אמש (ג') נערך טקס הדלקת המשואות המסורתי בהר הרצל שבירושלים - השנה הטקס היה מורכב במיוחד וכלל כמות גדולה מהרגיל של מדליקי משואות, בעקבות המצב ולאור הגיבורים והאנשים שהיה צריך לתת להם את הכבוד השנה. בנוסף לאותם מדליקי המשואות ובמיוחד בימים אלו, יש לא מעט בני נוער פורצי דרך שפועלים למען החברה והקהילה, מעוררים השראה ומהווים מודל לחיקוי. לרגל חגיגות ה-76 למדינה, בחרנו ב-12 בני ובנות נוער שמגיע להם להשיא משואה לתפארת מדינת ישראל!

גילי אביאני, בת 17, קיבוץ שפיים (במקור כפר עזה)

גילי היא חניכת תנועת הצופים, גדלה בכפר עזה ומתגוררת כיום בקיבוץ שפיים. ב-7 באוקטובר, נהרג אביה, שחר אביאני ז"ל, שהיה הרבש"צ בקרב על הגנת הקיבוץ, כשלצידו נהרגו שבעה חברים נוספים. בדצמבר 2023 ארגנה גילי עם חבריה לתנועת הצופים מסע צעדה של חמישה ימים מתל אביב לירושלים. "החלטנו על הצעדה אחרי הירי בשוגג של צה"ל בשלושת החטופים. רצינו לעורר מודעות לגורל החטופים, ורצינו שהפעם מי שיעמדו במרכז הם בני הנוער. החלטנו על צעדה שבה ישתתפו כל חברי תנועת הצופים מהעוטף ושאליה יצטרפו בני נוער מכל רחבי הארץ. ההיענות הייתה מאוד גדולה, ובמשך חמישה ימים צעדנו בתנאי מזג אוויר לא פשוטים שכללו גם גשם סוחף, ובכל זאת הצטרפו אלינו מכל עבר. סיימנו את הצעדה ביום החמישי בעצרת מול משכן הכנסת שבה השתתפו 10 אלפים בני נוער שקראו לשחרור החטופים. אני מרגישה שעוררנו הרבה מאוד תהודה. הרבה מאוד משפחות הודו לנו ואמרו שאנחנו דור העתיד של מדינת ישראל".

אביאל ביטון, 17, באר שבע

בשנה הזו צברנו כל כך הרבה שנאה בעולם - ולמדנו על בשרנו כמה הסברה היא דבר הכרחי וחשוב. בשעה שאין יותר מדי גופים במדינה הדואגים לכך, האזרחים עומדים בחזית גם בפן הזה ולוקחים על עצמם את ההסברה הישראלית. בין אינספור מסבירים אפשר למצוא גם את אביאל ביטון. ביטון לקח חלק ב "Israel UniTeen", קבוצה של 14 בני ובנות נוער ישראלים יהודים, דרוזים וערבים, מכל רחבי הארץ, כולם חניכי ובוגרי יוניסטרים. "אנו קיימנו מפגשי זום עם צעירים יהודים ולא יהודים מכל רחבי העולם, המטרה הייתה לא להעביר שיעור היסטוריה על המצב בישראל. כנראה שאם נעשה זאת דעתו של אף אחד או אחת, לא תשתנה בקשר לישראל. מי שהאמין לפייק ניוז לפני הפגישה, יאמין לפייק ניוז גם אחריה ולא יעבור שום תהליך. המטרה שלנו היא לבוא ולומר המצב יותר מורכב מזה. אנחנו בעיקר שמנו דגש על רגשות, עובדות וסיפורינו האישיים. אנחנו באמת מאמינים כי רק כך אפשר להביא לשינוי תודעתי". 

