אוטוטו מסתיימות להן 12 שנות הלימוד שלי בבית הספר. עליתי כיתות, הכרתי חברים לחיים, צחקתי, בכיתי, הלוננתי, התעצלתי וגם קצת למדתי.. במהלך 12 השנים האלו התקיימו עשרות טיולים, מסגרות שונות, ימי כיף, ופעילויות בלתי נשכחות שנחוצות לכל אחד ואחת, אבל לפי דעתי אחת המסגרות המשמעותיות ביותר היא המחויבות האישית.

עוד במדור החדשות של פרוגי:

• ניצולת שואה: "אין מי שישמיע אותנו"
• אמסטרדם חוגגת יום הולדת למלך

על מנת לקבל תעודת בגרות מלאה כל תלמיד צריך לתרום מעצמו לקהילה לפחות 60 שעות במקומות קהילתיים שונים כמו למשל מד"א, מכבי אש, תנועות נוער ועוד רבים. יש כאלו שנגד התנדבות שלא באה מכל הלב, אבל אני אישית יכולה להגיד שזוהי אחת החוויות הכי משמעותיות שהיו לי.

בכיתה י' התנדבתי במתנ"ס בעיר שבה אני גרה, שיחקתי וטיפלתי בתינוקות וילדים קטנים, אבל זה לא הכל, השנה שאני כבר בכיתה י"ב, בית הספר שלי התחיל פרוייקט התנדבות חדש שבו תלמידי השכבה נוסעים בקבוצות בכל יום שלישי לשעתיים התנדבות בעמותת "יחד בגליל", עמותה שמשמשת בית לאנשים בעלי פיגור שכלי ברמות שונות, ובה מעבירים להם את הזמן בדרכים שונות ויצירתיות, מפעילים אותם וגורמים להם להרגיש כמו כולם.

בהתחלה, התנגדתי להתנדבות הזו, נרתעתי. זה הפחיד אותי - כל המחשבות של איך לדבר איתם, מה עושים איתם, מה אומרים.. מה לא אומרים? זה לא היה לי פשוט, אבל אז נסעתי והכרתי אותם. הקרבה אליהם גרמה לי להבין יותר לעומק את המשמעות של ההתנדבות הזו וכמה היא נחוצה וחשובה. בכל פעם שהייתי חוזרת הביתה אחריה, הרגשתי פשוט טוב. הייתי מאושרת שהצלחתי לגרום להם לשמוח.

• פרויקט מיוחד: כל הטורים של "לקראת סוף י"ב"

נכון. מחוייבות אישית לא תמיד מושכת כמו לישון צהריים והיא בטח לא סוחפת כמו פרק של סדרה טלוויזיה אהובה, אבל החוויה הזאת תספק אתכם ותהווה משהו שלעולם לא תשכחו, ולכן כדאי להירתם לזה בגישה החיובית ביותר שאתם יכולים לבוא איתה וכן גם לעשות אותה בצורה הטובה ביותר.

פשוט תתנו מעצמכם.