יום הצדעה לרופאות ורופאי ישראל אשר משרתים את תושבי מדינת ישראל על ידי דאגה לבריאות הציבור נערך מדי שנה, מאז שנוסד בשנת 1912 וזו הזדמנות מצויינת להודות לכל מי שלוקחים חלק במערך הבריאות, במיוחד בשנתיים האחרונות כשמגפה עולמית משתוללת. פגשנו שלושה רופאים, ד"ר שמואל מאירסדרוף, ד"ר מירב סוקולוב וד"ר מיכאל אבא ששיתפו אותנו איך הגיעו ללמוד רפואה, מה מיוחד בתפקיד שלהם והאם היו רוצים להחליף מקצוע

 עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• חוק ליווי הורים לקטינים בתעשיית הבידור עבר בקריאה טרומית
• כמו פעם: מחנה קיץ ללא מסכים
• "הייתי אומר למיכל שהיא מצילה חיים כל יום"

ד"ר שמואל מאירסדרוף, מומחה לרדיולוגיה אבחונית ופולשנית בא.ר.ם המרכז הרב-תחומי לרפואת אף אוזן גרון ובמרכז הרפואי סוראסקי משתף איך הוא הגיע ללמוד רפואה "אני לא ממש יודע להגיד, אבל תמיד הייתי הילד הקטן הזה שרצה להיות רופא, כבר מגיל 6 ולהבדיל מילדים אחרים שמחליפים מקצוע, אני לא החלפתי והמשכתי בזה. זה היה לי כמו ג'וק בראש שנמשכתי אליו מגיל קטן".

 

 -          מדוע לדעתכם המקצוע שלכם הכי מיוחד ולמה בחרתם בו?

ד"ר מאירסדרוף:  אני חושב שבכל תחום הרפואה, שהוא תחום רחב ומגוון, יש מקצועות שונים שמתאימים לכל בן אדם. אני באופן אישי, מאוד אהבתי לפתור פאזלים ואני בן אדם עם זיכרון חזותי מאוד חזק וזה מה שמשך אותי לתחום הרדיולוגיה האבחונית. בעבודה של אני מקבל הרבה מאוד מידע חזותי ומגלה בעזרתו, כמו חידה, מה יש למטופל. אני חושב שבתחום הרפואה כל אחד יכול למצוא את התחום הספציפי שבו הוא הכי חזק ומתאים".

ד"ר מירב סוקולוב, מומחית ברפואת א.א.ג ילדים, סחרחורות, כירורגיה של האוזן ושיקום השמיעה בא.ר.ם, המרכז הרב-תחומי לרפואת אף אוזן גרון ומרכז הרפואי שניידר לרפואת ילדים, שבאה ממשפחה של רופאים, ידעה שזה המקצוע הכי מתאים עבורה "זה מקצוע שמאגד בתוכו עבודה עם אנשים ועזרה בשעה שקשה להם, זה גם מקצוע מאוד מעניין – איך גוף האדם עובד. וזה מקצוע שיש בו המון סיפוק, סיפוק מיידי של הכרת הטוב מצד המטופלים. אין על רפואה זה המקצוע הכי מעניין בעולם".

ד"ר מיכאל אבא, מומחה ביחידה לכירורגית פה, לסתות ובלוטות הרוק בא.ר.ם, המרכז הרב-תחומי לרפואת אף אוזן גרון הגיע לתחום דווקא בעקבות השירות הצבאי "נחשפתי לנושא הרפואה במסגרת השתלמויות רבות והבנתי ששם אני רוצה להיות. השילוב של שני הדברים כיוון אותי לתחום הכירורגיה. אח"כ כשקצת יותר נחשפתי לתחום, הבנתי שבכירורגית פה ולסתות יש את עיקר העניין והנושאים שהכי מעניינים ומאתגרים אותי".

ד"ר אבא מספר שהייחודיות שלו בתחום היא בתהליך ההרדמה שכלול בניתוחים שהוא מבצע "ברוב המקצועות הכירורגים הניתוחים נעשים בהרדמה כללית, ובמקצוע שלי חלק מהניתוחים מבוצעים באלחוש מקומי וזה דבר מאוד מאתגר. כמו כל רופא, יש צורך בהתמודדות עם החששות והפחדים של המטופל, בייחוד כשמדובר בפעולה פולשנית, וכאשר הניתוח מתבצע בערות ורק על ידי אלחוש מקומי, יש צורך לתמוך במטופל ולהיות רגיש וקשוב לו ובו זמנית, גם להיות מאוד מפוקס בניתוח עצמו. בנוסף לכך, אני מנתח באזור הפנים ויש לזה השלכות פסיכולוגיות נוספות. בניגוד לניתוח שנעשה למשל ביד או בבטן, שאפשר לכסות אותו באופן טבעי, בניתוח באזור הפנים אנשים חוששים מפגיעות וצלקות שלא ניתן יהיה להסתירן".