אור לוי, 13, תל אביב

אור מוגדרת כ'פעילה החברתית הכי צעירה במדינת ישראל'. אור היא סוכרתית מסוג 1 ונאבקת כבר שלוש שנים למען זכויות הילדים החולים במדינת ישראל, על ידי מאבקים ופורומים עם שרי החינוך ועל ידי סדרות רשת ופרוייקטים בהשתתפות אומנים וכוכבים רבים, כאשר המטרה היא שילוב עשרות אלפי ילדים חולים במסגרות החינוך. מאז תחילת המלחמה נאבקה למען השבויים החולים בשבי חמאס, על ידי מאבק בפדרציה הבין לאומית לסוכרת שיושבים בבלגיה ואחראיים על 540 מליון סוכרתיים, כדי שהפדרציה הבין לאומית תלחץ על הצלב האדום. אור מובילה את המאבק במשך מספר חודשים מול נשיאת הצלב האדום בישראל תוך כדי הובלת ההפגנות נגדה. אור היא הילדה הראשונה שנאמה בעצרות החטופים הראשונות בפנייה לעולם על מנת לספק תרופות לשבויים החולים במיידי. בנוסף, היא נבחרה להוביל את הקמפיין השנתי של ער"ן (עזרה נפשית ראשונה) כנציגת הילדים. אם זה לא מספיק, היא פועלת יחד עם נשיא המדינה ולצד יוסף חדד ונועה תשבי כמסבירנית ישראלית.

"תהיו טובים אחד לשני, דיי לחרמות!", מבקשת אור להעביר מסר נוסף עם בחירתה אצלנו. "אנחנו גם ככה בתקופה מאתגרת. תהיו חברים אחד של השני ותתמכו זה בזה. ב-שלוש שהנים האחרונות אני פועלת למען שילוב ילדים חולים במסגרות החינוך, מגיע לילדים האלה להיות שווים ומשרד החינוך חייב להתעורר ולתקצב את שילובם. אני קוראת למדינת ישראל לפעול במיידי למען שחרור אחים שלי החטופים בשבי חמאס, לנשיאת הצלב האדום הישראלי אלסנדרה מנגון להתעורר על עצמה ולדאוג שהצלב האדום יהיה גוף ניטרלי".

עומר דיאמנט סלוצקי, 14, בנימינה

עומר הוא תלמיד כיתה ט' בתיכון עתיד כרמים בבנימינה. עומר הוא נער יוצא דופן, ערכי וכפי שציינו חבריו: "משכמו ומעלה". הוא מתנדב בעמותה המסייעת לעיוורים לרכוב על אופניים לאורך כל השנה. הוא רוכב כצמד, יחד עם העיוורים על אותו זוג אופניים ומעניק להם חוויה ספורטיבית והרבה מעבר לכך. מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל הוא התנדב במשך חודשים ארוכים, לעשות "בייביסיטר" בחינם לילדי נשות מילואים. בנוסף, הוא התנדב בבסיס צה"ל, שם תרם מהידע שלו במכניקה ובבנייה. מעבר לכך הוא מתנדב במסגרת "צופי ים". "אני מאוד אוהב לשוט על דגמים שונים של מפרשיות וכיום אני ראש צוות בניה בנבחרת ה-ftc הצעירה של בית הספר. אני אוהב לרכוב על אופניים באזור הכרמל  ובזיכרון יעקב, שם אני גר. אני מתעניין במכניקה ותמיד סקרן לדעת איך מכונות עובדות. החלום שלי הוא להמשיך לפתח את הבנתי במנגנונים מכניים, להצטרף לנבחרת ה-frc של בית ספר כרמים ואחרי השרות הצבאי להצטרף לתעשיות הביטחוניות ולעסוק בפיתוח אמצעי הגנה".

רון פודים, בן 16, חולון.

לומד בכיתה י' בבית הספר הישראלי צרפתי במקווה ישראל. ממש עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, החליט רון שלא לשבת בחיבוק ידיים ולהסתכל מהצד, הוא אסף מספר חברים שלומדים עימו בבית הספר, ויחד הגיעו להתנדב במרכז הסיוע של ארגון 'פתחון-לב ובמרכז הלוגיסטי של הארגון. במסגרת זו, רון התנדב ימים ארוכים באריזת סלי מזון וחבילות ציוד, סייע בשינוע הסיוע שהועבר ליחידות צה"ל ושטחי הכינוס ולמלונות ומרכזי המפונים. רון הגדיל לעשות והשתלב התנדבותית גם במערך הסיוע למשפחות במעגל העוני שמקבלות סיוע מדי שבוע מהארגון.

