אמנם עכשיו אולי רק חודש ינואר, אבל מבחינת שכבת יב' ברחבי הארץ מדובר כבר בימים אחרונים של הלימודים. מגיעים פעם פעמיים בשבוע עבור מתכונת, בגרויות או תגבורים ובפנימייה התחושה די דומה למען האמת. ההרגשה הזאת רק מתעצמת בכל שניה ושניה.

עוד במדור הסביבה של פרוגי:
• "הגאנגנם סטייל" גובר על שירי ארץ ישראל
• בפיו היה קרס דייגים / ובנס ניצל ממוות
• המדריך: לפני שקונים נרגילה. למה לשים לב?

אחד הנושאים שעלה אצלנו בקבוצה בשבועיים האחרונים היה ספר המחזור, השונה מספר המחזור של הבית ספר. בתיכון "גלילי" שבו אני לומדת, ההכנות סביב ספר המחזור מעניינות אותי מאוד. לרובנו, הפנימיסטים, לא כל כך חשוב מה ירשמו עלינו בספר, איך תיראה התמונה שלנו או ליד מי ישימו אותנו בספר המחזור ומי עשה קרניים למי - ולכן חשיבותו פחותה בעינינו.

לעומתו, לספר המחזור של הפנימייה אנחנו מחכים בקוצר רוח והעבודה עליו קשה ממה שחשבנו. הוא שונה בתוכנו, עיצובו וכן במשמעותו וחשיבותו הערכי עבורנו. הוא מסכם את תקופת החיים שלנו בפנימייה, את כמות החוויות שצברנו וכמות הערכים שכל אחד ואחת קיבל מהמקום הזה שהיווה הבית. לא רק מסכם את סיום 12 שנות הלימוד, אלא גם את ההתבגרות והמעבר שלנו אל מחוץ לפנימייה.

במהלך מסיבת הסיום שתתקיים לקראת סוף השנה, כולנו נחכה בסבלנת, או יותר נכון במתח עד שנפתח את ספר המחזור ונסתכל על כל אחד ואחת, על האנשים המשמעותיים ביותר עבורנו. ספר המחזור הוא מעין מסורת מיוחדת בפנימייה ומסורת לא משנים או "שוברים". 

אם כבר עסקנו במסורת, בשבת האחרונה חגגנו בנות קבוצת "עמית" את "יום הבת", יום בשנה שמוקדש כולו עבור הבנות, כשיש גם יום נוסף שמוקדש עבור הבנים. במהלך היום של הבנים המדהימים שלנו, הם הקריאו לכל אחת ואחת מאיתנו מה היא מסמלת עבור הקבוצה ולפני ארוחת שישי הם אפילו חילקו לנו כתרים ושרביטים. בהמשך הם המשיכו ופינקו אותנו בארוחת בוקר מפנקת וטעימה. מי אמר שאין נסיכות במציאות?

בנות קבוצת עמית.

השבועיים האלה בהחלט הוסיפו לי הרבה חוויות טובות לתיק הגדול שאקח איתי ביום שאצא מהשערים של הפנימייה בסוף השנה לכיוון החיים שאחרי הפנימייה. עוד לא עזבתי ואני כבר מתגעגעת.