנד. להראות את הצדדים הכביכול ׳טובים׳ של ההפרעה, את הירידה במשקל למשל, אבל לא את שאר הדברים שבאים איתה. את הדיכאון, החרדות, המחשבות שלא עוזבות, ואני כמובן לא מדברת על התסמינים הפיזיים שבאים עם ההפרעה."

- מה היית מציעה לבנות שמתמודדות כרגע עם ההפרעה לעשות?

"קודם כל, לספר. אני נתקלת בהמון בנות, שמסרבות לשתף את ההורים או דמות אחרת בחיים רק מהפחד שיישפטו אותן/ייראו אותן חלשות/ייכפו עליהן טיפול. אחר כך להבין עד כמה ההפרעה הזו הרסנית ולא תורמת בכלום, ולראות על כמה דברים הם נאלצו לוותר.
יש גם נטייה בהפרעה הזו להשוות לאנשים אחרים ולהכחיש את הקיום של ההפרעה. ההפרעה הזו תובענית, גם כשתגיעו לתחתית היא לא תרצה אתכן, ותרצו לרדת יותר ויותר. אף פעם לא תהיו מרוצים."

בנימה אישית, מה תאמרי לכל מי שמתמודד ומתמודדת עם הפרעת אכילה

"ההתמודדות עם ההפרעה לא תהיה קלה בכלל, היא תהיה קשה, היא תהיה כואבת, היא תהיה שוברת. יהיו יותר מדי רגעים שתרצו לוותר לעצמכם, להתמסר לחולי, ברגעים שיש ירידות וקשה לכן, תזכרו שזו ירידה שהיא לצורך עלייה, ירידה שכשתהיו למעלה אתן תצחקו עליה ותהיו גאות על זה ששרדתם אותה.כל המלחמה הזאת, הבכי, וההתמודדות עם הפחדים יהיו שווים את זה בסוף, ברגע שבו תהיו עם המשפחה, עם החברים ותעשו את כל הדברים שאתם הכי אוהבים. אתם יפים כמו שאתם, לא משנה באיזה משקל, והמספר הזה שנמצא על המשקל לא מגדיר את האדם הטוב והמדהים שאתם"

 י' החליטה שהיא רוצה לנצל את הכלים שקיבלה ופתחה עמוד אינסטגרם אנונימי בו בנות יכולות לשתף אותה בהתמודדויות שלהן ובקשיים, בשם "my_edjournal".

צריך, אפשרי וחשוב לטפל בכל הפרעת אכילה על ידי אנשי מקצוע מוסכמים בלבד. יש למי לפנות:

• אתר העמותה הישראלית למניעה, טיפול ומחקר בהפרעות אכילה

• מרכזי הטיפול בהפרעות אכילה בארץ

• רשימת המטפלים החברים בעמותה (כולל חיפוש לפי מקצוע ואיזור)