"מגיל צעיר גדלתי והתחנכתי בבית שהערך החברתי היה בו משמעותי מאוד. לכן היה ברור לי שבתקופה קשה כזו של לחימה, של מאות אלפי משפחות שנפגעו ושל אובדן כזה גדול, אני לא יכול שלא לעשות דבר. היה גם ברור לי שאני אחפש לעשות כמה שיותר דרך פעילות חברתית משפיעה, מכאן הגעתי ל'פתחון-לב' ולפעילות של הארגון. אין דבר כזה צעיר מדי או קטן מדי לעשות בשביל האחר, ואת החוזק שלנו אנחנו מגלים תוך כדי תנועה. השמחה שלי בסוף יום מאומץ הייתה שהצלחתי לגעת בעוד משפחה, בעוד חייל, להשפיע לטובה, לחבק גם אם מרחוק, ולחזק אותם לא בסיסמאות אלא בעשייה בפועל".

אלין גולן, 17, רחובות.

הזמרת והשחקנית הצעירה פועלת רבות מתחילת המלחמה כדי להקל ולשמח את המפונים מבתיהם, בני נוער מהדרום, מהצפון ומכל הארץ. גולן ביקרה את הפצועים מהמלחמה ומה-7 באוקטובר, את החטופים ששבו, התנדבה להופיע בשלל בסיסים ובמטה החטופים ועוד. לאחרונה אף שחררה שיר מיוחד בשם "אין לי מקום" שנכתב כקריאה להשבת החטופים באופן מיידי. בקליפ של השיר השתתפה מיכל לובנוב, אשתו של החטוף אלכס לובנוב, כשעוד הייתה בהריון מתקדם. בנוסף, פעלה למען אחדות בין בני הנוער ברשתות החברתיות בתקופה ואף נאמה על כך בכנס מיוחד בכנסת.

"אני נרגשת מאוד מהבחירה, הלוואי והייתי מקבלת זאת בנסיבות אחרות. זוהי התקופה הכי קשה ומורכבת למדינת ישראל, תקופה של עצב בלתי נגמר. אני חושבת שהאור שכולנו נאחזנו בו היה העם עצמו, ההון האנושי הכל כך יקר ומיוחד שיש לנו. כולם חיפשו איפה הם יכולים להועיל ולתרום, וגם אני החלטתי שאני חייבת לתת מה שאני יכולה פשוט להיות שם, לתמוך, לחבק להקשיב ולנסות לעזור ולו במעט. חייבת לשתף אתכם שהייתי בחשש גדול איך אעמוד בזה, איך אוכל לחזק בכלל אבל באתי לחזק ויצאתי מחוזקת הם נתנו לי כל כך הרבה תקווה כוח להמשיך. אז תודה לכם זה מרגש אותי מאוד, תודה. בתקווה גדולה שנדע ימים טובים יותר
ושכל 132 אחיינו ואחיותינו יחזרו כבר הביתה".

דילן דרור, 16, גן הדרום.

היוטיובר, השחקן, הזמר ויוצר התוכן האהוב הספיק כל כך הרבה עד גיל 16, וכמו אלין גם הוא דואג לשלב עשייה חברתית במסגרת הבמה שניתנה לו. לאורך פעילותו ברשת, ולצד סרטוני האקסטרים המזוהים עימו, הוא משלב נתינה לקהילה. רק השנה תרם 5,000 סופגניות לחיילים, מצרכים מוולוגים ענקיים שלו תרם לבתי תמחוי ולנזקקים (מעל חצי טון מצרכים), ובכלל בכל וולוג שנותר ממנו אופציה למארז ולתרומה (צעצועים, אוכל, תפאורה ועוד) - דרור עושה זאת. בנוסף, תרם מעל 1,000 צעצועים, משחקים והופעות שלו לפנימיות לילדים בסיכון בדרום ובמקומות נוספים בארץ. בנוסף, את ההכנסות מהקליפ לשיר המשותף עם שרק, "נופל וקם", תרם לפנימיית בית חגי. דרור אף יצא במיזמים חברתיים כמו מכירת תחפושות ב-10₪ בלבד, על מנת לאפשר גם למי שידם אינה יכולה לרכוש תחפושות במחירים מופקעים, כך גם פופ אפ של המבורגרים ב-10₪ ועוד. "להתחרות ביוקר המחייה ולהסביר שאפשר גם לקנות חכם", לדבריו. מאמצע אוקטובר, דילן אף פספס לא מעט מלימודיו (באישור כמובן), על מנת להתנדב ולהופיע מול מפונים ומשפחות שכולות בכל רחבי הארץ.

