החגים עברו ונגמרו, הגשם כבר הראה את סימניו ברחבי הארץ, וכעת אני רוצה לשתף אתכם קצת בחוויה שלי בחזרה לפנימיה. תחילת השנה הייתה מוזרה לכולנו. למדנו כשבועיים וכבר חזרנו לחופש, אך גם כעת וגם בתחילת שנה עברו עליי אותן התחושות.

זו השנה האחרונה שלי בפנימיה, השנה האחרונה שלי בלימודים. בשנה הבאה כבר אהיה במקום אחר - בצבא או בשנת השירות. עצוב לי מאוד לחשוב על הסיום, פעם זה היה נראה לי כל כך רחוק וכעת מרחק נשימה ואני שם. 

החלטתי שאני רוצה לנצל את השנה הזאת בכל המובנים ובכל האפשרויות שאוכל. אני אסחט את השנה עד לטיפות האחרונות עם הקבוצה שלי.

שאנל והחברים לפנימיה.
צילום: שאנל בן אבו

מחברים טובים ושותפים למגורים שהפכו למשפחה אמיתית ותומכת, מפנימיה שמהווה מקום שמאכלס בני נוער והפכה לבית שלי, שאני הכי אוהבת להיות בו ואני הכי ממצה את עצמי.

החלטתי שאני רוצה להשאיר זיכרון, חותם, וכשאבוא לבקר בשנים הבאות אדע שגם אני הייתי שם, ולא סתם אלא הייתי משמעותית. כיתה י"ב, הרבה מאתנו חושבים שכיתה י"ב זו שנה קלה וקצרה שעוברת מהר, לימודים ומערכת שעות חופשית יותר, חצי רגל בחוץ.

אני יודעת שעליי להשקיע את כל המאמצים, גם אם אני ממש עייפה ורוצה כבר לסיים עם זה, עליי לתת את הדחיפה האחרונה לפני הסוף ולא להתייאש דווקא עכשיו.

אם זה היה תלוי בי הייתי נשארת עם שתי הרגליים בפנים, לא משחררת ולא עוזבת. התאהבתי במקום, בבניינים ישנים וחדשים, בדשא רטוב, בחדרים משותפים, באוכל פשוט, אבל בעיקר באנשים מדהימים, אנשים שאני מקווה שאשמור איתם על קשר גם אחרי שדרכנו ייפרדו.

פתאום המחשבה על להתבגר הפכה ממשמחת ומלאת ציפיות לעצובה מאוד. מוזר לחשוב שכל דבר מעכשיו הולך לקרות בפעם האחרונה, כי בעוד שנה בדיוק לא נחזור לפנימייה בתחילת שנה, לא נראה את כל הקבוצה במועדון ולא נשב לאכול בחדר האוכל, נהיה במקומות שונים, חיילים, רגע לפני גיוס, אך כשנבוא לבקר בפנימיה, נזכר בכל החוויות הטובות שצברנו במקום בפשוט הזה.

אז זה הזמן ליצור כמה שיותר חוויות טובות ואחרונות כי הן אלה שיישארו אתנו בעוד שנה מהיום. אך בקושי התחלנו, למה להספיד אותנו מוקדם כל כך, עד אז אשמח לשתף אתכם בכל שבוע בחוויות מהפנימיה. 

הכותבת היא תלמידת כיתה י"ב בפנימית שטיינברג בכפר סבא.