הספירה לאחור כבר החלה: בעוד פחות מעשרה ימים נחזור (לצערנו) לבית הספר, לשיעורים הרגילים, למגמות, לספרים ולמחברות. אבל יש תלמידים שיחזרו לבתי ספר במקומות הכי סודיים וכדי ללמוד מקצועות מיוחדים. 

בית הספר הסודי במדינה

וודאי בית הספר שלכם נמצא בתוך שכונת המגורים שבה אתם גרים או בעיר שלכם, אך על הבית הספר הזה כנראה בחיים לא שמעתם כיוון שהוא ממקום במקום הסודי והרגיש ביותר במדינה, בלב ליבו של הכור האטומי בדימונה. ולא, לא ראינו את סדרת הנפילים יותר מידי פעמים. הכירו את בית הספר עתיד דימונה - קמ"ג. 

בבית הספר לומדים בני נוער שנפלטו ממערכות החינוך השונות וניתנה להם ההזדמנות אחרונה המשלבת לימודים עיוניים ורכישת מקצוע של ממש. התלמידים מתמחים בחשמל, מכונאות רכב, בריתוך ובעיבוד שווים. מספר פעמים בשבוע התלמידים מלוווים על ידי עובדי הכור בתוך המחלקות השונות ועל כך הם כמובן מתוגמלים בשכר סימלי על עבודתם.

התלמידים לא מורשים להגיע לבית הספר עם סמרטפון או מצלמות מפאת רגישות המקום. אז איך התלמידים בעידן הווטסאפ והפייסבוק מסתדרים בבית הספר בלי המכשירים? "מאוד קשה לנו, אבל מסתדרים. בלי קשר היה לנו כיף כי יכלנו למצוא זמן לדבר אחד עם השני ולמדנו על החיים בלי המסמרטפונים" סיפר לנו תלמיד שלמד בבית הספר.  "מתוך מאתיים תלמידים מתקבלים רק ארבעים ולכן אני מרגיש נורא מיוחד. התחושה שלי הייתה שאני במקום הכי סודי של מדינת ישראל, אני רואה את העובדים, אוכל איתם ומכיר מקומות שם", הוסיף התלמיד. 

עוד במדור החדשות של פרוגי: 

• הבת לא הגיעה לבית הספר, האמא בדרך לכלא
• שר החינוך הרב שי פירון: "שנת הלימודים תפתח כסדרה"
• תנועות הנוער בפרויקט "לוכדים את הגזענות ברשת"
• מה נשתנתה השנה הזאת מכל השנים?

בית הספר לסלפי

אבל יש גם תיכונים שבהם צריך ואפילו מומלץ להביא להביא טלפונים ומצלמות. החל מתחילת שנת הלימודים הקרובה, תלמידי תיכון טכנולוגי ע"ש דב הוז בת"א ילמדו איך לצלם את ה"סלפי" המושלם. תלמידי כיתות י"א ילמדו באמצעות סמארטפון מיוחד את סודות ה"סלפי" – הצילום העצמי שכבר הפך לתופעה חברתית ותרבותית חובקת עולם. בתום שנת הלימודים יערוך בית הספר תערוכת צילומי סלפי של התלמידים, שתספק הצצה ייחודית לחייהם של דור הסמארטפון.

לצד ההיבטים הטכניים והאמנותיים של לימודי הסלפי (פרספקטיבת הצילום, תאורה, זוויות וכד'), תכנית הלימודים תכלול, בין היתר, דיון על תופעת צילומי הסלפי ומשמעויותיו כמו גם היבטים חברתיים ופסיכו-תרבותיים בארץ ובעולם. 

מסלול נוסף שבו ילמדו התלמידים בבית הספר הוא איך להפוך ליבואנים מצליחים ולהרוויח כסף כבר בזמן הלימודים. תלמידי כיתות י"א ילמדו מא' ועד ת' כיצד לייבא מוצר מחו"ל, ואף יתנסו בזה בפועל. בית הספר יעמיד לרשותם תקציב קטן, ואת המוצרים שייבאו מחו"ל הם ימכרו בשוק הישראלי. מדובר בפרויקט שנועד להכשיר את דור המחר של היבואנים בישראל במסגרתו ינסו התלמידים "לפצח" את השוק הישראלי.

התלמידים יצטרכו לבנות תכנית ייבוא הכוללת ניהול ותפעול רכש ומלאי, תובלה ומערכי תמיכה, חקר ביצועים וחיזוי, ניהול שרשרות אספקה, תקצוב ותמחור, שימוש במערכות מידע לוגיסטיות, תוך כדי לימוד של סוגיות משפטיות וסחר בינלאומי. בתום שנת הלימודים, יגיע הפרויקט לשיאו כאשר את הכסף שירוויחו התלמידים ממכירות המוצרים שייבאו, ייתרמו לעמותות על פי בחירתם.

