אמש (ג') נערך טקס הדלקת המשואות המסורתי בהר הרצל שבירושלים ובו זכו 14 אזרחי ישראל להדליק את 12 המשואות המסורתיות. אבל, בנוסף לאותם מדליקי המשואות, יש לא מעט בני נוער פורצי דרך שפועלים למען החברה והקהילה, במיוחד בימים אלו, מעוררים השראה ומהווים מודל לחיקוי. לרגל חגיגות ה-75 למדינה, בחרנו ב-12 בני נוער שהכי מגיע להם להשיא משואה ולתפארת מדינת ישראל!

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• מציינים 125: מהו הקונגרס הציוני ואיך הוא קשור לנוער?
• הישרדות אמיתית: עדותו של גדעון לוטן בהנחיית סהר כהן
• המסע שלי לפולין: "לא רק כעס ותסכול, גם גאווה"

שניאור שמח, בן 16 מאור יהודה

את שניאור כולנו הכרנו השנה כשפרץ אל חיינו בסערה בעונה האחרונה של "נינג'ה ישראל" (קשת 12). כשהוא בן 16 בלבד, הצליח שניאור להפתיע את כולם על מסלול המכשולים המדובר והקשוח פעם אחר פעם. כמה מוצלח? הוא המתמודד הצעיר ביותר שהעפיל לגמר הנינג'ה - ועל הדרך ניצח כמה מתמודדים וותיקים, מבוגרים ומנוסים ממנו בהרבה.

את העונה הוא סיים בהגעה אל היעד עליו חלם - לסיים את המידוריאמה והוא אכן עשה זאת ב-29 שניות בלבד. אומנם הוא לא הפך לנינג׳ה העולמי, אך סיים במקום השני והמכובד ועם לא מעט הערצה מצד הקהל על ההישג המטורף הזה. שניאור גדל במשפחה חרדית ואף למד בישיבה, אך הנער הצעיר החליט על תפנית בחייו - הוא עזב את הדת והתמקד בעולם הספורט שהיווה עבורו כיעד עיקרי. הוא הפך למודל לחיקוי עבור נערים אחרים המגיעים מרקע דומה ולא רק - הוא משמש השראה ללא מעט בני נוער עם שאיפות וחלומות.

"בתור ילד, היה לי בעצם חלום וזה היה להגיע לתכנית הזאת, להגיע להישג הניצחון ולקבל את תואר הנינג׳ה. הייתה לי מטרה מול העיניים והייתי נעול עליה במאה אחוז, לא ראיתי שום דבר מעבר , חוץ מאת המטרה הזאת. וויתרתי על המון דברים ביומיום שלי כדי להגיע למטרה. עשיתי הכל למען המטרה, עבדתי מאוד קשה והגעתי אליה. למרות הגיל וכל הקשיים שאומרים שזה לא הגיוני ולא אפשרי לעשות את זה עם הנתונים שבאתי איתם, עדיין הצלחתי לעשות את זה. אומנם לא ניצחתי, אבל השגתי את המטרה שלי ומכאן אני רוצה להעביר מסר לכל בני הנוער - תאמינו בחלומות שלכם, לא משנה מה אומרים לכם, גם אם זה נראה לכם לא אפשרי, אם אתם קטנים או גדולים מדי בשביל החלום שלכם או אם אתם צריכים לעשות שינוי מוגזם בשביל המטרות שלכם ולהתאמץ בצורה מוגזמת בשביל להגיע אל המטרות שלכם - לא לפחד לעשות את זה, כי בסוף זה ישתלם, כמו כל עבודה קשה".

