מצעד הגאווה יתקיים ביום שישי הקרוב, ובכלל כל חודש יוני הוא חודש הגאווה. אך לצערנו, לא מעט בני נוער חווים אלימות על רקע נטייתם המינית. על פי הדו"ח שפירסם מרכז ניר כץ למאבק באלימות ובלהט"בופוביה האירועים הלהט"בפובים מתרחשים בכל מקום, ורק חלק קטן מהם מדווחים למשטרה.

מרכז ניר כץ מהווה חלק מהאגודה לשמירת זכויות הפרט וקרוי על שמו של אחד מחללי פשע הברנוער, ניר כץ אשר היה מדריך בקבוצת הנוער של האגודה (הברנוער), הוקם בעקבות פשע השנאה בברנוער במרכז הגאה. מטרתו למנוע אירועים כאלו בעתיד ולהוביל לשינוי מהותי בחברה.

עוד במדור החדשות של פרוגי: 

• חוזרים אל העבר: תערוכת הטיטאניק
• ברכות לנשיא החדש: כיצד אנחנו מצפים ממך לנהוג?
• כך תשמרו על עצמכם: אל תהיו אמיצים, תהיו זהירים

לדבריהם, כל פשע שנאה קיצוני מתחיל במשהו קטן, זניח – מילה לא במקום, הרמת גבה; כל אותן פעולות כביכול לא מזיקות שמחדדות ומעצימות את השנאה. לכן, מרכז ניר כץ מאגד את פעולות השנאה כלפי כל חלקי הקהילה הגאה באשר היא. המרכז פועל בעזרת טופס דיווח אינטרנטי, בו יכול הנפגע לספר את התרחשות העניינים הן בעילום שם והן תחת פרטים מזהים. במידה ומסרת פרטים, צוות המרכז יצור עמך קשר במטרה לעזור לך להתמודד עם מה שנעשה ולקשר אותך לגורמים המתאימים במידת הצורך שכן לטעמם כחלק מתהליך החלמה מפגיעה. חשוב לא רק לדווח אלא גם לדבר על הנושא, שכן פעולה זו מסייעת לנפגע עם תחושת המועקה הקשה שמלווה אותו. 

כמו כן, גם אם אתה עצמך לא מעורב באירוע אך ראית אותו אפשר ורצוי לדווח כדי שאנו נוכל לפנות במידת הצורך לבית - הספר ולהעביר פעילויות בנושא. חשוב להדגיש שדיווח בעילום שם גם הוא חיוני שכן פרטים אלו מוספים לסטטסיטיקה וכך נותנים מידע מהימן יותר על עומק הבעיה. כאמור, במטרה לסייע לנפגע מעבר לרמת הדיווח הראשונית, מפעילה האגודה לשמירת זכויות הפרט את קו הקשר "יש עם מי לדבר" שמספק תמיכה ומידע לנפגע ובכלל, לכל מי שמרגיש צורך לפרוק את מכאוביו.

פגשתי את גיל פישהוף, מנהל המרכז ושאלתי אותו מספר שאלות.

הגורם להתחלת הפעילות של המרכז הוא רצח הברנוער?

"הידיעה שיש במדינת ישראל אפלייה ושנאה וכל מיני צורות של פגיעה בקהילה הגאה כל הזמן הייתה באגודה מכיוון שאנשים פונים אלינו, למשל בקו הקשב "יש עם מי לדבר", אבל בארץ לא היה שום גוף שריכז את הדברים האלו. לכן כאשר היינו פונים לאחד מהמשרדים הממשלתיים או העירוניים בנוגע לבעיה של להט"בופוביה היו מבקשים מאתנו להוכיח זאת בעזרת נתונים שלא היו לנו, מכיוון שלמעשה לא היה תיעוד. הרבה זמן חשבנו על הקמת מרכז כזה ופשע הברנוער, פשע השנאה הגדול והחמור ביותר נגד הקהילה הגאה, אינו היווה גורם אלא זרז. מרכז הדיווח שלנו קרוי על שמו של ניר כץ ז"ל. הרצח למעשה מהווה אירוע מכונן עבור הקהילה הגאה, והוא עזר לנו להבין את חשיבותה של הקמת מרכז כזה".

מהי האג'נדה של המרכז?

"קודם כל, שידעו. למשל כשניגשים למשטרה ומתלוננים על פשע עקב רקע להט"בי, המשטרה לא יכולה לקטלג במחשבייה את הפשע כפשע שנאה אלא סתם פשע תקיפה וכך למעשה אין את הסיבה לתקיפה זו. על כן, כשרוצים להציג את המניע למקרה, את ה"למה", הוא בלתי-קיים. לכן, המטרה הראשונה של המרכז היא איסוף הנתונים, וכדי לעשות זאת בכל שנה בראשון לאוגוסט ביום השנה לרצח הברנוער אנו מוציאים דו"ח אשר סוקר את כל הנתונים השנתיים לגבי פגיעה בקהילה. המטרה השנייה היא להוות כתובת למי שחוו אירוע על רקע להטבופובי. מכיוון שלתפיסתינו כל מי שעבר אירוע כזה, בין אם שולי או קיצוני, פיזי או מילולי, משאיר חותם עמוק מאוד על הנפגע. מכיוון שתחושת הבטחון של אותו אדם שחווה את האירוע, מתערערת. לכן, אנו מציעים לכל מי שפונה אלינו קודם כל תמיכה וסיוע דרך קו הקשב והמחלקה המשפטית, ורק אחר כך נתעניין בפן הסטטיסטי. אנו מאמינים שהצפת נתונים ומודעות תוביל לשינוי חברתי ותודעתי".

