למה אף אחד לא רוצה להיות שר החינוך?
רגע לפני חלוקת התיקים בין מפלגות הקואליציה המיועדת, נראה שאף אחד לא מושך לזרועותיו את תיק החינוך, אולי בגלל שמדובר במערכת שזקוקה בדחיפות לשינוי או דווקא בגלל שמדובר בתיק עם תקציב ענק שקשה לנהל • לא משנה מה, שר החינוך הבא במדינת ישראל חייב להפשיל שרוולים ולעשות את העבודה המלוכלכת של משרד החינוך בהקדם! טור דעה
זהו, הבחירות נגמרו ויש ניצחון ברור לגוש נתניהו. כולנו ראינו את חלוקת התיקים בין מפלגות הקואליציה המיועדת. ראינו איך כל מפלגה מושכת לכיוון שלה לתיקים המתאימים לה, ביטחון, משפטים, אוצר וכו' אבל נראה שאף מפלגה לא רוצה את תיק החינוך ואף אחד לא רוצה להיות שר החינוך מהסיבה הפשוטה שאותו שר יצטרך להפשיל שרוולים ולטפל מהשורש בבעיות החינוך במדינה.
אף אחד לא רוצה להיות שר החינוך, עובדתית. למרות שתקציב החינוך במדינת ישראל דומה לתקציב הביטחון, מערכת החינוך הישראלית היא מערכת מאוד מסורבלת ומלאת מוקשים וידוע לכולם שכל פעולה שאי פעם שר החינוך עשה הוא נתקל בקשיים גדולים שבאים מצד התאחדויות והארגונים. כך יוצא שכל תזוזה קטנה שיכולה לעזור למערכת, לתלמידים ולמורים נתקעת במקום ולא מתקדמת.
עוד בערוץ המגזין של פרוגי:
- "עוד לא נולדתי כשיצחק רבין נרצח – ואני בכל זאת זוכר"
- "פוליטיקה לא מיועדת רק למבוגרים, במיוחד כשיש לה השפעה על חיי בני הנוער"
- בני הנוער שיצביעו לראשונה: "הדר מוכתר עושה לנו נזק תדמיתי"
הבעיות במערכת החינוך הן כמו משל "התרנגול והביצה"- מה הגיע קודם? או במילים אחרות, מה יפתור את הבעיה? האם יעלו את שכר המורים קודם או יפתרו את בעיות התלמידים בתיכונים?
כדי שמערכת החינוך תתקדם צריך לקחת אותה למאה ה-21 ולא נשאיר אותה במאה ה-19, שר החינוך הבא יהיה חייב לקדם את המערכת. שר החינוך יהיה חייב לפתור את הבעיות בתיכונים שמתחילים מכמות הצפיפות של התלמידים בכיתות ועד ההכנה למבחני הבגרויות. אבל לא רק, השר הנכנס יצטרך לעשות רפורמות ענק כדי להמשיך את רפורמת "שאשא-ביטון", שמטרתה הייתה להפחית בכמות החומר שאותם תלמידים הניגשים לבגרויות במקצועות ספרות, תנ"ך, היסטוריה צריכים לזכור בעל פה עד לאותו מבחן גורלי ואז לשכוח אותו. מטרת הרפורמה שיצרה השרה לשעבר גרמה לאותם תלמידים ללמוד את הנושא לעומק ולכתוב עליו עבודת מחקר מעמיקה. שר החינוך הבא יצטרך להמשיך את הרפורמה ויותר מזה, הוא יצטרך להעמיק אותה ובעוד נושאים ובעוד כלים.
בנוסף אותו שר יהיה חייב להגדיל את רמת העצמאות של בתי הספר התיכוניים ולהפרידם מהיד הקשה של משרד החינוך. כך שלכל מנהל תיכון במערכת יוכל לנהל את בית החינוך שלו לפי תפיסת עולמו ועל פי תפיסת בית החינוך עצמו.
השר הנכנס צריך להסתכל על מערכת החינוך כ"צבא ההגנה" ולראות את עצמו כ"שר הביטחון" אשר יוצא למלחמה, מלחמה על מערכת החינוך הישראלית. זאת מלחמה שאף אחד לא אומר שתהיה קלה ואפילו ברור לכולנו שהיא תהיה קשה מהרגיל. כל ארגונים והתאחדויות ינסו לשים מקלות בגלגלים ולמנוע את המשך הרפורמות שיעזרו לתלמידי התיכוני- והוא צריך לעמוד מולם.
המלחמה על מערכת החינוך היא מלחמה לא פשוט חשובה ממלחמה צבאית, היא מלחמה שקובעת את העתיד שלי ועתיד בני הנוער אך בעיקר את עתיד המדינה. בסופו של דבר אנחנו דור העתיד ואנחנו ננהל את המדינה הזאת בעוד עשרים, שלושים וארבעים שנה. בלי החינוך המתאים והתקדמותה של מערכת הלימוד אנו לא נהיה מוכנים לכך.
שר החינוך הנכנס חייב לקחת את בעיית מערכת החינוך ולטפל בה מהשורש, רק ככה נוכל לפתור את בעיה שלא פתרו עוד מקום המדינה. חינוך, זו מילת המפתח. חינוך איכותי, זו השאיפה שצריכה להיות לכולנו.
