רעש שנעים לשמוע. במסגרת פעילות התנדבותית המכשירה בני נוער בסיכון, שרובם נפלטו ממסגרות חינוכיות, למקצוע של טכנאי סמארטפונים, הגעתי למכללת "ג'ון ברייס", שם ישבו להם 25 בני נוער שעובדים במרץ על תיקון המכשירים, תוך כדי שהם לומדים את המקצוע שנחשב לאחד מהמבוקשים בשל השימוש הרב במכשירי ה-iOS והאנדרואיד.

עוד במדור החדשות של פרוגי:

• "עם היפות שלי בשואה": תרבות הסלפי
• פרויקט מיוחד: "לקראת סוף י"ב"

מדובר בקבוצה של נערים שעוברים קורס של כ-80 שעות ללא כל עלות מצידם בתקווה לעתיד טוב יותר בזכות ההכשרה. הפעילות שמתבצעת על ידי ארגון מנהיגות עסקית צעירה, הפועל לתועלת הציבור מבית המרכז הישראלי לניהול במימון ובשיתוף ביטוח לאומי, מהווה למעשה הכשרה של ממש. "התוכנית היא תוכנית שנתית. הנערים עובדים בקבוצות, יש בארץ חמש קבוצות. הם נפגשים אחת לשבוע עם מדריך מטעם המסגרת ומנחה עסקי, כשלכל קבוצה יש חברה עסקית שמלווה אותה", סיפרה סיוון אלה מנהלת פרויקט "מנהיגות עסקית - עתיד בטוח".

עוד היא אמרה כי "התוכנית מורכבת משלבים. השלב הראשון הוא סביב מיומנות בסיסיות וראשוניות של כניסה לשוק העבודה: כתיבת קורות חיים, ראיון עבודה, הם מתנסים גם מול החברה העסקית. בנוסף, הם לומדים גם מושגים מעולם העסקים, ומשתמשים בהם אחר כך להקמת מיזם חברתי". 

צילום: יניב כהן

מבחינת איילת (שם בדוי) בת ה-16 ממושב במרכז הארץ, מדובר בפרויקט בין דורי: "אנחנו נטענו עצים בגינה בשיתוף עם וותיקי המושב, בתקווה שיהיה שם גן פורח. רצינו שזה יהיה גן שיתופי של כל הדורות. הפרויקט נתן לנו תחושה שאנחנו יכולים, שאנחנו מסוגלים". 

איך חשבתם על הרעיון? 
"חיפשנו משהו שיוכל להראות שהנוער מסוגל לעשות דברים. התדמית של הנוער ביישוב לא הייתה טובה. תפסו אותנו (הנוער) ככאלה שלא עושים כלום, אז ניסנו לשפר את התדמית. ההחלטה הייתה של כולנו, וכל הקבוצה הראתה נכונות לשפר את התדמית ולשפר את פני המושב. בעצם הקמנו גן במקום מאוד מרכזי במושב. הראנו למושב ולאלו שלא האמינו בנו כל כך שאנחנו כן מסוגלים, ושאנחנו נוער שכן תורם למושב". 

ואיך התגובות של החברים והמשפחה?
"כולם מסביבי מתפעלים נורא. הם לא מבינים איך מישהי בגיל שלי יכולה להרים כזה מיזם, ביחד עם עוד כמה נערים. אומרים עליי 'חברה שלנו מרימה מיזמים'".

מה קיבלת מהעבודה על הפרויקט? 
"קיבלתי כלים מעשיים שאשתמש בהם בעתיד. לדוגמה גאנט עבודה שזה מעין לוח זמני עבודה, שמחלק לך את הזמן. ככה את יודעת מה את צריכה לעשות כל יום. את מתכנת את הזמן, לוח השעות ואז כל הזמן מסודר". 

"כל קבוצה מחליטה במה להתמקד"

"במיזם החברתי כל קבוצה מחליטה במה להתמקד אחרי שהיא עושה מיפוי צרכים וסקר שטח ורואה מה הצורך במקום הספציפי שהיא נמצאת בו ומרימים מיזמים שנועדו לתת חברה לחברה ולקהילה" מספרת סיוון, מנהלת הפרויקט. "המטרה היא להפוך אותם מנתרמים, שזה המקום שהם בדרך כלל נמצאים בו לתורמים, לאקטיביים, להתנסות בנתינה מהצד השני שלה". 

אולי הפרויקט של מיקי (שם בדוי), בן 18 ממודיעין, משקף בצורה הטובה ביותר את הרעיון של המיזם: "במהלך השנה עבדנו על מיזם עם ילדים צעירים יותר, שעל סף נשירה מבית ספר או בעיות התנהגות. תכננו לעשות איתם סנפלינג, וככה להתחבר איתם ולהיות חונכים שלהם בגובה העיניים. הם יכירו עלינו, אנחנו נכיר ונלמד עליהם". 