גיל מספר שאין אפיון של תקופת-חיים מסוימת בה האדם בקהילה פגוע יותר או פחות. לצערו, האדם חווה קשיים ומהמורות במהלך כל חייו שנובעים מסטיגמות ואפליה פסולה למשל אי - השכרת דירות או הצקה לשכנים אשר נמצאים בקהילה.

בנוסף, גיל מדגיש את הקושי של האוכלוסיה הטראנסג'נדרית, אנשים אשר כלואים בתוך גופם משמע גופם לא מייצג את התחושה המגדרית הפנימית שלהם, שכאשר הם עושים את השינוי ויוצאים מתוך אותו "כלא" הם זוכים ליחס משפיל, מאבדים את מקומות העבודה שלהם וכדומה. למעשה, רוב המקרים הקשים ביותר שמגיעים למרכז נוגעים לסוגיה זו.

ומה לגבי הנוער?

"הנוער פונה אלינו הרבה לגבי בריונות בבית-ספר כלפי נוער שיצא מהארון או בני נוער אשר לא נראים לגמרי לפי מגדרם (בן נשי או בת גברית) אך הם לאו דווקא הומו או לסבית, אלא המראה שלהם לא תואם לתכתיבי החברה. הנוער מדווח על חרמות, אלימות מילולית ופיזית. הסוג השני של הפניות מבני-נוער הוא בנוגע לתא המשפחתי; לא רק בני-נוער שיצאו מהארון ובמקרים קיצונים אף נזרקו מביתם אלא גם בני-נוער שעוד לא יצאו מהארון אך חיים בחברה הומופובית ושומעים אמירות כגון: "אם היה לי בן - אדם הומו או לסבית אני אתאבד".

"בגיל ההתבגרות הזהות המינית מאוד רגישה ומתעצבת, זהו גיל קריטי להכרת הנטייה המינית. בני-נוער שנמצאים בחברה עוינת ועוד לא יצאו מהארון, למעשה מפנימים מהסביבה שמה שהם הוא פסול. זה סוג של שטיפת-מוח! מגיעות אלינו פניות מילדים שאומרים שהם שונאים את עצמם, הם קרועים בין הרצון להיות מי שהם לבין מה שהחברה שלהם מעודדת. נוצרת בעצם טראומה שגורמת שנאה עצמית, חרדות ודיכאון. למעשה, אחת מהמטרות שלנו היא להראות שיש הומופוביה ממש בתוך כותלי בית הספר".

יש למרכז קשר ישיר עם בני-הנוער או עקיף דרך משרד החינוך?

"יש עבודה שנעשית עם משרד החינוך דרך ארגון חוש"ן שנותן הרצאות בנושא בבית-הספר. למעשה, הדיווח כל כך חשוב לנו כי מעבר לאיסוף הנתונים הטכני, אנחנו רוצים דרך קו הקשר לחזור לאותם בני - הנוער ולסייע להם בהתמודדות עם הקשיים. לכן, מרכז הדיווח עובד עם קו הקשר. חשוב לנו שבני-נוער שעוברים חוויות כאלו לא ישארו עם התחושות הקשות ויפנו אלינו או יגלשו באתרי הנוער הגאה וידברו בפורומים ויבינו שיש להם אל מי לפנות ושהם לא לבד".

למעשה, האגודה מציעה מצד אחד מרכז דיווח שמטרתו היא למנוע את ההצקות והפגיעה העתידית ומנגד כלים וסיוע למי שעבר פגיעה כזו.

חשוב להדגיש שקו הקשר פתוח לא רק לפניות וסיוע בנושא להט"בופוביה אלא לכל דבר, מחשבה, קושי או התלבטות. גיל חוזר ומדגיש שאסור להישאר עם הדברים לבד שכן זה מותיר צלקות עמוקות, והמתנדבים בקו הקשר עברו קורס ארוך ומוסמך וכמו כן חוו דברים דומים ולכן יוכלו לסייע מהמקום הכן והיעיל ביותר.

למעשה, דווקא בשבוע הזה, שבוע הגאווה, אין יותר מעורר תקווה מפועלם של האגודה שכן יותר מכל הם מביאים איתם מסר ומטרה אחת כללית ברורה – אל תפחדו להיות מי שאתם! 

חג גאווה שמח!