כשמשרד החינוך הודיע על ביטול משלחת הנוער לשם בחודשיים הקרובים, התיכון החברתי "דרור" החליט על קיום תחלופה- "המסע לרוח האדם", מסע שעוסק בהיסטוריה היהודית, בשואה ובגבורה ומטרותיו לזמן שיח מעמיק וישיר על משמעויות השואה עבור התלמידים.

לפני כחודש, תלמידי שכבה י''א של התיכון החברתי "דרור" חזרו מ"מסע לרוח האדם"  שהתקיים בצפת, תל חי, לוחמי הגטאות, נהריים, שדות ים, הר הרצל ובמגוון אתרים חשובים ומטלטלים. במהלך המסע המשמעותי, שיר גומון (17) מכפר תבור, יזמה פרוייקט נלווה בעל ערך מוסף, בו בערבי המסע התלמידים נפגשים עם מרצים מעוררי השפעה וכאלה שיצרו שינוי חברתי משמעותי.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• דור העתיד: "רצון להפוך את העולם לטוב יותר ויעיל לבני אדם"
• חודש המודעות לאנשים עם מוגבלות: נויה ויואב גבאי על אחיהם הקטן
• 75% מבנות הנוער לא מרגישות בטוחות ללכת לבד בלילה

בעזרת המרצים, התלמידים דנים על נושאים מתוך השאלה: האם יש לנו אפשרות בחירה או השפעה על מציאות קיימת? במקביל, מקיימים בירור אישי וקבוצתי לקראת צמתי דרך משמעותיים בחייהם ועובדים על יוזמות חברתיות שונות של עשייה ונתינה חברתית אזרחית.

בריאיון עם שיר ועם אופיר למפרט (17) מלב השרון, חניכה בפנימייה שנוטלת חלק בפרויקט, הם מספרים על המסע ועל המפגש עם המרצים והערך שהוא מוסיף למסע כולו. 

- תארו לנו את חווית "המסע לרוח האדם" 

שיר: "המסע לרוח האדם" היה מעניין ומרתק במשך שלושה ימים. השכבה שלנו יחד עם התיכונים החברתיים ברחבי הארץ נפגשו במסע הזה, מהתיכון החברתי בירושלים עד התיכון החברתי בתל אביב. במהלכו ביקרנו בצפת, בקיבוץ לוחמי הגטאות והמדריכים שהם גם המחנכים שלנו, הם אלה שהעבירו לנו את המסע, לא כמו במסע לפולין שיש מדריך מבחוץ וכאן היו אנשים שכבר מכירים אותנו וזה היה מאוד משמעותי עבור הכיתה שלנו". 

אופיר: "שלושת הימים של המסע גרמו לנו להיות מבולבלים, עצובים, שמחים והכרנו שם הרבה אנשים. היום האחרון של המסע היה בקיסריה וממש ראינו את הכתובים של אנה פרנק וזה היה מאוד מעניין".

- איך הפרוייקט שיזמתם משתלב בתוך המסע עצמו?

שיר: "הפרויקט היה ביום השני של 'המסע לרוח האדם'. חיפשנו אנשים שעשו שינוי בעבר, אנשים שהיום מחפשים לעשות שינוי בחברה והצגנו את הרעיון לכרמל מנהלת התיכון, שהחליטה להפוך את זה לרשמי. כל השבוע נפגשנו רק על הפרויקט וניסינו להבין מה המצב בעולם, אילו דברים מציקים לנו ואיך אנשים פועלים בכדי לשנות אותם".  

אופיר: "היו כמה הרצאות באותם זמנים, אז התחלקנו בשכבה שלנו לקבוצות וכל קבוצה נרשמה להרצאה שמעניינת אותה. כך הקבוצות נפגשו עם אותם המרצים לשיחה ופשוט ביררנו איתם, איך הם מגיעים למצב שהם מחוללים שינוי ואיך החברה מגיבה לזה". 

- מהו תפקידכן בפועל בפרויקט?

אופיר: "ללוות את המרצים. החל מלהגיד למרצה לנסוע עד לקיבוץ רביד שבצפון, להסביר לו מה אנחנו מחפשים, איך אנחנו רוצים שהמפגש ייעשה, למצוא את הציוד הנכון כמו מקרן ולמצוא את החדר שבו שאר השכבה תשב". 

- מה היא מטרת המפגש עם המרצים? 

אופיר: "המטרה היא שבני הנוער יראו שגם הם יכולים לשנות דבר שמציק להם. היום העולם הוא מאוד קשוח וחשוב שבני נוער יראו שיש אנשים שעושים שינוי אפילו בדברים הכי קטנים עד להכי גדולים, ללמוד מהם ולראות שגם הם יכולים לעשות כמוהם". 

- כיצד אתן מוצאות את האנשים המתאימים להרצאות? 

שיר: "כל אחת מארבעת הבנות שמובילה את הפרוייקט חיפשה אדם שעשה שינוי חברתי או שעובד על עשייה חברתית. בסופו של דבר הצלחנו למצוא את אותם האנשים דרך הפייסבוק. לדוגמא גילינו את אור, סטודנט שהקים בית ספר בזמן המלחמה באוקראינה. אור הגיע למשלחות במדינה הזו וגילה שאפשר לעשות הרבה יותר דברים משמעותיים עם הכסף, והוא השקיע ברווחה של הילדים שם בגלל הם הסתובבו ברחובות ויש גופים באוקראינה שפשוט לא עלו על הצרכים של הילדים". 

