מורן זר קצנשטיין, אמא לשלושה ומייסדת עמותת "בונות אלטרנטיבה", בעבר הייתה בתפקיד מבצעי בשב״כ וניהלה מותגים של חברות גדולות בעולם. לפני שלוש וחצי שנים הקימה מורן את"בונות אלטרנטיבה" בעקבות אונס הנערה באילת. מורן הבינה שהיא לא יכולה להסתפק בעוד פוסט זועם בפייסבוק, והתנועה ארגנה הפגנות ב-30 מוקדים ברחבי הארץ ועצרת מרכזית בכיכר רבין.

אלה, תלמידת כיתה י"ב מתל אביב, מרחיבה רובוטיקה ואמנות ואוהבת לטפס. אלה היא אחת מתוך חמש המובילות של תא הנערות של עמותת ״בונות אלטרנטיבה״.

מה זה אומר להיות משפיעה?

מורן: "מבחינתי הדרך הכי משמעותית להיות משפיעה היא בקידום ועזרה לנשים אחרות ביצירת האימפקט, לקדם את הרעיונות שלהן. העובדה שאני יכולה לעזור לנשים אחרות לקדם אותן ואת היוזמות שלהן. מבחינתי זו השפעה".

תמיד ידעתן שאתן פמניסטיות?

מורן: "כן, והאמת שגם אף פעם לא היה לי אישיו עם זה. אני שומעת הרבה פעמים מנשים שהיו שלבים בחיים שלהן, שהן לא קראו לעצמן פמניסטיות כי חששו מהתגובות של הסביבה. אבל כבר בגיל 7 כשקראתי בברכות השחר שגבר קורא: 'ברוך שלא עשני אישה', זה עצבן אותי והבהיר לי איפה אני עומדת".

אלה: "אמא שלי היא עורכת דין בענייני עבודה, היא עובדת בעיקר בדברים שקשורים למגדר. למדתי ממנה המון, לא נראה לי שהייתה לי אופציה אחרת חוץ מלהיות פמיניסטית".

נערה שקוראת את זה, היא לא ממש יודעת איך ומאיפה להתחיל, איזה טיפים יש לכן בשבילה?

אלה: "אני מאוד ממליצה להיכנס לעולם הזה, להבין מה זה פמיניזם. זה נותן לך ללמוד המון על עצמך ולהתקדם בחיים. הייתי אומרת שלהתחיל בלצרוך מדיה שבעדך. בנוסף להתחיל להעלות בעיות מול חברות - בעיות כמו דימוי גוף לא טוב, אם מישהו מציק לך, אם מישהו לא נחמד אליך בלי סיבה. לחברות באמת יש את הפוטנציאל להיות המקום הכי בטוח. הדבר האחרון זה להתחיל להתבונן ולשאול שאלות, פשוט לשים יותר לב להתייחסות לנשים, ומה הבעיות שעולות". 

מורן: "לא צריך לחשוב ישר, איך אני עושה הפגנה ומוציאה אלפי נשים לרחוב, אלא מה הצעד הקטן שאני עושה כדי לקדם את מה שחשוב לי, הצעד הקטן יכול להיות להקים קבוצת ווצאפ, או להצטרף לאחת קיימת שמקדמת את מה שחשוב לי כמו תא הנערות של 'בונות'. עצם זה שתהיי חלק מהשיח, שתדברי על מה בוער ומפריע לך עשית מעשה אקטביסטי, ומשם תמשיכי ותצטרפי לפרויקט שכבר קורה והתקדמת עוד, ואז את ממש יכולה להרים פרויקט או יוזמה שתפתור/תקדם את מה שחשוב לך, וכבר תצליחי לסחוף בנות אחרות אחרייך. השיעור הכי חשוב בעיניי שנשים ונערות מקבלות מבונות שיש מה לעשות, הן רואות משהו שמפריע להן והן יודעות שיש להן גב לפעול כדי לתקן את זה".

האם יש הגדרה אחת להיות פמיניסטית?

אלה: "מבחינתי זה להאמין שהמגדר של אנשים לא אמור להגביל אותם, והאמת שאני לא רואה בעין טובה את מי שלא מסכימה איתי. כל הקטע של שוויון הוא רק כלי לדעתי, ולא מטרה. מבחינתי הבעיות הגדולות שפמיניזם צריך לפתור היום אלו בכלל הבעיות של גברים תחת הפטריארכיה. הם הולכים לכלא יותר, נרצחים יותר, רוצחים יותר, ופוגעים בעצמם יותר - הרבה יותר מנשים".

