פרויקט "מחוברים" פועל ב-26 יישובים ברחבי הארץ ובו מתנדבים 550 תלמידי כיתות י'-יב' מתיכוני "אורט" וכ-120 מתנדבים מטעם "הקרן לרווחת נפגעי השואה". המטרה העיקרית של הפרויקט היא להפיג את תחושת הבדידות של הניצולים שחלקם לבד לחלוטין, ניצולים שילדיהם גרים בח''ול, ניצולים שמשפחותיהם גרים רחוק או שאינם בקשר. במסגרתו, בני הנוער מקיימים עם הניצולים שמבקרים מגוון פעילויות משותפות, בין אם זה ללמד אותם על מיומנויות גלישה במחשב, פעילויות של משחקי חשיבה, פעילויות של בישול ובין השאר גם עוסקים בתיעוד סיפור חייהם של הניצולים.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• טור דעה: ממשלה חדשה, אבל איפה הנשים?!
• ד"ר טיקטוק: הרופאים הישראלים שהשתלטו על הרשתות החברתיות
• יום התודה הבינלאומי: "הזדמנות להוקיר לאנשים שעובדים קשה"

לכבוד יום הזיכרון הבינלאומי להנצחת קורבנות השואה שחל היום (ו'), משתפות לירזלוי (17), תלמידת יב' בתיכון "אורט טכניקום" גבעתיים וספיראבוקסיס (17) תלמידת יא' ורכזת "מחוברים" בתיכון "גבעת רם" בירושלים, על הניצולים שמלווים, אילו פעילויות עושות איתם בזמן הביקור ובכלליות על הקשר שנוצר ביניהם לאורך הפרויקט.

- כמה זמן אתן כבר פעילות בפרויקט 'מחוברים'?

לירז: "ל'מחוברים' נכנסתי במהלך כיתה י' וזו השנה השלישית שאני לוקחת בו חלק". 

ספיר: "לפרויקט 'מחוברים' נכנסתי בתחילת כיתה י' ואני פעילה בו כבר במשך שנה וחצי". 

- מי הניצולים שאתן מלוות? 

לירז: "אני ומתנדב נוסף מלווים את אליעזר רוזנמן שעלה לארץ בילדותו. אליעזר בעברו היה מורה לספרות, הוציא גם ספר שירים ובכלליות מדובר באדם מאוד הומני בהוויה שלו, אדם מקסים, פתוח, משכיל וחברותי". 

ספיר: "אני וחבר ששמו ליאור מלווים את רוחמה, שהיא ניצולת שואה יוצאת מרוקו וזהו סיפור שבעצם פחות מסופר מסיפוריהם של יוצאי אירופה. אספר שרוחמה היא אישה מאוד שמחה, חמה וממש מחוברת אלינו".  

 - כמה פעמים אתן מבקרות אותם? 

לירז: "בדרך כלל אנחנו מבקרים את אליעזר פעם בשבוע, כשאנחנו מתאמים את המפגש לפי מה שנוח לו ואנחנו גם מתקשרים לשאול לשלומו". 

ספיר: "אני נוהגת לבקר את רוחמה פעם בשבוע. בנוסף לזה, אני משוחחת איתה בטלפון לפחות פעם אחת במהלך השבוע ומשתדלת גם ביום שישי".   

- איך הם מרגישים כשאתן מגיעות אליהם לביקור? 

לירז: "הביקור שלנו משמח מאוד את אליעזר, שבעצמו אומר כי מאוד מעריך את זה שאנחנו באים. בסיום אחד הביקורים למשל, אליעזר אמר שהוא נהנה להעביר איתנו את הזמן ושהוא גם לומד המון מאיתנו".  

ספיר: "רוחמה מאוד מתרגשת בכל ביקור מחדש והיא תמיד אומרת שאנחנו כמו הנכדים שלה, בעיקר אחרי שהילד המאומץ שלה נפטר. בעלה של רוחמה הלך השנה לעולמו והיום היא נמצאת לבד בבית עם המטפלת שלה, אז כשמגיעים אליה אנחנו מפיגים את תחושת הבדידות שלה, מדברים איתה, צוחקים איתה ובעיקר עושים לה כיף ושמח".  

- ואיך אתן מרגישות כשאתן מגיעות לבקר אותם? 

לירז: "כשהגעתי לעולם, סבא וסבתא שלי כבר הלכו לעולמם. לכן, המפגשים עם אליעזר מאוד מרגשים אותי, כי בעצם לא חוויתי קשר עם אדם מבוגר. אני ממש נהנית מהמפגשים עם אליעזר ומכל מפגש אנו לומדים דברים חדשים, יוצאים עם תובנות ורק מהחמש דקות הראשונות שלנו איתו אנחנו כבר בהיי״. 

ספיר: "בכל פעם שאנחנו באים, רוחמה תמיד פותחת את הדלת מחבקת אותנו ומציעה לנו לאכול ולשתות. סבתא שלי כבר לא הייתה בחיים כשנולדתי ובכל ביקור, אני מרגישה שרוחמה מתייחסת אלי כמו הסבתא שלא הייתה לי". 