הדר פרידמן, בת 17 מפתח תקווה

פרידמן מתעמלת אומנותית מגיל שבע וכיום היא מתעמלת במסגרת מועדון מכבי פתח תקווה. למרות גילה הצעיר, היא זכתה להישגים רבים ומכובדים בתחום, ביניהם ארבע מדליות זהב בגרנד פרי2021 בקטגוריית ג'וניור ופעמיים סגנית אלופת ישראל בקטגוריית ג'וניור, שתי מדליות ארד בגביע העולם בבאקו 2022 (קרב רב + חישוקים) ושתי מדליות זהב בתרגיל המשולב (סרטים וכדורים) ובגמר החישוקים בגביע העולם ביוון 2022 בקטגוריית סניור קבוצתי.

"החלום הכי גדול שלי הוא להגיע לאולימפיאדת פריז 2024 ולייצג את ישראל בתחרות בהכי כבוד שאפשר", שיתפה אותנו פרידמן בשנה שעברה. "עם כל השנים שאני עובדת אני מרגישה שהאולימפיאדה היא המטרה מספר אחת שלי בכל הקשור להתעמלות אומנותית, זאת בעצם המטרה הכי עליונה וחשובה שיש. כל ההצלחות שהיו בדרך הן בהחלט פלוס נוסף והן היו מאוד כיפיות, אבל האולימפיאדה היא נקודת השיא בהתעמלות". 

אמיל זיאדה, בן 17 מרמלה

תלמיד כיתה י"ב בתיכון מדעים לוד וחניך "נטע רמלה" של עמותת "תפוח" כבר שש שנים. אמיל הוא אחד החניכים המובילים בארגון, השתתף בפרויקטים רבים וביניהם פרויקט אורח חיים דיגיטלי, במהלכו ניהל צוות חניכים שהנגישו אפליקציות לקשישים בעירו על ידי שוטטות במרחב העירוני ואיתור קשישים הזקוקים לעזרה.

"יום אחד הגיעה ההצתה של אש היזמות, בכך שקלטתי שיש אנשים ברמלה שהרגשתי כאילו הם חיים בשדה קרב מתמשך ואני לא מדבר על שדה קרב שאנחנו מדמיינים, אני מדבר על שדה הקרב שבו הטכנולוגיה שולטת. אני מדבר על אלה שלא בקיאים בהתפתחות הטכנולוגית היומיומית המקלה על כולנו בחיים בעולם הזה", מספר לנו אמיל.

"החלטתי לא להישאר אדיש למצב והתעוררה בי רוח יזמית ורצון עז לעשות משהו בנדון. הצלחתי לרתום 15 חניכים מנטע ואיתם הוצאתי לפועל בתמיכה מלאה של עמותת תפוח, עמותה שמטרתה ליצור שוויון דיגיטלי את הפרויקט הנקרא ׳רמלה דיגיטלית׳. במהלך הפרויקט הקמנו עמדות פופ-אפ במקומות ציבוריים בין אם זה בקניון, במרכזי מסחר ואפילו בשוק. מעבר לכך, ערכנו מפגשי זום עם מבוגרים על מנת ללמד אותם איך לתקשר עם המשפחה אפילו כשהם בבית".

 נועה צור, בת 17 מכפר סבא

נועה החלה את תחביב הכתיבה שלה כבר בגיל 13, לאחר שקראה את סדרת הספרים "שבעת הפלאים" של פיטר לרנג'ס והתאהבה. הנערה הישראלית יצרה קשר עם הסופר המצליח במייל והחלה לחקור אודות כתיבתו והדמויות שיצר. בעקבות הספרים ולאור חיבתה לקריאה וכתיבה, החלה לכתוב בעצמה ספר, כאמור - כשהיא בת 13 בלבד. בשנה האחרונה, כשהיא כבר בת 17 ולאחר עבודה רבה עליו, שחררה צור את ספר הבכורה שלה, "דלתות נסתרות". בעידן הנוכחי, כשהכל עובר לדיגיטל וצריכת המסכים של בני הנוער רק עולה ועולה, נועה מהווה דוגמא ומוכיחה שהדור של היום לגמרי מוכשר ועדיין רוצה וצריך לקרוא את המילה הכתובה.