מורן: "בסוף פמניסטית זה מי שמאמינה בשיוויון. זה לא גברים טובים יותר וגם לא נשים יותר טובות. זה פשוט שיוויון הזדמנויות. זה לא אומר שגברים ונשים זה אותו דבר, אבל לכולנו מגיעה הזדמנות שווה ואת הזכות לבחור איך לנהל ולחיות את החיים שלנו".

האם היום, בשיח שמקדם ומכבד נשים לאחר השינויים החברתיים, יש מקום לאירועים כמו "יום האישה" ו"שבוע הנערה" שבעצם 'מחריגים' את הנשים? האם זה לא בכלל מגדיל את הפער?

מורן: "האמת שהייתי שמחה להגיד שלא צריך את הימים האלה, אבל בעיניי הימים האלה צריכים להפוך להיות ימים של מאבק, לא יום של חגיגות וקודי קופון. במיוחד לאור השנה האחרונה, והחוקים שניסו או שעברו כאן. רק שבוע שעבר נדחתה הצעת חוק שנוגעת לתיקון חשוב בזכויות נשים בחופשת הלידה. המטרה שלי שביום הנשים ובשבוע הנערה, נחבר עוד נערות ונשים לעשייה שלנו ושכמה שיותר יבינו את המשמעות האמיתית של התאריכים האלו. הראיון הזה הוא דוגמא מעולה לזה, מי שקוראת את זה יש לך הזדמנות להצטרף אלינו לעשייה החשובה והקריטית".

אלה: "בטח שיש, יש המון אנשים שמנסים לקחת אחורה את כל מה שהפמיניזם עשה. זה לא יום כיף, הוא אפילו בדרך כלל משעמם, אבל הימים האלו מספקים זמן שבו בתי ספר ומקומות עבודה מוכנים לשבת ולהקשיב לגבי מה עוד צריך לעשות, ומה כבר נעשה. אני לא הכי מתלהבת מהימים האלו, אבל אני מבינה שיש להם מקום ועדיין צריך אותם".

איזה מסר אתן מעבירות לנערות?

מורן: "זה אף פעם לא קל להיות נערה, אבל במציאות היום זה אפילו יותר קשה. הרשתות החברתיות שנכנסו לתמונה ולכל מקום, אין איך להתנתק גם אחרי שבית ספר מסתיים. אני לא הייתי ילדה מקובלת, לא היה לי טוב בבית ספר אבל ברגע שהיייתי חוזרת הביתה זהו יכולתי לשקוע בטלוויזיה או להיות עם חברות מחוגים אחרים. עכשיו זה מרגיש לי הרבה יותר קשה להיות נערה לא מקובלת. כשאת חוזרת הביתה יש את הקבוצות ווצאפ, אינסטגרם, טיקטוק, אין לאן לברוח. המסר שלי הוא שתמצאי לך את הסביבה שנוחה לך, שמטיבה איתך ואני באמת מאמינה שהתא שלנו יכול להיות הסביבה הזו".

אלה: "זה אולי לא רלוונטי לכולן, אבל אני רוצה להשתמש בבמה הזו כדי להגדיר, שאנחנו כנערות, בסיכון גבוה לפיתוח הפרעות אכילה ובכללי מערכת יחסים רעילה עם הגוף. חשוב לי שתדעי שלהיות רזה, אף פעם לא מוביל לזה שתאהבי את הגוף שלך יותר. מה שבאמת עוזר זה להיות עסוקה ולקבל משמעות מדברים שלא קשורים למראה".

כנערה, כמה כוח יש לנערות להשפיע?

אלה: "הייתי ממליצה להצטרף לתא הנערות של בונות, זה באמת המקום היחיד שאני מרגישה שיש לי כוח לעשות שינוי במאקרו, שאני מרגישה שאנחנו באמת מצליחות להזיז משהו, אני מחכה לכן".

מורן: "יש מלא מקום להשפיע, כמעט לכל אחת מאיתנו יש את הקול הזה בראש 'מי אני בכלל? מה אני כבר יכולה לשנות?', אני מאמינה שכל אחת מקבלת בחיים שלה כמה קלפי פעולה, אחת מקבלת הרבה חברים וקשרים, אחרת טובה ביצירת סרטונים וויראלים, למישהי נוספת יש חוש הומור או כישרון כתיבה.אז תחשבי שאת לוקחת עשר בנות ולכל אחת יש קלף פעולה אחר וייחודי, כל אחת ממכן יודעת במה היא טובה, אז תחשבי איזה דברים מדהימים תוכלו לעשות יחד.

 

גילוי נאות: כותבת הכתבה היא מנהלת תא הנערות ב"בנות אלטרנטיבה"