עוד הוא סיפר כי "אנחנו בעצם יוצרים איתם קשר אישי. בלי מחויבות, בלי אינטרס מסוים, סתם בשביל להכיר אותם. אנחנו רוצים להגיע אל הילדים. שלא ינשרו מבית ספר. התכנון הוא להיפגש איתם בין פעם לפעמיים בשבוע, אפילו לבוא אליהם לבית ספר כדי שלא יצטרכו לבוא אלינו. כרגע הפרויקט עוד לא התחיל, אבל סיימנו את השלב התכנוני". 

איך מתחילים לעבוד על פרויקט כל כך גדול?
"יושבים כול חברי הקבוצה, מתכננים, רואים מאיפה אפשר להביא כסף. הולכים לביתי הספר, מציעים להם את ההצעה הזאת, באמת לעבוד עם התלמידים, רואים מה אפשר לעשות". 

זה נשמע מאוד פשוט.
"זה לא היה פשוט. בהתחלה אף אחד לא רצה. אבל התאמצנו וישבנו, עשינו סקרים מטורפים, ובסוף הצלחנו להגיע לכל המידע שאנחנו רוצים ולשכנע את בתי הספר לשתף איתנו פעולה". 

הסיפור של מיקי, דומה לסיפור של אותם ילדים להם הוא רוצה לעזור. "אני נשרתי מזמן מבית הספר, בסוף כיתה ט'. לא הסתדרתי עם המורות. לא כל מורה ידעה לדבר איתי, ולכן לא הייתי מסתדר איתן. המורות מנסות לצייר את זה כאילו הן עושות לי טובה שהן מלמדות אותי, ואני לא אוהב את זה. אתם מקבלים משכורות, אתם לא פה בהתנדבות. וזהו, הפסקתי ללמוד". 

למדתם איך לגשת לילדים?
"דווקא בגלל שאני בא מהמקום הזה, זה יתרון. אני לא בא מעל הילד שאני חונך. אם הוא יגיד לי עכשיו 'אני לא רוצה לשחק שש-בש, אני רוצה לשחק כדורגל', אני אזרום איתו. אני לא אתקע עכשיו על הדברים האלה. במקום אחר יכולים להגיד, 'לא. זאת התוכנית, זה הדבר שצריך לעשות'. איתי הוא לא צריך להתנהג ככה". 

אבל גם פה במסגרת הקורס אתה לומד, ואפילו הרבה שעות ביום
"פה אני לומד, אבל זו לא אותה למידה. פה לא מתייחסים אליך במשטר כזה או אחר. פה אם אתה רוצה תלמד, ואם אתה לא רוצה - לך הביתה. זה משהו שאני באמת רוצה אותו. אני לא מתלהב כל כך ללמוד בבית הספר, לא מתלהב מתעודת בגרות. אוקיי, יש לי תעודת בגרות. זה בסך הכל דף נייר. בסופו של דבר גם את זה אפשר להשיג בעתיד".

החלק השלישי: טכנאי סמארטפון

"זה קורס שנותן לך את כל הכלים" מספר שי מזרחי, מדריך הקורס. "ברמת התוכנה אם זה תפעול טכני של כל התוכנה בסמארטפון, גירסאות, עדכונים, גיבוי ושחזור של תוכן. לאחר מכן לומדים חומרה, שאלו בעצם התיקונים. אם נשבר המסך, הכפתור לא עובד. לבסוף, יש פרק באלקטרוניקה והלחמות - שזה משהו יותר מורכב. וזהו, מכאן הם יוצאים עם כל הידע כדי להתחיל לעבוד".

מה ההבדל בין הקורס הזה לקורסים אחרים?
"השוני הכי גדול בקורס הוא בעצם שהקורס נותן לבני הנוער את הכלים לעשות הכל באופן עצמאי: איך להתמודד בחוץ, מה לעשות, ממי לקנות חומרים, איך לדבר עם לקוח. בעצם את כל חווית הטיפול במכשיר עם הלקוח מא׳ עד ת׳. משלב השיחה עם הלקוח, התמכור והפרידה".

למיקי כל הקורס ושלבי הלמידה ומהווים מקור משמעותי ללמידה. "זה מאוד מעניין אותי. עצם זה שנתנו לנו משהו זה כבר מעניין. בדרך כלל אנחנו לא זוכים לפרסים כאלה. לא תמיד באים אלייך ואומרים לך 'בוא יש קורס, לומדים דברים מעניינים עם תעודה'. אני חושב שאולי אם היו באים ליותר תלמידים וליותר אנשים שצעירים שעומדים לנשור מבית הספר, ומציעים להם את זה אם הם ימשיכו ויתמידו, זה יכול לעזור להרבה תלמידים".