אופיר: "אני למשל הבאתי מישהי מהתנועה שלנו שהקימה קבוצה גדולה של אנשים שהם לא מוצאים את עצמם בחברה, אנשים שיש להם תסמונות והקבוצה הזו שימשה כבית שלהם וכמקום מיוחד לכולם. קבעתי איתה, הסברתי לה איך אני רוצה שתיראה ההרצאה ופשוט בנינו את כל התהליך מאפס. בכלל, היה מרגש עבורי לראות את בני הנוער יושבים מול מרצים שהיינו מביאים עם עיניים מרותקות". 

- אילו חוויות לקחתן מן הפרויקט? 

שיר: "את ההרגשה העוצמתית הזו של להיות בן אדם אחראי. כמובן גם את חווית התהליך שבו אני מביאה את האנשים הנכונים ובמיוחד כשזה נעשה בקבוצה". 

אופיר: "בהתחלה מאוד פחדתי ליצור קשר, לדבר עם בן אדם שאני לא מכירה למרות שאני יודעת שהוא בן אדם טוב. כאן הייתי צריכה לצאת מאיזור הנוחות וזה היה כיף, כי הכרתי אנשים טובים שזה מה שיצר את החוויה של הביחד ובכלל החוויה הייתה שהוצאנו אנשים שמצאנו באינטרנט לחיים האמיתיים".  

- איך אתן תופסות את הפרויקט הזה כחניכות שלוקחות בו חלק? 

שיר: "עבורי הפרויקט היה מאוד משמעותי, מבחינת למצוא את האדם האדם שעושה שינויים, התהליך עצמו משמעותי וזה מרתק לראות ולחקור מה קורה בעולם". 

אופיר: "כרמל המנהלת נתנה לנו את הזכות להביא אנשים שהם עשו שינוי, שבפניהם התלמידים יוכלו לשים את הבעיות שלהם על השולחן וזה חשוב שאנחנו מביאים את האנשים הספציפיים האלו להרצאות".  

- ומה למדתן על עצמכן בפרויקט?

שיר: "למדתי שאני יכולה לעשות הכל. אני עוד מעט בת 17 ואם למשל בא לי לקבוע ריאיון עם מישהו שמישהו יבוא להרצאות אין לי את הפחד ההתחלתי, יש לי את הרזומה של עצמי והוכחה שאני יודעת לעשות את זה". 

אופיר: "למדתי על עצמי שאני יכולה לצאת מאיזור הנוחות שלי, להביא אנשים שאני מאמינה בהם בלי פחדים וזה היה מאוד עוצמתי בשבילי". 

 למרות שיש תחלופה, זה לא מבאס אתכן שהמסע לפולין בוטל?

שיר: "הביטול מאוד מבאס אותי ויותר מזה, אני חושבת שזה גם מאוד מוזר שביטלו את המסע לפולין שזה בדם של העם שלנו, כי בכל זאת גם מורשת ולא שמעתי על זה ציוץ אחד משום מקום שזה התבטל. אני גיליתי את זה רק כי אני בכיתה יא' ובשנה הזו אמורים לטוס. אבל זה לא מדובר כמעט בשום מקום, זה לא בתודעה ואף אחד לא שואל 'איך דבר כזה יכול לקרות שלא מוציאים את המסעות האלה?' לפחות יש את 'המסע לרוח האדם' שאנחנו עברנו ושהיה מאוד משמעותי ומעניין".

אופיר: "כמובן שמבאס, זו חוויה חשובה ועוצמתית. חשוב שבני הנוער ידעו מה היה וישמעו שוב ושוב, חשוב לזכור את השואה, להיזהר מאפליות, ותמיד להיות עם עין פקוחה, כי השואה לא התחילה ברגע, היא התחילה מאפליות, מאמירה של אסור ללכת על המדרכה או להיכנס למקומות מסויימים, אסור לשבת על הספסלים ולאט לאט היא גברה וגברה".

- אתן חושבות שאתן תעשו את המסע לפולין בשלב אחר בחיים?

שיר: "אני לא יודעת כי המסע לפולין בכיתה יא' זה משהו שתמיד יצא לפועל. אם היו מוציאים את המסע לפולין, אני חושב שהייתי מתלבטת אם לצאת אליו או לא כי זה מסע לא פשוט בכלל. כרגע אין לי את האופציה הזאת של לצאת למסע הזה, אז אני לא יודעת אם אני אעשה את זה בשלב אחר. בתוך המסגרת של התיכון היה יותר פשוט לצאת למסע הזה, אם לא דרך התיכון, לא אעשה את זה בעצמי בעתיד".

אופיר: "אני לא אעשה את המסע לפולין בגיל מאוחר יותר, כי זה יותר מסובך לתת לבני נוער בנפרד להחליט שהם רוצים לעבור משהו כזה. לכן אני מאמינה שהמסעות לפולין חשובים, כי זו אפשרות טובה לאחד אותנו רגע ולהקשיב".