"כמי שאוהבת לקרוא, שמתי לב שכמעט כל ספרי הנוער בז'אנר פנטזיה, מתח, הרפתקאות שקראתי היו מתורגמים ולא היה קל לעקוב ולהזדהות עם שמות ודמויות לועזיים. החלטתי שבכתיבה שלי אביא את הנוער הישראלי לידי ביטוי עם השמות, התרבות וההווי הישראלי.
כשסיימתי את כתב היד בגיל 17, ידעתי שאני רוצה לשתף את הסיפור שלי עם אחרים. אמנם קיבלתי תגובות חיוביות ועידוד מהסביבה הקרובה, אך כמובן שהיו מי שטענו שאני צעירה מידיי ושכדאי לחכות כמה שנים: שהחשיפה מוקדמת מידיי, ושהתהליך מורכב מידיי בשביל נערה. אך אני חושבת שמה שדרבן אותי להוציא את הספר הוא דווקא גילי הצעיר, כדי להוכיח שגיל לא מהווה מכשול" מספרת נועה.

"אני יודעת שיש היום קהילה גדולה של בני נוער, שגם אם לא באופן מוצהר או גלוי, כותבים ויוצרים. מחלקם אני מקבלת לא מעט פניות אוהדות ובקשות לקבלת טיפים. להם חשוב לי להעביר את המסר שעבודה קשה משתלמת. שהגשמת חלומות מתחילה בנו. אני בטוחה שאם אני הצלחתי להגשים את החלום- עוד נערים ונערות יכולים ויכולות".

רן שי, 18 מבאר שבע

בשנה האחרונה מכהן רן כיושב ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית, וכבר בגילו הצעיר מצליח להשפיע על מערכת החינוך ולהוביל כמה מהלכים חשובים ומעוררי השראה במיוחד. הוא מוביל את התלמידים בישראל ודואג לשמש כפנים שלהם וכמי שדואג לזכויותיהם ולעתידם. רק בשנה האחרונה היה אחראי על המאבק לפתיחת שנת הלימודים ולהסכם שכר למורי חטיבות הביניים והיסודי, רן נפגש עם ראש הממשלה בשם המועצה והנוער והצליח לפתוח את שנת הלימודים בזמן ולמנוע פגיעה בתלמידים וביציבות שלהם.

בנוסף, רן נלחם והצליח להחזיר עם המועצה את המסעות לפולין, זאת לאחר שלוש שנים של מאבק עיקש ושל שיתוף פעולה עם משרד החינוך, משרד החוץ, ראש הממשלה וממשלת פולין. בנוסף, יצאה משלחת הנוער הממלכתית הראשונה רק בשבוע שעבר למצעד החיים ולמסע בן שבוע.

גם בגזרת הבגרויו הוא עמל על שינוי - יחד עם משרד החינוך הצליחה המועצה בראשותו ליצור התאמות חדשות בבגרויות במתמטיקה שיסייעו לתלמידים לפצות על תקופת הקורונה שפגעה בהקניית היכולות והמיומנויות של התלמידים. כמו כן, דאג לקדם רפורמה חדשה בבגרויות המכניסה הקניית מיומנויות והעמקה ערכית באופן שוטף לכל תלמידי התיכונים.

סתיו אלה, בת 18 ממושב אליאב

סתיו משמשת ככתבת באתר שלנו, אחראית על עשרות כתבות מגזין בשנה האחרונה ופעילה רבות בכל הנעשה ב"פרוגי" ובנושאים הרלוונטים לבני הנוער. אבל לא רק, היא מתמחה בהתנדבות בכנסת ישראל, במסגרתה היא נמצאת בלשכה של חברת כנסת, מתנסה בעבודה פרלמנטרית, מנהלת את הטיקטוק של מפלגת יש עתיד ואפילו התנסתה בהגשת הצעות חוק ניירות עמדה ועוד.