"מהוולוג השני הקפדתי לייצר תוכן שונה שיסביר לצופים שחשוב מאוד, בין כל ההנאה הפרטית שלנו, לתת גם בחזרה לקהילה ולאנשים שזקוקים לכך. אני מקשר בין גופים מסחריים לתרומה לקהילה וזה ממש קל בגלל הכח שניתן לי ברשת-עשיתי המון פעילות של נתינה גם לקהל והצופים בבית. מעבר לתוכן האקסטרימי, חשוב לי מאוד לשלב תוכן שהוא נתינה לקהילה ולאזן ביניהם. בסופו של דבר חשוב להבין שכל העם הנפלא שלנו חייב להיות מאוחד ולעזור אחד לשני ולאלו שצריכים".

שי-לי יעקב, 14, בת-ים

שי-לי הרימה יחד עם אמה (ענבל) מיזם שנקרא "מחשב לכל משפחה". כתוצאה מהקריאה של משרד החינוך והשלטון המקומי בתחילת המלחמה (בעיקר) ללמוד בזום. לא לכל משפחה היה מחשב בבית, ובכלל כשמדובר במספר ילדים אזי נוצרה בעיה קשה להרבה משפחות. שי לי ואמה הרימו את הכפפה, פנו לחברות הייטק, בנקים, גופים גדולים נוספים ופרסמו ברשתות החברתיות קול קורא לתרומות נוספות של מחשבים או חלקי מחשבים. בשיתוף עם גוף שנקרא "מגה בית" (מעבדה אנושית של מתנדבים שמתקנים מחשבים), הקימו שי לי ואמה מרכז מסירת מחשבים משומשים שחודשו והותקנו בהם כל תוכנות ללמידה שנמסרו למעוטי יכולת. שי-לי היתה אחראית לקבל רשימות פונים. כמו כן, הייתה מרכיבה סטים של מחשבים שכוללים את כל החלקים הנדרשים לטובת מסירה, ובסוף הייתה מוסרת לבאים את המחשבים והכל ללא תשלום.

יובל דרוקמן, בן 17 ממודיעין | דניאל נאור, 17, טקסס (במקור מישראל) | מירב זילפה, 18, מודיעין

שלושת הנערים הם ראשי הפרויקט 'Shinuy IL' - יובל דרוקמן (מייסד), דניאל נאור (מייסד שותף) ומירב זילפה (מייסדת שותפה). מדובר בפרויקט למלחמה בבריונות שנוסד בשנת 2021, לאחר אירוע בריונות קשה שעבר יובל, בסופו סולק מבית הספר בו למד. במהלך שלוש השנים האחרונות, חברי הפרויקט (כולם קורבנות בריונות) נפגשו ועבדו עם גורמים שונים מתחומי החינוך והפוליטיקה בארץ, במטרה לגבש את הפתרון המתאים ביותר למצוקת הבריונות במדינת ישראל, שהגיע בדמות חוק רשמי של הכנסת. 'חוק החרם', ביוזמת ח"כ קטי שטרית, שעבר לאחרונה בקריאה טרומית במליאה וזכה לתמיכת שר החינוך, מר יואב קיש, קובע כי בכל בית ספר ימנו המנהלים 'נאמני בריונות' - איש חינוך או פסיכולוג חינוכי, להם יוקצו ויואצלו סמכויות מיוחדות לטיפול במקרים. 

בנוסף, תיקבע על ידי השר תוכנית הכשרה ייעודית להתמודדות עם חרם חברתי עבור אותם נאמנים, לצד מוקד פניות ארצי שייתן מענה והכוונה לתלמידים העוברים חרם, ותלמיד שייקבע כי מתנהל/התנהל נגדו חרם חברתי - יהיה זכאי לקבלת סיוע פסיכולוגי, לפי הוראות שייקבעו. לצד העבודה על החוק, השנה עבדו במלוא המרץ על הקמת 'השדולה למאבק בתופעת הבריונות והחרם' שתתכנס בקרוב בכנסת, אליה יוזמנו אנשי חינוך ומובילי דעת קהל. 

"אנו מודים מעומק הלב לפרוגי היקרים על בחירתנו לחברות בנבחרת, זהו כבוד גדול עבורנו.
עם עליית ׳חוק החרם׳ שיזמנו לשלוש קריאות בכנסת בקרוב, ייעשה צדק אמיתי עם נפגעי הבריונות במדינת ישראל ויחולל שינוי משמעותי. אנו מודים על ההכרה הרבה לה אנו זוכים כיום, ורוצים לציין כי היא פרי של עבודה מאומצת במשך שלוש השנים האחרונות יחד עם גורמי חינוך, ממשל וחברי כנסת רבים. מאחלים חג עצמאות שמח למדינת ישראל היקרה שלנו וימים שקטים יותר לכולנו".

