מה הורים יכולים לעשות כדי לגדל את בני הנוער, כאנשים בוגרים, שמחים המתנהגים בצורה מכובדת?

טקטיקה שלא עובדת נקראת באופן משמעת מילולית קשה. בין אם מדובר בצעקה כללית כלפיי בני הנוער, העלבה, או קריאה בשמות גנאי. למעשה, ביצוע פעולות אלה, עלול להגביר את הסיכון של בני הנוער להיות דיכאוניים. 

את הטענה כי צעקות אינן יעילות ואף עלולות להזיק, טוען מחקר חדש שערך מינג וואנג טה, פרופסור במחלקה לפסיכולוגיה לחינוך באוניברסיטת פיטסבורג. "זה עשוי להסביר מדוע כל כך הרבה הורים אומרים שלא משנה כמה חזק הם צועקים, בני הנוער שלהם לא מקשיבים".

וואנג ועמיתיו חקרו 967 משפחות עם שני הורים ובני הנוער שלהם בפנסילבניה. המשפחות שהשתתפו במחקר, היו בנות המעמד הבינוני, וללא צבע עור אחיד לכל המשפחות המשתתפות. במשך השנתיים בהן נעשה המחקר, התבקשו ההורים וילדיהם להשיב על שאלונים בנושאי יחסי הורים וילדים ובריאות הנפש. 

ילדים בני 13, שקיבלו משמעת מילולית קשה מצד הוריהם, היו בעלי סיכוי גבוה יותר לפתח תסמינים של דיכאון בגיל 14. על פי הממצאים, הם גם היו בסבירות גבוהה יותר להפגין התנהגויות בעייתיות כמו כעס, תוקפנות, וונדליזם.

ילדים שקיבלו משמעת נוקשה, עלולים להפגין התנהגות בעייתית.
צילום: Wiesław Przeczek, ויקיפדיה

"משמעת וביקורת מילוליות חריפות מתמשכת יכולים להוביל לקשיים ומרידות", אומר ניל ברנשטיין ,פסיכולוג לנושא גיל ההתבגרות בוושינגטון. "קיצוניות של הורות לא עובדת - ההשפלה אינה יעילה. עם זאת, יש פעמים שבו הורים כעוסים בצדק ולכן וצועקים בכעס. אם בני נוער ישימו את עצמם במצב מסוכן, כמו נהיגה בשכרות, הורה בהחלט יכול לצעוק". 

כשמדובר בגידול בני נוער, שלושת האמצעים החשובים ביותר הם תקשורת טובה, גבולות ואהבה" מסכם ברנשטיין. "אם הורים יגדלו את ילדם בצורה עקבית בשלושת האמצים הללו, רוב הסיכויים שהם יגדלו ילדים שמחים ובריאים מבחינה נפשית".