במקביל לעשייה הפוליטית שלה, סתיו גם מנהלת את מערך הדיגיטל של עמותת "בנות אלטרנטיבה", קבוצת לחץ א-מפלגתית שפועלת כדי לקדם מציאות שיוויונית יותר בשביל כל אישה, במסגרתה סתיו מנהלת את כלל הרשתות של הארגון, מייצגת את הארגון בוועדות בכנסת, ראיונות בטלוויזיה ונאומים בבמות מרכזיות. "חשוב לי להשפיע ולשנות, אפשר לייצר שינוי כבר מגיל צעיר לא צריך לחכות כדי לגדול כדי לשנות מציאות" אומרת סתיו.

ניקיטה מירקין, בן 15 מראשון לציון

ניקיטה החל להתאמן בקפיצה במוט לפני כחמש שנים, כשבא להתנסות והתאהב בענף. מאז הוא מתאמן חמש פעמים בשבוע, כשכל אימון באורך של שעתיים-שעתיים וחצי ולפני כשנה אפילו זכה בתור אלוף הארץ עד גיל 16 בקפיצה במוט.

ניקיטה מתאמן חד עם המאמנים חי כהן, מאמן נבחרת בית הספר בראשון וקוסטה סמיונוב, המתמחה בקפיצה במוט ומבחינתו התחרות היא האירוע הכי חשוב בית הספר בו לומד. "אנחנו שישה בנים בנבחרת. כל אחד עשה את הכי טוב שלו. "כשחזרנו לבית הספר המורים והחברים אמרו כל הכבוד. כיף להרגיש שמעריכים את העבודה הקשה" והשנה יטוס ניק יחד עם הנבחרת לייצג את ישראל באליפות העולם בטורקיה בפעם הראשונה.

את חייו האישיים, הלימודיים והספורטיביים משלב בעזרת הרבה משמעת וניצול זמן נכון: "קשה לשלב את הלימודים אבל אם רוצים תמיד אפשר למצוא דרך לעשות את זה. באוטובוסים אפשר לעשות שיעורים. יש אימון ישר אחרי בית הספר, אחרי האימון אפשר לעשות שיעורים, בערב. עם חברים אני נפגש בעיקר בסופי שבוע".

 הדס שלומי, בת 17.5 מעפולה עילית

הדס מגיעה מרקע סוציו אקונומי מורכב. מגיל 14 היא חיה לבדה מחוץ לבית הוריה ברשות עצמה ונדרשת לקיים את עצמה כלכלית, ובגיל 16 וחצי כבר סיימה בגרויות. תוך כדי היא הקימה מיזם מהפכני שעוסק בחדרה אקלימית, בהיותה צמחונית עוד מגיל 6, ושבגיל 8 זכתה לכיסא של כבוד בוועדה להגנת הסביבה של עיר מגוריה עפולה, ושבגיל 11 הגיעה להשתתף בדיון של וועדת הכלכלה של הכנסת. שם היא הבינה שאם היא כאזרחית לא תיקח את הגורל בידיים אז ספק אם מקבלי ההחלטה יעשו זאת. בין השאר גם זכתה להיפגש עם יאיר לפיד, ולמרות המעמד החגיגי להטיח בפניו מול כולם ביקורת חריפה על תפקודו בנושא האקלים וההסכם מול קצא"א.

במסגרת הפרויקט שהיא נדרשת להקים כשגרירת LEAD, הדס מתוך הרקע האישי שלה יזמה פרויקט מקביל נוסף שנותן מענה לבעיה שברגע שנערות בסיכון שחיות לבדן מגיעות לגיל 18 והופכות לבגירות, אז המערכת ושירותי הרווחה ברגע אחד נוטשים אותן והן נותרות עם בעיותיהן המורכבות לבדן בעולם. כך היא בנתה מערך שלם של ליווי ותמיכה ברבדים מגוונים בצעירות כאלו שעברו את גיל 18, כשהיא כנערה תיכוניסטית מסייעת ומלווה לבגירות בנות 20. במקביל לעשייה שלה, בגיל 16 נבחרה ע"י גלובס לרשימה היוקרתית של ה-40 מבטיחים בישראל של under40 (לצד נבחרים אחרים בגילאי ה-30 לחייהם).