מייס אחסאן עאמר, 17, פקיעין

מייס היא תלמידת תיכון עתיד בפקיעין, שותפה ויוזמת, פעילה ויצרתית "עם הרבה אנרגיה", כפי שהגדירו חבריה. עוד מכיתה ד' החלה בפעילות בצופים תנועת נוער דרוזי מרכז נעורים קדאיאנא (מקשרת בין התרבויות ומנסים לפתור בעיות בחברה) והייתה חברה במועצת הנוער בכפר. בשנה שעברה התקבלה למחזור הראשון סנאבל קו זינוק למגזר הדרוזי. היא עוסקת בספורט והגיעה עם קבוצת בית הספר למקום השלישי פעמיים. השנה הייתה שותפה בהגשת יוזמות בהאקתון של רשת "עתיד" והגיעה עם חבריה למקום השני. מייס השתתפה ביוזמות רבות, בין השאר ביום הזיכרון לחללי צה"ל בתל אביב, כאשר סייעה לגייס תרומות מהתנועות עבור החיילים. כיום היא מובילה יוזמה חברתית חזקים ביחד המטרה שלה לגשר בין בתי הספר היהודים והדרוזים, ללמד יום מרוכז ביחד חמישה נושאים חשובים על המורשת הדרוזית והיהודית במטרה לגשר לעשות פעילות חברתיות ביחד. 

"אני עובדת על יוזמה במסגרת יוניסטרים ניפטי, על יוזמה לגשר בין בתי ספר יהודים ודרוזים ללמוד יום בשבוע ביחד וגם לעשות יחד פעילות חברתית, כדי להכיר מורשת אחד את השני וכדי להתחזק מבחינה לימודית, במיוחד מתמטיקה ושפות. זה יעזור לנו להתגבר על הפחד והחרדות מהמלחמה וזה יתן לנו לעזור לנו אחד לשני. במסגרת סנאבל קו זינוק השתתפתי ביום הוקרה לחללים הדרוזים בתל אביב עם המשפחות של החללים ועשינו איתם שיחות אישיות. בימים אלו אני עובדת על מיני מיזם לבעיות קשב וריכוז במסגרת סנאבל".

ספיר מוספי, 18, פתח תקוה

תלמידת כיתה י"ב, יושבת ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית. ספיר ייצגה את בני ובנות הנוער בכל הפורמים השונים, דאגה להשמיע ולקדם את הצריכים והרצונות שלהם בכל הנושאים הבוערים, כולל קשר ישיר עם שר החינוך. מוספי משתתפת פעילה באופן יום יומי בחדר מצב של משרד החינוך בתקופת המלחמה על מנת להציג את מצב הנוער בשטח, השתתפות בוועדות הכנסת השונות, קשר עם בית הנשיא ומפגשים עם מקבלי החלטות בתחומים שונים. "במהלך המלחמה תכננו לקצץ כ-30 מיליון ש"ח לתנועות הנוער בישראל, יצרנו עצומת נוער ונכנסנו לחדרי הישיבות על מנת לעצור את הקיצוץ והצלחנו", שיתפה.