בית ספר לאומנויות 

אם אתם לא בקטע של טכנולוגיה או שיווק ואתם ואוהבים יותר אומנות, "סטודיו אנקורי" הוא בית ספר לאומנויות שיפתח השנה לראשונה, ואותו הקימו השחקן והכוריאוגרף יחזקאל לזרוב (הזכור לכם בעיקר מהתכנית "שמש") ומנכ"לית הרשת אסנת הבר קוטון. בית הספר יפתח כיתות ז' ו-ח' ויהיה למעשה חטיבה צומחת עד י"ב עם שיטת לימוד חדשנית המשלבת בין לימודי אמנות ומקצועות ליבה.

בסטודיו אנקורי, בשונה מבתי ספר אחרים לאומנויות, התלמידים לא יאלצו לבחור במסלול אמנות אחד (או ריקוד או משחק), אלא יוכלו להתנסות בשלל התחומים השונים, וזאת בעקבות ההתנסות של לזרוב כילד שחוייב לבחור בין התחומים.

בנוסף, לימודי האומנות לא מופרדים ממקצועות הבגרות, אלא מהווים חלק אינטגראלי מהם. לדוגמא סיפור שנלמד בשיעור התנ"ך, יבוא לביטוי גם בשיעורי הפיסול או הציור. אין תלבושת אחידה ואין שיעורי בית, המורה להיסטוריה הוא בעצם מוסיקאי שגם מלמד מוסיקה, שהמורה לאנגלית היא פרפורמרית בינלאומית שמלמדת משחק.

בית ספר דמוקרטי

ברחבי הארץ כמובן יש המון בתי ספר דמוקרטיים. הלימודים בהם מתהלים באופן שונה ממה שאנחנו מכירים בבית הספר הרגילים. ראשית, לכל תלמיד או תלמידה יש חונך/ת. החונכים הם בעצם אנשי צוות שמטרתם ללוות קבוצת תלמידים בבית הספר. בגילאים צעירים יותר - אם מקבלים מכה וצריך להתקשר להורים ישר רצים לחונך או לחונכת שלי. בגילאי תיכון וחטיבה החונכים מלווים הרבה בתהליכים בשעורים. לדוגמה - אם תלמיד עושה הרבה רעש בשיעור המורה יכול או יכולה להחליט שאני לא חוזרת שיש שיחה עם החונך. שם יושב המורה עם התלמיד והחונך ומדברים על הבעיות. גם בריבים עם ההורים, החלטות חשובות ואפשר גם סתם לדבר החונך עוזר.

יש בבית הספר שיעורים "רגילים" כמו מתמטיקה או לשון וגם שעורים שנראים לאנשים מוזרים "צילום" או ״משחקי כדור". בתחילת השנה יש שבועיים שנקראים "טעימות" בהם כל אחד יכול להכנס לאיזה שעור שהוא רוצה. אחרי השבועיים האלו יושבים עם החונך ומחליטים איזה שעורים רוצים לשים במערכת. אפשר לא ללמוד מתממטיקה או כל מקצוע אחר, אין חובה ללמוד שום דבר אבל אם נרשמת לשעור חייבים להמשיך להגיע ולהקשיב לחוקי המרכז. אם במהלך השנה הבנת שהשעור לא מתאים לך אפשר לדבר עם המורה, לנמק את הסיבות ולפרוש. אבל זה תהליך ואי אפשר "פשוט לא להגיע" בניגוד למה שהרבה אומרים לי.

גם העונשים בבית הספר לא רגילים: יש וועדה אחת שהיא היחידה שבסמכותה לתת עונשים - וועדת משמעת. כל חבר בקהילת בית הספר ראשי לעלות מישהו לוועדה. הוועדה (שני תלמידים ומורה בהרכב משתנה) דנה בנושא, שומעת את שני הצדדים ומחליטה איזה עונש לתת. 

בית הספר מחולק גם "לבתים". כיתות א-ב ביחד ב"בית קשת", כיתות ג-ד ב"בית סבבה", כיתות ה-ו ב"בית הלבן." כיתות ז-ט בבית "זחט" וכיתות י-י"ב בבית י-י"ב. לכל בית יש מבנה במבנה יש מקום לשבת, מטבחון קטן, משחקים שמתאימים לגיל ולוחות מודעות עם הודועות. בבית מבלים כשאין שעור או בזמן ההפסקה. את הבית "מתפעלים" צוות הבית. בצוות הבית חברים גם חונכי הבית - הם חונכים בבית הספר שחברים בבית, והם דואגים שהכל בסדר ומלווים את הבית בפעילויות משותפות - לבתים הצעירים יותר (עד כיתה ו', בד"כ) קבלת שבת, טיול שנתי יוצא כל הבית, ערבי סרט ומסיבות סיום, לפעמים גם ל"ג בעומר וכל העולה על רוחם של התלמידים וצוות הבית.