שני זכאי, בת 17 מחולון, כיתה יא'.

לצד היותה תלמידת כיתה י"א, שני זכאי גם בעלת תואר אלופת ישראל לקדטיות בריצת 200 מטר, 400 מטר ו400 מטר משוכות. אבל לא רק, שני גם זכתה במקום שני בקטגוריית הבוגרות לריצת 40 מטר ועלתה לפודיום. בגמר האתלטיקה הארצי של התאחדות הספורט לבתי הספר בפברואר האחרון, זכתה מקום ראשון בריצת 300 מטור משוכות, מקום שני בקפיצה לרוחק והובילה את נבחרת השליחים למקום הראשון. שני חצתה את גבולות ישראל והגיעה לחצי גמר אליפות אירופה לקדטים ולגמר הפסטיבל האולימפי בקדטים. 

שני מספרת שמגיל צעיר מאוד אהבה ספורט. ביסודי שיחקה כדורסל במשך 4 שנים, ולאחר הפרישה היה לה קשה בלי הספורט. היא המשיכה למגמת אתלטיקה בבית ספרה ומשם הכל התחיל: "הייתי חייבת למצוא לעצמי תעסוקה ושמעתי שנותנים למי שב'הפועל חולון' להתאמן. התלהבתי אז נרשמתי לנבחרת של ריצות ארוכות עם חברה , ועם הזמן ממש השתפרתי." המאמן שלה דאז, שמאמן אותה עד היום, ראה בה פוטנציאל בספרינט. הוא לקח אותה לריצות 400 ספרניט ארוך ושם החלה לפרוץ גבולות . היא מתאמנת באתלטיקה בין 5 ל6 פעמים בשבוע. "קשה לשלב עם הבגרויות והלימודים. מצד אחד את רוצה להצליח בלימודים והשילוב מאוד מקשה אבל זו עבודה קשה, התמדה ונחישות."

שהם זאבי, בן 18 מרמת גן

שהם הקים את "דפנה", במסגרת ארגון LEAD, מיזם למפגשי חברה שוויוניים והפגת הבדידות בהשתתפות נוער ומבוגרים שעוסקים יחד בתחביביהם לזכר קרובת משפחתו שנפטרה בקורונה. "דפנה היתה אישה ססגונית וצבעונית ללא בן זוג וילדים, שגידלה את אמי. היא תמיד האמינה שלא כיף לחיות אם אנחנו לא עושים מה שאנחנו לא אוהבים, ושתעשי רק מה שאת אוהבת - שיעשה לך טוב. באמצע משבר ה-40 שלה למשל, התפטרה ועזבה לשנה לטייל ארה"ב וחזרה עם ראסטות בתקופה שזה היה נדיר, ובמקום לשוב לעבודתה בבנק החלה ליצור תכשיטים ולעסוק בצורפות. בגיל צעיר יחסית דפנה חטפה אירוע מוחי, שהשפיעה על היכולת שלה להיות עצמאית ובהתאם רוב המסגרות החברתיות שלה התפוגגו ונותרה לבדה ללא משפחה גרעינית".

בתקופת הקורונה דפנה נפטרה ושהם צפה בכתבות על המבוגרים שנותרו בסגר בבדידותם, ומשם החל להתנדב במרכז יום לקשיש והבחין עד כמה ביקוריו משמחים אותם. כך קם הפרויקט שלו שקרוי ע"ש דפנה ז"ל, שמטרתו להוות מסגרת חברתית שבה נוער ומבוגרים יתחברו ויפגשו יחד באופן שוויוני וללא יחסי חונך-חניך אלא על בסיס תחומי עניין, תחביבים ומה שעושה להם טוב. "המיזם הוקם במטרה שהנוער יקבל הרבה מהדפנות שמסביבנו- המבוגרים, וגם הם יוכלו לתת בחזרה. כמו גם לזכר דפנה שלא חיכתה לפרויקט ופשוט לקחה נער שהיא מכירה, כדי שהם יעשו ביחד את מה שהם אוהבים".