ביחד עם מטה משפחות החטופים במועצה דאגו לעצור את יום הלימודים ביום זכויות הילד בסימן חודש למלחמה, בו התקיים משדר בכל בתי הספר בארץ שהתעסק בסיפורים של הילדים הנמצאים בשבי ואיך מדברים על זכויות בשנה כל כך מורכבת שכזאת. ב-100 ימים למלחמה קיימו עצירה נוספת שהתמקדה בעשייה,פעולות בתנועות הנוער ומיזמי התנדבות בכל הארץ. "דאגנו להכניס את ההתנדבויות כחלק מהמערכת של התלמידים בישראל, בשבועות הראשונים ללחימה כשעוד לא היה בית ספר, יזמנו 'מערכת חדשה לתלמידים' שהייתה מורכבת ממשפיענים מתנדבים שיצרו הפוגה לנוער במדינה, הובלנו קמפיין שהתעסק בהעלאת מודעות לנוער שראה סרטונים וטראומות מאז המלחמה שהגיע גם לדיונים בכנסת. בנינו אתר שהיווה ריכוז התנדבויות לנוער ברחבי המדינה. בנוסף, הובלנו קמפיין, 'ברשת, מי שומר עלינו?!', בו קראנו למקבלי ההחלטות ולנציגי הציבור לקחת אחריות וליישם פתרונות למניעת חשיפה לסרטוני הזוועות - כדי לשמר ולחזק את החוסן הנפשי של הנוער בישראל. ביחד עם מטה ההסברה האזרחי יזמנו סרטונים לרשתות, וכנסים שעסקו בתפקיד הנוער בהסברה. קיימנו זומים משותפים עם בני נוער יהודים מהתפוצות על מנת לשקף להם את המצב של הנוער בישראל ולשמוע מהם על מנת להשמיע איך זה להיות נער יהודי בעולם היום".

כמו כן דאגה להעלאת נושאים בוערים של הנוער לשיח ציבורי, קמפיין על זוגיות ומיניות בריאה, יוקר המחיה ומחירי שיעורי הנהיגה, עבודה שותפת מול המשרד על התאמת מקצועות הלמידה. הובילה יום משותף עם כנסת ישראל, אליו הגיעו נציגי מועצות התלמידים והנוער מכל רחבי הארץ - שם יצרו שותפויות על מנת להשמיע את קול הנוער. ספיר עוצרת לא מעט את עיצומי ארגון המורים הפוגעים בתלמידים, ארגנו הפגנת נוער ושביתה בתחילת הלימודים שבסופה ארגון המורים ומשרד האוצר חתמו על ההסכם. בנוסף, כשהעיצומים חזרו במרץ האחרון, הרימו שביתה נגדית בה שבתו מעל רבע מליון תלמידים מה שגרם למקבלי ההחלטות סוף סוף לשבת ולדבר. "אני חלק פעיל במשא ומתן בקשר יום יומי עם הצדדים בסיפור על מנת למנוע פגיעה בתלמידים".

נועה חן (16), מיה טל (15), עדן לאה (13) ויוני (11) לבית משפחת אנדרס, מודיעין.

רביעיית אחים אשר עלו מאנגליה ב-2021 והתיישבו במודיעין. הרביעייה הקימה מערך שלם של תמיכה וסיוע לקהילה שלהם כשכל אחד ואחת מהם לקח על עצמו תחום אחריות שעליו היו אמונים: נועה חן הייתה מנהלת אירועים לבני הנוער בבית הכנסת שלהם, כדי לספק הסחת דעת לצעירים בתקופה זו, מיה טל עזרה בגיוס כספים למען ישראל מהקהילה היהודית באנגליה, עדן לאה התנדבה כבייביסיטרית למשפחות שבהם האבות יצאו למילואים, על מנת שהאמהות יוכלו לצאת לעבודה ויוני היה אחראי על מערך איסוף מוצרים לחיילי צה"ל, אריזתם ושינוע לבסיסים השונים. 

"הימים הראשונים של המלחמה היו לא פשוטים. מאז שעלינו לארץ היו כמה מבצעים צבאיים' אבל זו פעם ראשונה שאנחנו חווים פה מלחמה. אחרי השוק הראשוני, הרגשנו שאנחנו חייבים לעשות משהו למען הקהילה שלנו וככה נולד הרעיון של הקמת חמ״ל הסיוע. כל אחד מאיתנו השתמש בחוזקות וביכולות שלו כדי לעשות את התפקידים השונים וההורים ללא ספק תמכו ועזרו בכל מה שהיינו צריכים. לא ציפינו שהיוזמה הקטנה שלנו תתפוס כזאת תאוצה ותגיע לכאלה מימדים. היה גם ממש מרגש לזכות בפרס 'מאור' של ארגון 'נפש בנפש' וזה ממש עושה טוב על הלב לקבל הכרה והערכה. אין ספק שזה דירבן אותנו להמשיך בזה בנוסף לעובדה שזה ממש מעניק תחושת חיבור ל-מה זה להיות ישראלי. בימים האחרונים אנו אוספים ומקבלים עוד המון בקשות לסיוע - אם מישהו מעוניין לתרום ולעזור מוזמן ליצור קשר עם המשפחה - 0587786416/7".