"עוזי חלם להיות רמטכ"ל ולהגיע לדרגים הכי גבוהים בצבא"
לקראת ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, שוחחנו עם סיוון פרץ - ברמי, אחותו של עוז פרץ, שנהרג בשנת 2005 כתוצאה מפציעת פצמ"ר
ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, נזכרת סיוון פרץ - ברמי, אחותו של עוזי פרץ מבאר שבע, שנהרג בשנת 2005 כתוצאה מפגיעת פצמ"ר, ומספרת על "החבר הכי טוב" שלה.
עוזי פרץ, יליד העיר באר שבע, ואוהד "שרוף" של הקבוצה המקומית, ידע כבר מגיל קטן לאן הוא רוצה להגיע בשירותו הקרבי, והחלום הגדול של עוזי היה להיות רמטכ"ל. אחותו סיוון, מספרת על חלומו הגדול: "עוזי תמיד חלם להיות רמטכ"ל ולהגיע לדרגים הגבוהים בצבא. הוא העריץ את בוגי יעלון, ותמיד קרא לאבא שלי 'בוגי'".
עוד במדור החדשות של פרוגי:
סיוון ממשיכה לספר על הקשר המיוחד שהיה בינה לבין אחיה: "אחרי גיל בר המצווה של עוזי, הפכנו להיות החברים הכי טובים. בגלל זה היה קשה לי מאוד באותה תקופה ולא פחות כואב עד היום. הוא היה חסר לי, הוא היה החצי השני שלי, מה שמשלים אותי. הוא תמיד הכיר אותי הכי טוב יותר מכולם, ותמיד סיפרנו אחד לשני את כל הדברים, תמיד עזרנו אחד לשני בכל נושא - והיינו אחד למען השני, מתי שהייתי צריכה אותו הוא היה שם בשבילי".
עוזי, ששובץ לחטיבת גולני והתעקש לשרת בגדוד 51 - גדוד הבוקעים הראשון, קיבל את הכומתה החומה לאחר טקס מרגש בנוכחות בני משפחתו, אחרי מסע מפרך של 55 ק"מ. שבוע לאחר קבלת הכומתה, כיתתו של עוזי נשלחה לתגבור כוחות מבצעיים בהר דב, בגבול לבנון. בשעה 12:30, נודע לכוח כי חוליית מחבלים חדרה לגזרה, כאשר עוזי הספיק לקיים את שיחת הטלפון האחרונה עם בני משפחתו.
"קמנו באותו היום עם הרגשה של מועקה, תחושה לא טובה. הוא התקשר בצהריים ונשמע לא טוב. הוא סיפר לי שיש חדירת מחבלים, אך הוא התעקש שלא אספר לאמא ושאין מה לדאוג, שהוא סיים את השמירה שלו וכעת הוא רק במוצב".
בשעה 16:00 חוליית המחבלים שחדרה לגזרה, החלה לתקוף את המוצבים באיזור על ידי ירי פצמ"רים ממושך ומסיבי. אחד הפצמ"רים ששיגרו המחבלים פגע בצריח של המוצב שאליו הגיע עוזי כדי לתגבר את הכוח, והתפוצץ במוצב. עוזי נהרג במקום.
סיוון, שהרגישה שמשהו לא בסדר, ניסתה לתפוס את עוזי בסמסים ובשיחות ללא הפסקה, אך ללא הצלחה, עד שהגיעה השעה תשע בערב: "ירדתי למטה,וראיתי 5 קצינים מאחוריי. שאלתי אותם 'אתם באתם לעוזי?'. הם שאלו אותי מי אני, ואמרתי להם שאני אחותו של עוזי. הם תפסו אותי חזק, ואז הם אמרו לי תהיי חזקה, ונכנסו לבית הוריי לבשר את הבשורה". הקושי הגדול, היה לספר לאחיו בן השמונה של עוזי את הבשורה: "רון הקטן פשוט תיאר אותו כ'כוכב בשמיים'".
היום, לאחר שחלפו כתשע שנים מאז מותו של עוזי, בבית משפחת פרץ עדיין מרגישים את החלל שהתיר אחריו האח האהוב במשפחה: "עד היום אנחנו לא מעקלים, אנחנו מרגישים בכל יום ויום את החיסרון שלו. זה משפיע, משפיע עלינו, במיוחד על הוריי ובני משפחתי שלקחו את זה קשה יותר. עד היום כל דבר יותר קשה לי. היינו החברים הכי טובים. עד היום - הכל נמצא אצלו בספרייה, אפילו הג'ל של השיער שלו. שום דבר לא השתנה, גם לא הריח".