- אילו פעילויות אתן עושות איתם? 

לירז: "האמת היא שאנו בעיקר משוחחים עם אליעזר. אנחנו מאוד פתוחים אחד עם השני, כל אחד מאיתנו משתף במה שעובר עליו ביום-יום ובכל מפגש, אנחנו מנסים להתמקד בנושא ספציפי שמעניין לשיחה. למשל, ישנם פעמים שאליעזר מקריא לנו את השירים שכתב, מספר לנו על הרקע שלהם ואחר כך אנחנו מביעים את דעתנו המלאה". 

ספיר: "כשאני וליאור מגיעים לבקר את רוחמה, אנחנו בדרך כלל מלמדים אותה להשתמש באמצעים טכנולוגיים. בהתחלה הבאנו לה מחשב שאליו פחות התחברה, אז הבאנו לה סמאטרפון, לימדנו אותה לגלוש והיא דווקא אהבה את הווטצאפ ואת הטיקטוק שהורדנו לה. כמו שאנחנו מלמדים אותה דברים, גם רוחמה מלמדת אותנו לדוגמה מתכונים, על ספרים שהיא קראה ובאופן כללי, בביקורים שלנו היא שואלת איך הולך לנו בלימודים, איך עוברים המבחנים ומאוד מתעניינת בנו".

- תארו לנו את הקשר שנרקם ביניכם 

לירז: "תשמע, מדובר בקשר של שנתיים וחצי בהן אני נפגשת עם אליעזר, גם בתקופות שהן די עמוסות. מאוד משמח אותי הקשר שנוצר בינינו, כיף לי לשתף אותו בדברים שעוברים עליי ולשמוע גם מה עובר עליו. הקשר שלי עם אליעזר הוא ממש כמו הקשר עם חברות שלי אותן אני משתפת בכל דבר". 

ספיר: "הקשר שנוצר בינינו לבין רוחמה מאוד עמוק, משפחתי ואנחנו תמיד שם בשבילה, בייחוד עם הקושי שעברה לאחר שבעלה נפטר. נכנסתי לפרויקט מתוך בחירה שלי ללא קשר למחויבות האישית, כי במסגרתו אני מדריכה בתנועת נוער ו-'מחוברים' זה מקום שלגמרי רציתי להיות בו. בתור רכזת 'מחוברים' הצעירה בתיכון שאני לומדת בו, אני שומעת מתלמידים שהמפגשים רק נתנו להם את הרצון להמשיך להיפגש איתם ועל הקשר המיוחד שנוצר ביניהם". 

- איך אפשר למנוע את תחושת הבדידות של הניצולים?

לירז: לדעתי, היום יש יותר דיונים סביב הנושא מאשר מעשים. בעיניי כל אחד צריך לפעול מיוזמתו, לעשות מאמצים להגיע לאותם הניצולים ובטוחה שגם יש אדם שאנו מכירים ויודע עליהם. אני לדוגמה בהתנדבות אחרת שהייתי בה, ביררתי עם עיריית גבעתיים אם ישנם אנשים כאלה שזקוקים לעזרה, קיבלתי את מספרי הטלפון שלהם ואכן התקשרתי אליהם אחד אחד. בסופו של דבר, הפתרון הטוב ביותר להפגת בדידותם של הניצולים הוא אהבה, שזהו הבסיס של המפגשים ביני לבין אליעזר". 

ספיר: אני חושבת שפרויקט 'מחוברים' עונה במדויק על הנושא הזה. לדעתי, כלל לא מסובך למצוא ניצולי שואה שצריכים עזרה וישנם הרבה פרויקטים שמכוונים לזה. גם אם מישהו מכיר בעצמו אדם מבוגר שצריך עזרה ומתקשה ללכת לדוגמה, שיברר אם צריך ללכת במקומו לסופר או לבית המרקחת ופשוט לסייע לו ככל האפשר".   

 - מה המסר שאתן רוצות להעביר ביום החשוב הזה? 

לירז: "המסר שאני מעבירה הוא שמעשה שנראה בעינינו קטן, מהווה עבור אחרים עולם ומלואו. לפני שהכרתי את אליעזר, נטלתי חלק בהתנדבויות אחרות ולא הרגשתי שאני תורמת מספיק. כשהתחילו המפגשים עם אליעזר, הבנתי איזו משמעות יש לחיים שלי, שיש לי את היכולת להפיץ אור לכן אני אומרת, כל דבר סמלי שאתם עושים עבור אדם אחר יכול לעשות לו את היום".  

ספיר: "כרכזת 'מחוברים' אני מסתובבת בכיתות אחרות כדי לגייס תלמידים לפרויקט, כי בעיניי יש ערך לכך שישמעו את סיפור השואה ממקור ראשון. אחרי הכל, בקרוב לא יהיו אנשים שיספרו את הסיפור הזה וצריך להיות בשבילם, במיוחד שהם אלו שנלחמו על המדינה שלנו".