מי אשם ביחס שאנחנו מקבלים מהסביבה?
כולנו סובלים לפעמים מיחס שלילי, לא כפי שהיינו מצפים שיתנהגו כלפינו. אוהד שמר, המנטור של פרוגי לנעורים מסביר למה זה קורה ואיך נגרום ליחס שנקבל להיות לפי הרצונות שלנו
למה זה קורה דווקא לי? למה מזלזלים בי? למה לא מתייחסים אליי? למה נדבקים אליי כל הבנים המגעילים? למה מנצלים אותי רק שיש מבחן חשוב? אני מאמין שלפחות אחד המקרים שציינתי מוכר לכם.
יש לי עבורכם חדשות טובות וגם חדשות פחות טובות. החדשות הפחות טובות הן שזה אשמתנו. החדשות הטובות הן שזה ניתן לשינוי.
ממש ככה, אנחנו קובעים איך יתייחסו אלינו. וכל זה נובע אך ורק מאיך שאנחנו רואים את עצמנו
לפני שנמשיך, הנה כמה תובנות חשובות:
1. אנחנו מתנהגים כפי שהחברה הייתה מצפה מאיתנו להתנהג. זאת אומרת שאנחנו לא רוצים להיות שונים על מנת שהחברה תקבל אותנו.
2. אנחנו מתנהגים כמו האנשים שאיתם אנחנו נמצאים. זה יכול להיות לפעמים טוב ולפעמים פחות טוב. למשל אם אתם בתנועת נוער אתם תתנהגו בצורה שתואמת את התרבות באותו ארגון.
3. לרוב, אנשים בעלי דימוי עצמי נמוך הם אנשים שחשוב להם מאוד לרצות את הסביבה על מנת שהסביבה תקבל אותם, לפעמים בכל מחיר.
כל אחד מאיתנו הוא תחנת שידור
תנסו לדמיין את עצמכם כתחנת רדיו. חשבתם פעם איזה שירים אתם משדרים, מהם התכניות שיש לכם בתחנה? מי המאזנים של התחנה שלכם ולמה שישמעו דווקא אתכם יותר מתחנות אחרות?
כאשר תהיה לכם תשובה לכל השאלות האלו, תוכלו להבין דבר מאוד חשוב. כאשר אני משדר יש לי קהל מאזנים. אם אני לא אשדר את מה שאני באמת רוצה ואוהב לשדר, אני עלול לרכוש לי מאזינים ששונים ממני מאוד.
איך זה בא לידי ביטוי?
כאשר אני מגיע לפגישה עם חברה גדולה, אני נוהג ללבוש חליפה, לוודא שהנעלים מצוחצחות ולפעמים גם עונב עניבה. אני הולך זקוף ומלא בביטחון. כמובן שכאשר אני נכנס בדלת מיד מישהו קם, מקבל את פני, מציע לי משהו לשתות ולאחר מכן מלווה אותי לחדר של האדם איתו קבעתי את הפגישה.
חשוב לי לציין שישנם הרבה מאוד מקרים שאני מת מפחד. לפעמים אני מאוד לחוץ אם אני אהיה מספיק טוב. אחרי הכל, חלק גדול מהפגישות הן עם אנשים מאוד ותיקים ובעלי ניסיון. עצם ההתנהלות שלי גורמת להם להתייחס אלי ביתר כבוד, גם אם אני לא באמת מרגיש ככה באותו הרגע.
מה שאתם לובשים ואיך שאתם מתנהגים זה מי שאתם
לא כולם יסכימו אותי, אבל כאשר אתם מתלבשים בצורה מסוימת, הסביבה תתייחס אליכם בהתאם. אני לא אומר לכם מה יותר נכון ללבוש או מה פחות. אבל תהיו בטוחים שזה משפיע על הסובבים, זאת מאחר ולכולנו יש תבנית בראש שמבצעת תרגום אוטומט גם בלי שנרצה.
למשל, אם אני מלא בפירסינג בכל מקום אפשרי וקעקועים אז ייתכן שייחשבו עליי שאני מישהו אחר, גם אם אני לא כזה זה לא באמת משנה - הסביבה תרגמה את זה באפן שהוא היא יודעת.
איך לשנות את התפיסה של החברה?
תבחרו את השירים שאתם רוצים להשמיע, תבחרו את התכניות, תבחרו את האורחים. אומנם לא כולם יאהבו את השירים או את התכניות אבל מה זה משנה, גם ככה אתם לעולם לא תצליחו להתאים את עצמכם לכולם. ותאמינו לי, אתם גם לא רוצים.
בפעם הבאה שאתם יוצאים מבית תסתכלו בראי ותחשבו לרגע. מה אני רוצה לשדר לסביבה שלי בלבוש שלי, בצורת ההליכה שלי ובצורת הדיבור שלי. ברגע שהחלטתם על משהו לכו איתו עד הסוף. תאמינו או לא בתוך זמן קצר, כך החברה גם תתייחס אליכם.
חשוב לי מאוד לציין כי בכל כלל יש יוצא מהכלל. אדם שנחשף לאנשים חולים כגון אנסים, סוטים, הורים מכים, הורים אלימים פיזית ומילולית ואלימות מכל סוג אינו אשם ביחס שהוא מקבל, הוא לא מביא את זה על עצמו ולא מגיע לו לסבול או להיות קורבן. מדובר במקרי קיצון ובאוכלוסיה חולה.