אי אפשר להתעלם מכך שבשנתיים האחרונות העולם כולו מתמודד עם מגפה, שאת הסוף שלה אנחנו עדיין לא רואים. איך היה להיות רופא בתקופה של מגפה עולמית?

ד"ר מאירסדרוף:  "אני לא רואה הבדל בין מגפה עולמית לבין היום יום. אנחנו מטפלים בחולים כשיש או כשאין מגפה. לא ראיתי משהו יוצא דופן. אומנם נחשפתי לחולי קורונה, אבל זה לא שונה מכל חולה אחר שהיה זוקק לעזרתי, זה לא השפיע על העבודה שלי. כרופאים אנחנו צריכים להתמודד עם כל מצב שנופל לפתחנו".

ד"ר סוקולוב:  "אני חושבת שלמעט רופאים בקריירה שלהם יהיה את הניסיון של עבודה במהלך מגיפה, וזה ממש הולך לספרי ההיסטוריה. אני חושבת שהפנים של הרפואה מאוד השתנו בתקופה הזאת ויש המון שינויים. אני לא עוסקת באופן ישיר בחולים הקשים של הקורונה, אבל זה השליך על מערכת הבריאות כולה ועל איך אנחנו מסתכלים על הדברים בעידן האינטרנט כמו למשל הרפואה מרחוק באמצעות אפליקציות ומכשור דיגיטלי, שזה משהו שנכנס יותר ויותר להלך העבודה היום יומי וצריך להתרגל אליו".

ד"ר אבא:  "מאתגר. חוסר ודאות זה תמיד מצב של אי נוחות. הקורונה הייתה ועדיין מצב של חוסר ודאות שאנחנו מתמודדים איתו בכל פעם שיש זן חדש שמתקרב. מעבר לכך, היה עומס במערכת הבריאות והיינו צריכים להתמודד עם מצב שבו אנשים חששו ונמנעו מלהגיע לטיפול רפואי, עד כדי סיכון חייהם. נאלצתי לטפל בהרבה מקרים מורכבים במרפאה פרטית מחוץ לביה"ח, בגלל אותו החשש. גם כצוות רפואי המצב אינו פשוט, עקב החשש התמידי מהדבקה. לכולנו יש משפחות שאיננו רוצים לסכן אותן, אבל זה חלק מהעניין של המקצוע. בהסתכלות אחורה זו הייתה תקופה מרתקת, היינו צריכים להסתגל למציאות חדשה – טיפול מרחוק על ידי אמצעים דיגיטליים והיערכות מיוחדת של המוסדות הרפואיים וגם ברמה האישית לחשוב ולערער ולהגיע למסקנות כאלה ואחרות. אני חושב שיש הרבה שקיבלו תובנות על החיים האישיים והמקצועיים".

-          עם איזה סל ערכים הגעתם לתפקיד, ואילו ערכים קיבלתם ממנו חזרה?

ד"ר מאירסדרוף: "אני באתי מבית דתי וספגתי בו את ערך החיים והכבוד לאדם והעובדה שאנחנו שליחים ולא הסגנים של אלוהים. במהלך עבודתי, ספגתי את אותם הערכים גם בחזרה, למדתי שאני לא יודע הכל ושאני לא חף מטעויות ושכל דבר יכול להילקח מאתנו ברגע. אז כל היכולות האלו שאנחנו מצליחים להשיג ולהגיע אליהם בתור רופאים זה משהו שאנחנו יכולים לאבד ברגע ולכן צריך להעריך את זה כל הזמן ולא לעוף על עצמנו".

ד"ר סוקולוב:  "ספגתי בבית הרבה ערכים של עזרה לזולת ועזרה לאנשים במצוקה והחשיבות של לתת מעצמך למען אחרים. להיות שם ולעזור לאנשים שבשעת מצוקה אין להם לאן לפנות. באופן כללי אני חושבת שהמקצוע לימד אותי המון על סובלנות והכלה. במהלך העבודה, חיזקתי אצלי מאוד את כישורי התקשורת הבין אישית ולמדתי איך לדבר עם המטופלים ולהעביר את המסר באופן הנכון והמתאים להם, איך להביא אותם למקום בו הם שלמים עם הטיפול ושהם סומכים עלי".

 ד"ר אבא:  "הגעתי לתפקיד עם ערכים של מצוינות, יושרה, צניעות ויצירתיות. במהלך עבודתי הבנתי שמטופלים מגיעים לרופא עם המון חששות והם מצפים ממנו ליחס אנושי בגובה העיניים ולטיפול הטוב ביותר שהם יכולים לקבל. אני תמיד משתדל להיות נגיש למטופלים שלי ולתת להם יחס אישי נעים ומכבד, וכמובן עושה את המאמץ להעניק את הטיפול הכי טוב שאני יכול, תוך יראת כבוד למקצוע וצניעות".