חייה של משפחת של ליה השתנו כשסבתה חלתה ב-ALS. בעקבות המצב, ליה ייסדה את עמותת "בשבילה" במסגרת ארגון LEAD, המוציאה טיולים לאנשים עם מוגבליות בעזרת כיסאות יחודיים הנקראים "טראקרים" וקבוצת מתנדבים גדולה המסייעת לבעלי המוגבלויות להתקדם במסלול גם אם אינו מונגש לה. כך הצליחה ליצור חיבור בין מי שלא יכול להגיע ולחוות את הטבע אל מחוזות חדשים. "את העמותה הקמתי לזכר סבתא שלי, יהודית שאהבה טבע ומשפחה, והרגשתי מחויבות להמשיך את דרכה ואת הטוּב שלה- העמותה סיפקה מענה כבר ללמעלה מ200 אנשים- מתנדבים ומטיילים, והערכים המובילים אותה הם שוויון ושותפות" מספרת ליה.

פרויקט "בשבילה" נע ממקום למקום - בכל טיול המסלול משתנה. לכל טיול מגיעים בין שמונה לעשרה מטיילים שיושבים בכיסאות ואותם מלווים מתנדבים בגילאים 16 ומעלה - חלקם תלמידים וחלקם מבוגרים ששמעו על הפרויקט דרך הרשתות החברתיות והצטרפו. בנוסף לכך, לרוב המטיילים מגיעים יחד עם בני משפחה וחברים שלוקחים חלק בחוויה. הטיולים, שנמשכים כ-6 שעות בכל פעם, יוצאים לפועל אחת לחודש כאשר השאיפה היא לגדול ולהתרחב. בתחילת כל טיול נפגשים יחד כל המשתתפים ועוברים תדרוך בטיחות בו המתנדבים לומדים כיצד ללוות את המטיילים ומשם יוצאים לדרך. מהות הפעילות היא הענקת תחושת מסוגלות למטיילים והטיולים מהווים בעבורם חוויה של כמה שעות בה ניתן להתנתק מהמציאות ולשכוח מהמגבלה.

עומר בן אלחנן, 17, ת"א-יפו

עומר מכהן כיושב ראש מועצת התלמידים והנוער של תל אביב-יפו, ראש מאבק הנוער למען הדמוקרטיה. בשנה האחרונה לצד העשייה השוטפת במועצה (בתחומי התחבורה, החינוך, התעסוקה, התרבות ועוד) הקים יחד עם שותפו, אדם אלרועי, את מאבק הנוער למען הדמוקרטיה, הוא ארגון הנוער הראשון והגדול ביותר מבין ארגוני המאבק להצלת הדמוקרטיה בישראל, שפעל להכניס את הנוער אל תוך חוגי המאבק ולהנגיש את המידע הרלוונטי בעניין ההפיכה המשטרית שמתרחשת, כמו גם לרתום את הנוער לפעולות שונות ומורכבות יותר בתוך המאבק.

"אנחנו הנוער - דור העתיד של המדינה! אין לנו את הזכות להיות שאננים לגבי מה שקורה בה, בטח לא בימים כמו אלה בהם גורלה של המדינה מונח על כף המאזניים בליבה של מחלוקת עצומה על זהותה של המדינה. אנחנו חייבים לעמוד יחד עם שאר העם ולהתנגד להפיכה של המדינה שלנו לדיקטטורה חשוכה ולשמור על המדינה שלנו יהודית ודמוקרטית וליברלית, בה יש שוויון לכולם ואת החופש לחיות את חייהם לפי רצונם. אנחנו חייבים להצטרף למאבק ולהתנגד להפיכה, כי ההשלכות יהיו בעיקר על העתיד שלנו כמבוגרים במדינה".